עצרתי לשבת על אחד מכיסאות הבר שנמצאים בטיילת, נשענתי על גדר מעץ שחשבתי אותה לבר והשקפתי אל הכחול הגדול. על הגבעה, לצד עץ צעיר ויפה עם תפרחת ורודה על מצע עלים ירוקים, שיחק אדם עם חברו הנאמן בכדור. הביצועים של הכלב מרשימים למדי. מהחוף נשמע קול מציל הקורא למתרחצים לצאת מהמים, שעת הרחצה עברה והים יכול להיות מסוכן. בחוץ נעים, חמים, בריזה עדינה והים שקט. קודם לכן עברתי בבר החדש שנפתח בטיילת ממש מאחורי הבית בו גדלתי. שילמתי חשבון שנשאר פתוח מלילה קודם ונשארתי לשתות כוס תה קר. לקחתי שאכטה מהג׳וינט הבוער ומיד חשבתי עליה, על השפתיים שלה אם להיות ספציפי. סיימתי לשתות את התה הקר ויצאתי אל נקודת המפגש של הפנסיונרים בטיילת העיר. שם תחת סככת פלדה לבנה נפגשים מדי יום זקני העיר ומעבירים את הזמן במשחקים. דומינו, שש בש וכמובן שחמט. שם הכרתי את רמי. כשהגעתי שיחקו שניים מזקני השבט וילד ישב על ידם וצפה בהם כשהוא מחבק לוח שחמט בזרועותיו הקטנות. אחד מהזקנים, שנראה כמו מוכר במסעדת ראמן באנימה כלשהי, הציע לילד לשחק איתי. הילד פתח את לוח השחמט המגנטי שלו ושלף שני חיילים, אחד מכל צבע, החביא אותם והגיש לי שני אגרופים קטנים. בחרתי שמאל, אני משחק לבן. סידרנו את הלוח ופתחתי במהלך הקבוע שלי עם הצבא הלבן - E4, החייל של המלך, ובתגובה הילד קידם את החייל שממול שני צעדים קדימה. המשחק נגמר די מהר, גמביט המלך זו פתיחה שלא מבזבזת זמן יקר, לתקוף! לתקוף! לתקוף! הוא שיחק טוב, אבל לא מספיק. ״אני נכנע״ אמר באנגלית. ״וואן מור?״ שאלתי, הוא הנענן בשלילה. בספסל בצד השני לניק שן הזהב התחיל משחק עם מוכר הראמן. גלגלתי סיגריה והלכתי לצפות. לניק מגיע לכאן מדי יום ויחד איתו מביא את גדולי המוזיקאים של האומה המושלגת ארוזים בטרנזיסטור ישן. התיישבתי על ידו ובחנתי את הלוח. ברקע התנגן שיר סוגת שנות ה-80, אפל, גותי, וברוסית. החיים קצרים, ואני במרוץ שלא נגמר. לאן יש לרוץ? עכשיו זמן לנוח, להפעיל את הראש, להיות יצירתי. ״אתה רוצה?״ שאל עם מבטא חמוד, ״קונישנו״ שלפתי מיד מילה מאוצר המילים המצומצם שלי ברוסית. משחק ראשון היה מסוכן מאד. מסוכן בשביל לניק. שיחתי עם שחור ולניק קידם את חייל המלך שתי משבצות קדימה, בתגובה קידמתי את חייל אגף שמאל שתי משבצות קדימה לC5 ונכנסו אל טריטוריה סיציליאנית. ההתקפה התחילה מהר ולניק נאלץ להחזיר חיילים שפיתח אל ארמון המלך כדי לעזור בהגנה. המשכתי להוסיף חיילים להתקפה, לקדם עוד מהצבא השחור אל טריטוריית האויב, המשכתי להפעיל לחץ עד שלבסוף הצבא לבן נשבר ופרצתי פנימה בעזרת הקרבה של צריח. שח, שח ומט. המשחק השני היה פחות טקטי, יותר אסטרטגי וגם נמשך יותר זמן. ״פרש לD4, אתה רואה את זה?״ הרמתי את הראש ועל ידי ישבה אחת לבושה כולה לבן. ״ כמה זמן את יושבת כאן?״ שאלתי ואני מבולבל נורא. ״מספיק זמן בשביל לראות שהסבא מנצח אותך…״ אמרה וחייכה חיוך שובב ומעט מתנשא. ״השמלה הלבנה שלך לא תישאר לבנה אם תמשיכי להימרח ככה על השולחן המלוכלך ולדחוף את האף שלך למשחקים של אחרים.״ אמרתי ודחפתי חייל מE5 משבצת אחת קדימה. לניק מיהר לעשות מהלך אבל אז עצר ועשה פרצוף לא מרוצה. הוא בטח חשב לעצמו איך לעזאזל פספס את המהלך הזה. ״יש לך משהו להוסיף?״ שאלתי אותה והוצאתי לשון. ״אתה ילדותי מאד, אתה יודע את זה, נכון?״ שניות נוספות עברו ולניק נכנע. 3-2 לטובתו של לניק. גלגלתי סיגריה ופיניתי את המקום לשחקן נוסף שישחק במקומי. ״מעשנת?״ שאלתי והגשתי לה את הסיגריה. ״לא. אבל בגלל שהיא חומה אחרוג ממנהגי.״ היא לקחה את הסיגריה ואני שלפתי מצת מכיס החולצה. גלגלתי אחת נוספת והלכנו לעשן כשאנחנו משקיפים על הים שכבר נבלע בחשכת הלילה. הירח כמו בננה רזה והבננה בוהקת באור חלש וצהוב ונשענת לאחור ונושקת בחיוך ללילה השחורה. ״מאיפה את?״ לקחתי שאכטה וחיכיתי לתשובה. העשן פתח במחול. ״ שום מקום מיוחד, לא שונה מכאן. מפחיד כמה שהכל אותו הדבר, אתה לא חושב?"
22/5/23
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה