פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 827 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני שנתיים ו-3 חודשים מול הים - פרק 2. Rasta
אני לא בן אדם ניהולי. אין לי את האופי הנדרש על מנת לקחת על עצמי תפקיד חשוב כמו ניהול של צוות במקום עבודה. בעיקר אבל אין לי את הסבלנות והרצון לקחת על עצמי אחריות נוספת ויותר. מה גם שאני מעדיף לצמצם את ההתנהלות שלי עם בני אדם לרמה המינימלית ביותר ועד כמה שמאפשר לי התפקיד שלי, כמובן. אתמול בלילה אמרתי לנחשון שאני לא מעוניין בתפקיד מנהל, לא באופן פורמלי. "התפקיד הזה לא בשבילי" אמרתי לפני שיצא הביתה על האופניים החשמליים שלו.
"בסדר גמור, אעדכן את ג'ורג'. אתה תהיה פה מחר? אגיע ב10:00, אתה לא חייב להישאר."
"אני לא ממהר, קפה של בוקר, כמה מטלות יחד ומאוחר יותר אמשיך לבת ים."
"היידה. תודה על היום."
נחשון הגיע ב 11:30. עד שהגיע הספקתי לשחק כמה משחקים בצ'ס דוט קום. זה בטח מועיל למוח להתעורר ולאתגר אותו במשחק חשיבה מהקשים ביותר שידע המין האנושי, ואיזה משחק! בקיצור, זה נשמע בריא. זה בטח לא מזיק.
"כמו אימון הבוקר שלך."אמרתי לנחשון ואני סופר סחורה ורושם כמויות להזמנה השבועית.
"מה זה?"
"שחמט עבורי, כמו אימון הבוקר שלך. אני מתעורר ומשחק שחמט."
אני לא בן אדם ספורטיבי, אלא אם כן אתם מחשיבים ביליארד לספורט. אבל לא תראו אותי רץ או מרים משקלות. אני לא מטפס על שום דבר, רק על עצים או במעלי רגליים של אשה. באופן כללי אני מעדיף להיות מחובר לקרקע. אני לא אוהב לטוס, לא מרגיש בנוח באוויר. שלחנו לספקים הזמנות אלכוהול והמשכנו אל הבנק להפקיד מזומנים. בדרך חזרה אל הבר עצרנו בחנות במונטיפיורי שמוכרת ציוד סיטונאי לעסקים כמונו, קנינו ארגז מפיות עריכה וארגז דפים A4 למדפסת.
בבר טיפלתי בכמה עניינים נוספים וכשסיימתי יצאתי לבת ים. המונית עלתה 94 שקלים. לא חיכה לי בקבוק שמפניה במושב האחורי וגם לא בחורה יפה בשמלת קיץ דקיקה שתעביר את זמני, הנהג לא פתח עבורי את הדלת ולא הקרין סרט מאחורה. גם לא היה כיבוד. שום דבר ללעוס. הוא ניסה להתחיל שיחה כמה פעמים אבל כאב לי הראש, נמנעתי מלענות לו ואם וקרה וכן צמצמתי מילים למינימום, מספיק כדי שלא יהיה לו עם מה לעבוד. לבסוף שתק. הראש כואב לי בזמן נסיעות, עוצמת הכאב משתנה בהתאם לגודל הרכב, לפעמים קורה שאני עולה על רכב כמו המונית מהיום אחר הצהריים, ואז מרגיש כאילו הכל נסגר עלי, הראש כואב, העיניים גם, הרגשתי חנוק וסחרחורת איומה פקדה את ראשי. החלון היה פתוח וכמו כל כלב אי פעם דחפתי את הראש מחוץ לחלון ונשמתי אוויר קר מחכה שהנסיעה תיגמר. הגעתי הביתה, פרקתי את התיק והנחתי את תיק הכביסה על יד מכונת הכביסה בחדר האמבטיה. אכלתי ועשיתי מקלחת. ארזתי תיק ויצאתי אל הטיילת לשחק שחמט עם הפנסיונרים. לניק כבר היה שם, גם פיני עם הבארט האפור שלו בחן את הלוח. מישהו נוסף עמד שם, עם הגב אליי. רק שהתקרבתי זיהיתי אותו. משה שמו. את משה הכרתי בפראג הקטנה, מסעדה-בר שם העברתי כמעט כל יום כל היום וכתבתי, בין היתר. משה ואני נהגנו לשחק יחד כשהיינו נפגשים בבר. משה התיישב לשחק, טרם הבחין בי. הוא סידר את הצבא הלבן. "שיחקנו יחד בליטל פראג." הוא הרים את ראשו וכשזהה אותי חייך. "שלום לך בחור צעיר." אמר והגיש לי ידו. לחצנו ידיים החלפנו כמה מילים והמשחק התחיל.
