את זה כשאנשים נותנים עצות לבעיות שהם לא מכירים, זה כל כך פאקינג מטופש.
ואני לא מקשה אלא רק אומרת לך את מה שאני באמת חושבת על מה שאתה אומר, אבל כמובן שכל אחד יגיד שאני מקשה, אם אני לא מקבלת את דעתו ואת עצותיו, כי כולם רוצים לעזור, אבל איך אפשר לעזור למישהו שלא מכירים את בעיותיו?
ובכלל, לא ביקשתי עזרה.
לא זכור לי שהתלוננתי על משהו.
בסך הכול כתבת לי מה עזר לך, אז זה לא באמת קשור אליי נכון?
זה קשור אליך, זה עניין שלך, אז מה אני אמורה להגיב?
אני באמת לא מבינה.
ולך-
לא.
אני לא אקלל.
אבל אני אגיד את זה - כתיבה עשתה אותי מאושרת ועדיין עושה אותי מאושרת, אז למה שהסוף שלי יהיה טראגי?
כי אכפת לי כל כך מזה עד שזה נראה חולני?
אם זאת ההגדרה של חולניות, אז כן, אני בן אדם חולה, למה שלא תמליץ לי ללכת להתאשפז?
וכאילו שאני לא יודעת שאני יכולה להתחבר לדברים אחרים, אני מחכה לזה בכל יום, זה פשוט לא קורה.
ועצם זה שאני צריכה לשמוע את השטויות שלך בזמן שאני קוראת את "קארי" - שאתה המלצת לי עליו ואני לא ממש נהנית ממנו אבל עדיין קוראת כי אני רוצה לראות אותה הורגת את אמא שלה, כי היא חתיכת כלבה משוגעת - רק מוסיף לזעם הלא מוסבר שלי.
אתה באמת משהו ראסטה, אני אפילו לא יודעת למה אתה מעצבן אותי, אתה פשוט מעצבן.
"אם תמשיכי להאמין שכתיבה היא כל מה שיש לך"
מה הבעיה שלך?!
בוא נדבר על זה, מה באמת מפריע לך?
אתה יודע שאני אוהבת כתיבה, ומבחינתי הכתיבה היא כל מה שיש לי מבחינת אהבה וחיבור למשהו, אבל כמובן שיש לי עוד הרבה דברים אחרים - אני פשוט לא מרגישה ככה מהם.
אז אני לא "מאמינה" שכתיבה היא כל מה שיש לי, אני יודעת שמכל מה שיש לי כתיבה היא הדבר היחיד שבאמת מרגיש משמעותי עבורי.
ואני לא מבינה למה אני בכלל צריכה להגיד את זה לך.
עצם זה שאני צריכה להגיד את זה, גורם לי לחשוב שאתה לא מכיר אותי בכלל.
וזה ברור כמובן, כי גם אם היית מכיר אותי, היית שוכח אותי במהירות.
כמו שאמרת, אתה לא יודע על הבעיות שלי, אתה רק יודע שבוודאי ויש לי בעיות כי לכולם יש, אז עכשיו תשאל את עצמך אם יש לך מספיק מידע עליי כדי שזה בכלל יהיה מוצדק שתמשיך לעצבן אותי היום.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
