פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1253 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני שנתיים ו-10 חודשים יחסי אובייקט Hill
ולאיזה בור הם זורקים אותך
כשאת ניצבת בפני הגילוי?
וכמה מכאיב להתפכח,
וכמה עוד נוכל לגלות, לשאת על כתפינו, שהם אינם מי שהם מתיימרים להיות.
שהם.
אינם.
וכל מה שחשבת
הוא
טעות בשיפוט
הטעות היא אני?
או אתה, או הוא?
וכמה אפשר עוד לטעות
בך.
אחד אחרי השני, בך.
בהם.
וכמה, עוד כמה?
זהות תלושה מתייתמת מאחריות
משיפול
מהצדדיות
מן החצר האחורית
של האשפה האנושית
כמה? עוד כמה נואשות
ובהילות?
ומה עוד
נותר
במרווח הצר שביני לבינו, שביני לבינך
ומי אתה שנגלה אלי מן הצד השני
מי התסבוכת
מי הבלבול
אולי בכל זאת
אני.
אני, מופשטת.
גוון מסוים של אופן
של אפשרות
של כאוס יציב
מנוהל בקשיחות
מהול בעמוד שדרה
בועט.
מתנגד.
את קול הצעקה
אף אחד לא שומע.
אף אחד לא רואה אותם, מלבדך.
והאם את מספיקה? לבדך?
והאם את
האם.
את,
אינך?
ואם תשובי
למחוזות המופקרים
תמצאי
עיניים מחפשות
תרות
אחר מישהו אחר.
וזהות שאולה תבקש ממך רחמים
איך תאמרי שלא נותר בך דבר לתת לאחרים
ובמבצר הזה שבינינו
כמה מרווח עוד יש בינינו
הוא נוכח, בינינו.
ואנחנו? נשארים.
נותרים לריק.
נותרים לעצמנו.
נותרים.
▪︎9/8/22
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-10 חודשים נפלא ההתקלפות הזו הילי חני
לאיזה בור הם זורקים אותך כשאת ניצבת בפני הגילוי?
וכמה מכאיב להתפכח, וכמה עוד נוכל לגלות, לשאת על כתפינו, שהם אינם מי שהם מתיימרים להיות. שהם. אינם. וכל מה שחשבת הוא טעות בשיפוט הטעות היא אני? או אתה, או הוא? וכמה אפשר עוד לטעות בך. אחד אחרי השני, בך. בהם. וכמה, עוד כמה? זהות תלושה מתייתמת מאחריות משיפול מהצדדיות מן החצר האחורית של האשפה האנושית כמה? עוד כמה נואשות ובהילות? ומה עוד נותר במרווח הצר שביני לבינו, שביני לבינך ומי אתה שנגלה אלי מן הצד השני מי התסבוכת מי הבלבול אולי בכל זאת אני. אני, מופשטת. גוון מסוים של אופן של אפשרות של כאוס יציב מנוהל בקשיחות מהול בעמוד שדרה בועט. מתנגד. את קול הצעקה אף אחד לא שומע. אף אחד לא רואה אותם, מלבדך. והאם את מספיקה? לבדך? והאם את האם. את, אינך? ואם תשובי למחוזות המופקרים תמצאי עיניים מחפשות תרות אחר מישהו אחר. וזהות שאולה תבקש ממך רחמים איך תאמרי שלא נותר בך דבר לתת לאחרים ובמבצר הזה שבינינו כמה מרווח עוד יש בינינו הוא נוכח, בינינו. ואנחנו? נשארים. נותרים לריק. נותרים לעצמנו. נותרים.
הילי נפלאה, בסוף אנחנו תמיד לעצמנו. לא יכולים להתפטר מעצמנו, ככה נושאים אותנו את כל הדרך.
לפעמים אוספים פצועים ושבורים ומניחים אותם איפה שהוא להתמודד עם עצמם כי כמובן יש גם את עצמנו.
אז רק אומר שיש אין ספור זוללים מסביב. זוללים לנו את האור, האנרגיה,הכוחות. ואנחנו נותנים להם באהבה עד שדי
מחליטים לעשות קאט כדי לא להתרוקן כליל. כתבת מדם ליבך את נבכי הנפש שלך על סיטואציה שרק את מכירה. רק את יכולה לפרום אותה.
ומשפט אחרון: היכן שיש ואקום משהו נכנס שם. אם זו את או מישהו אחר זה לא משנה גם אם הקזת דם ויזע.
יזכרו לך חסד וודאי אבל משהו יכנס ברווח שהותרת. אז צריך לומר: עשיתי את הכי טוב שאני יכולה בזמן הנתון
ועם אמירה כזו כבר אפשר להיות שלמים.
חיבוק גדול על המילים הילי. וזהו חודש של אור לכי תדעי מה האור יביא לך.
רגע אשלח לך שיר......
https://youtu.be/J-eX7g0UGL0
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-10 חודשים חנוש Hill
תודה על המילים התבוניות שלך. תמיד עוטפת באמצעותן. תודה.