"אתה יודע ששמוליק התאשפז. מסכן."
שאלתי מה קרה ומיד אחר כך נזכרתי ששמוליק מעשן כבד.
"הריאות שלו." ענה והוא חושב על המהלך הבא. הפוזיציה שלו טובה, בינתיים.
משה ניצח את פיני ואני עליתי לשחק. אני משחק שחור ומשה פתח עם החייל של המלך. טריטוריה סיציליאנית פעם נוספת. הפתיחה מורכבת מרצף מהלכים הנקראים "בוק מובס" או בעברית - מהלכי ספר ואותם כל מי שמשחק שחמט צריך לדעת, זה הכרחי על מנת להצליח לעבור את השלב הראשון של המשחק - הפתיחה, ולעבור הלאה אל השלב השני - מציעה, באופן שווה או עם יתרון. סיימנו את הפתיחה ואז כל אחד שיפר מיקומים של חיילים על פי הצורך, ואני, אני כבר שמתי עין על החלפה, או בעצם הקרבה, של צריח בתמורה לפרש והרס של אגף שמאל של הצבא הלבן בכך שאני מכפיל חיילים על טור C, ואותם אני מתכוון לנצל. לאלו מכם שלא מכירים מושגים בשחמט ואין לכם מושג מה זה אומר להכפיל חיילים או "חיילים כפולים", דמיינו שני חיילים, אחד עומד על הראש של השני, ועכשיו תבקשו מהם להילחם בצבא האויב שעושה את דרכו אל ארמון המלך. הם לא יצליחו להילחם. מישהו עומד למישהו על הראש ומישהו אחר עומד על ראש של מישהו. אי אפשר לצפות מהם להיות מועילים, להפך, בגללם המצב גרוע אף יותר ועכשיו אני הולך לנצל את זה. הרמתי את הצריח והכיתי את הפרש הלבן. קולות, שאפשר היה לפרש בדרכים שונות, נשמעו מאחורי גבי, הסובייטים מאחורה לא אוהבים להקריב, הם מבינים בנקודות ומחשבים יתרון על פי מספרים אבל שחמט לא בהכרח עובד ככה. חלקם הופתעו, אחרים צחקו על המהלך וחשבו שהמשחק נגמר ואני כבר הפסדתי. משה לקח את הצריח והכפיל את החיילים שלו ואני קפצתי עם הפרש אל משבצת אסטרטגית בטריטורית היריב ותקפתי את המלכה, משה החליף את הפרש שלי עם הרץ ואני אכלתי חזרה עם פרש נוסף שוב פעם תוקף את המלכה. המלכה הלבנה נסוגה אחורה ואני הכיתי חייל מרכזי של הצבא הלבן עם הרץ הלבן שלי. הקרבתי צריח, כלי שאמנם שווה 5 נקודות, תמורת כלי ששווה 3 נקודות, אבל העניין הוא שהערך המספרי לא רלוונטי בסיטואציה הזאת שהרי היתרון שהרווחתי מההחלפה הזאת הוא יתרון עמדתי. אני אוהב לתקוף ולפעמים צריך ליצור בצבא של היריב חולשות ואת החולשות האלה לתקוף. יצרתי חולשה וגרמתי לצבא הלבן לשחק סביבה, להגן עליה, לבזבז משאבים יקרים וזמן יקר כדי להגן על חיילים שלא תורמים למערכה בשום צורה. המשחק היה שלי עד שלא, כי בשחמט כמו בשחמט הכל יכול להיות. קפצתי עם הפרש המסכן שלי אל משבצת משם תקפתי את שני הצריחים הלבנים, רק שלא באמת תקפתי אותם כי המשבצת היתה מוגנת על ידי המלכה הלבנה. רגע אחד של חוסר ריכוז והצבא השחור הפסיד את המשחק. "אני פורש." לחצנו ידיים ופיניתי את המקום לשחקן נוסף שיעלה מול משה. "המשחק היה שלך." אמר משה וסידר את הצבא שלו למשחק הבא, הפעם - שחור. משה התחיל את המשחק ואני הלכתי להשקיף אל הים. אני זוכר הפלגות כששירתתי בחיל הים, אני זוכר שבכל משבר שחוויתי במהלך השירות תמיד יכולתי להשקיף אל הים, אל האופק, ובאופן לא ברור, כזה שנשאר לא ברור עד היום, נרגע מיד. נשענתי על המעקה, מתחת גבעה, מתחתיה רצועת חוף ואחריה כחול שלא נגמר עד שמתמזג עם השמים והכל הופך אחד. בנקודה מסוימת בים עליה השקפתי נדמה והזמן האט. הים מצא את הקצב המתאים לו ודבק בו בעוד שבאזורים אחרים הים המשיך בקצב הנורמלי של המציאות. זה הצחיק אותי וחיוך קל תפס מקומו על פרצופי, תחושת אופורייה חזקה התפשטה בגופי, הריאות נשמו אוויר קר ומרענן, חום גופי גבר ואני שקעתי אל תוך שמיכה קטיפתית כחולה, ולכמה רגעים הרגשתי אחד עם הכל ובעיקר הרגשתי חופשי. "אפשר לראות שטוב לך עכשיו…" סובבתי את הראש ועל ידי עמדה הבחורה בשמלה הלבנה.
"זו רק אשליה." השבתי והפעם אני כבר לא מופתע כל כך. "יש לך נטיה להופיע משום מקום, וגם להיעלם…"
"כזו אני. מסתורית כמו הצד האפל של הירח. תגיד… יש לך אולי עוד מהסיגריות החומות האלה שלך?"
"אני אגלגל לך סיגריה תמורת תשובות."
"למה אתה צריך לדעת כל דבר?"
"זו שאלה מיותרת, את לא חושבת? מה זה משנה למה? מה שמשנה אלו השאלות שאני אשאל אותך והתשובות שאת תספקי לי בתמורה לסיגריה החומה."
"אני לא מבינה אתכם… תפסיקו לרצות לדעת כל דבר, תפסיקו לחפש תשובות, מתי תתחילו לחיות? אבל שיהיה… מה אתה רוצה לדעת?"
"איך קוראים לך?"
"אין לי שם."
"מאיפה את?"
"שום מקום שאתה מכיר."
"את לא טובה במשחק הזה…"
"עכשיו תורי לשאול. אהמממ…. אבל קודם אעבור אל הצד השני ומשם נמשיך בשיח המרתק שלנו."
"איפה זה הצד השני הזה?"
"בצד השני כמובן."
"מה יש שם בצד השני? למה את לא מציעה לי להצטרף? גם אני מעוניין לעבור אל הצד השני, לא חשבת על זה? לבקש סיגריות… את זה את יודעת."
"הצד השני זה מעבר לגדר יא דביל, אתה מוזמן להצטרף."
קפצתי מעל העל הגדר והיא כבר שכבה על הגב מביטה אל על.
"לאחרונה אני מגיע לכאן יומיים בשבוע. בשביל השקט הנפשי שלי, את יודעת… אי אפשר לחיות בתא כל יום מבלי לאבד את השפיות. זה בריא לי."
