ולא סיפור הסטורי מכיוון שכדי שהסיפור יהיה הסטורי הוא חייב למלא אחר תנאים מסוימים :
1.האם הדמויות בספר ידועות ומוכרות והיו קיימות במציאות באותה תקופה?
2.האם שמות המקומות קיימים במציאות ?
3. האם מצויינים בו תאריכים?
4. האם בספר מתואר הרקע( כמו: צורת החיים,חיי חברה, עיתונים, תחבורה, גינונים , אורח חיים, שלטון וכו') לאירועים ולהתרחשויות?
כאשר 4 התנאים האלה קיימים בסיפור , הוא אמיתי, כלומר סיפור הסטורי . כדי שהסיפור יהיה הסטורי הוא צריך לספר על תקופה ואנשים , שחיו בעבר ( רחוק או קרוב). כמובן שבסיפור הסטורי הסופר מכניס רגשות, מחשבות, שיחות, נקיטת עמדה של הסופר - ישירה או באמצעות הדמויות הפועלות, ערכים, הרחבה וצמצום של אירועים לפי הנדרש בסיפור , תיאורי נוף , תיאורים ליריים ןכו', שאחרת הוא "סתם" ספר הסטוריה .
בספר גאווה ודעה קדומה , הדמויות נבנו כיד דמיונו הטובה ורק ברקע להן מצוי הסיפור ההסטורי ולכן הוא סיפור על רקע הסטורי.
לגבי "הבכור לבית אב"י" - הוא סיפור הסטורי מכיוון שמתקיימים בו התנאים שציינתי למעלה:
1. שמות האנשים: - בן יהודה, דבורה, חמדה, פינס וכו'
2. שמות המקומות- ירושלים, ראשון לציון, יפו, צפת, פריז, העיר העתיקה, וכו'
3. תאריכים - 1858 וכו'
4. רקע לאירועים ומאורעות : החיים בעיר העתיקה, עיתוני התקופה,, שלטון תורכי, חלוצים במושבות, תחבורה בכרכרות וכו'. לכן הוא מוגדר כסיפור הסטורי.