נשארתי לעמוד לכמה רגעים ושאפתי עמוקות את האוויר הצח של הים. העפתי מבט אחורה, המלחמה ממשיכה. משה עם הצבא הלבן, לניק שן הזהב עם הצבא השחור.
"על מה אתה מסתכל?"
"אני מנסה להבין מה קורה שם על הלוח, אבל אנחנו רחוקים מדי…"
"רק על שחמט אתה חושב, זה מוזר לי אבל מרתק באותה מידה. אין לי תשוקה כזו לשום דבר."
"זו הבעיה שלנו… אין לנו תשוקה. אין רצון. אין כוח."
"שלנו?"
"של הדור הדפוק שאנחנו."
"למה החלטת שאנחנו באותו דור?"
"כי את נראית כמו ילדה בת 16, אבל ברור לי שאת לא ילדה בת 16, אז עשיתי ממוצע, יצא 29, משמע את דפוקה לא פחות ממני."
"יופי של מתמטיקה. בראבו!"
"מה דעתך על השם אודרי?"
"אני אוהבת אותו, למה אתה שואל?"
"הגענו לכאן כמה פעמים יחד בעבר. אודרי ואני."
"אתה יכול לקרוא לי אודרי, מה דעתך?"
"את מוזרה."
"אתה ילד מגודל. אבל אתה לא שומע אותי מתלוננת."
"יאמר לזכותך שאת אשה מזן אחר."
אודרי צחקה. עדיין שוכבת על הדשא והמבט לא זז, ממשיכה להביט אל תוך הלילה שהופך שחור יותר ויותר. לפתע התרוממה וסימנה לי להתקרב. התיישבתי על ידה על הדשא הקריר. היא הניחה את ראשה על כתפי ונאנחה קלות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-3 חודשים אתה רוצה להיות צוויג, הא? מורי
-
לפני שנתיים ו-3 חודשים לא קראתי מספיק צוויג Rasta
וחני אמרה שהזכיר לה המינגוויי.
אבל אני, אני. או שאין אני בכלל. מי אני, מורי?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-3 חודשים אתה זה אתה ויש לך קול ייחודי, שדי בו להיות מן כותב כזה חרוך עשן מורי
-
-
-
לפני שנתיים ו-3 חודשים עוקב אחריך...Rasta אברהם
מצד אחד "ראש קטן"
לא אוהב לנהל אחרים
דבוק לקרקע, (לא אוהב לטוס, אך מקבל כאב ראש מסתם נסיעה במונית)
מכור לשח-מט.( "שחמט עבורי, כמו אימון הבוקר שלך. אני מתעורר ומשחק שחמט")
"הפעם הקדשת "שיעור" ארוך יותר למשחק, וכבר למדתי כמה מושגים, כמו "מכפיל חיילים"
שילבת יפה כמה נושאים הקשורים איכשהו זה בזה, והמעבר הכמעט בלתי מורגש ל"אודרי" היה מעולה.
אתה כותב מעניין, למרות האריכות בשחמט, אבל מה משנה האריכות, כל עוד זה זורם ומעניין.
תודה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-3 חודשים היי אברהם Rasta
כיף שאתה עוקב, וכיף שלמדת מושג או שניים.
שחמט זה מוטיב חוזר אצלי, ובמיוחד בסיפור הזה שמתרחש כמעט כולו מול הים שחמט הפך בלי בכלל שתכננתי להיות חלק בלתי נפרד מהתפאורה ויותר.
תודה שקראת והגבת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני שנתיים ו-3 חודשים אודרי היא חלום? Rasta, עזבת את הבית מעל הבר? (ההורים שלך מבתי ים) לפי מה שסיפרתה. אושר
-
לפני שנתיים ו-3 חודשים היי אושר Rasta
עדיין גר מעל הבר.
מבקר את אמא ואחי בבת ים פעמיים בשבוע, בדרך כלל בתחילת שבוע.
ואודרי, אודרי היא כל מיני דברים.
תודה שקראת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