'היכן שיש ואקום משהו נכנס שם'. משפט כל כך רלוונטי לימיי כעת.. תודה על הדיוק.
הכאוס ששרוי באקטיביזם שלי כה סבוך, שאני חייבת להותיר איזשהו רווח. אולי ללכת בשביל לחזור.
אולי למצוא דרך אחרת בתלם הזה.
תודה על השיר הנפלא.
וכן, אלו ימים של אור☆, ללא ספק.
חג שמח!
:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני שנתיים ו-10 חודשים כתוב באופן אניגמטי נהדר, אהבתי. "בבר"
Hill,
בקריאה ראשונה מבינים שנכנסים לנבכי נפש הכותבת, מה שמכריח לקרוא שוב ושוב לנסות לגלות את הרבדים המוכמנים בכתוב.
אין ספק שהכתוב הוא בעצם בבואה של כל אחד ואחת מאיתנו שחווה כך בשלב כלשהו בחייו.
כתוב ומבוטא נהדר.
בזמנו כתבתי משהו דומה.
________________________________
רַכֶּבֶת הַמַּחְשָׁבוֹת
רַכֶּבֶת הַמַּחְשָׁבוֹת, רַכֶּבֶת הַלַּיְלָה.
לֹא אֵדַע נְכוֹחָה מַסְלוּלָהּ
לֹא אֵדַע אוֹרֶךְ מְסִילַתָּהּ.
לֹא אוּכַל לִמְנוֹת קְרוֹנוֹתֶיהָ,
לֹא אוּכַל לִסְפּוֹר נוֹסְעֶיהָ.
לְעִיתִּים אֶהְיֶה בָּדָד בַּקָּרוֹן,
כְּמוֹ חִידָה לְלֹא פִּתְרוֹן.
לְעִיתִּים תֵּשֵׁב מוּלִי בָּבוּאָה,
שֶׁלִּי, שֶׁלּוֹ וְאוּלַי שֶׁלָּהּ,
בְּקָרוֹן הַתְּהִיָּה וְהַשְּׁאֵלָה,
בְּהַמְתָּנָה לַעֲלִיַּית הַתְּשׁוּבָה.
אוּלַי בְּתַחֲנַת הַתִּקְוָוה,
אוּלַי בַּתַּחֲנָה הַבָּאָה.
אַךְ הָרַכֶּבֶת לְלֹא נָתִיב וּמַפָּה,
מְסִילוֹתֵיהָּ פְּרוּשׂוֹת כִּמְנִיפָה,
רְתוּמָה לְקַטָּר קִיטוֹר דּוֹהֵר,
בַּעֲלִּיָה וּבַמּוֹרָד אָץ מְמַהֵר.
מַחְשָׁבָה וּשְׁאֵלָה רוֹדֶפֶת
בְּתוֹךְ הָעֲלָטָה הָאוֹפֶפֶת.
אֵיךְ אֶת הַמַּעֲנֶה אֵדַע?
הַאִם בֶּעָתִיד אוּפְתַּע?
אוּלַי הַמַּעֲנֶה טָמוּן בַּעֳבַר?
נָהִיר וְיָדוּעַ זֶה מִכְּבָר?
הָרַכֶּבֶת נוֹסַעַת דּוֹהֶרֶת,
כְּאִילּוּ תָּם זְמַנָּהּ, מְמַהֶרֶת.
נוֹתַרְתִּי עַל יְצוּעִי לְבַד,
בְּרַכֶּבֶת הַמַּחְשָׁבוֹת בָּדָד.
הַמַּחְשָׁבוֹת אֵינָן תַּמּוֹת,
אוֹזְקוֹת וְאֵינָן מַרְפּוֹת,
רַק הוֹלְכוֹת וּמִתְרַבּוֹת,
בְּתוֹרָן לַקָּרוֹן עוֹלוֹת.
בְּעִיתָן מֵהַקָּרוֹן יוֹרְדוֹת.
בְּתוֹרָן אַךְ מִתְחַלְּפוֹת,
בְּהַגִּיעַ זְמַן הַחֲלוֹמוֹת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-10 חודשים תודה Hill
-
-
לפני שנתיים ו-10 חודשים יש כל כך הרבה סייג'
כאב בקטע הזה, החל מהכותרת.
אילולא היה לי כאב ראש עכשיו הייתי שוקעת בו יותר, כי ממש אהבתי לראות חלקים ממך מפוזרים לאורך כל הקטע.
זה אולי נשמע רע שאני קצת נהנית מזה, אבל הקטע הזה נותן הרגשה של בשר חשוף.
יש כאן דיבור ממש יפהפה על נטישה וריקנות, ועל האנשים שמתנערים מאיתנו ועל איך שהם גורמים לנו לראות ולהרגיש כלפי עצמנו.
ת'אמת, קטע ממש קשוח.
לא סתם השתמשתי במילה "בשר" יש בו משהו מאוד לא נוח משום מה... נראה לי שזה יותר משהו בתחושה שקיבלתי ממנו מאשר במילים עצמן.
אולי "ריטוש" זאת המילה.
מהרבה סיבות אני מגיבה בקצרה, אבל שיהיה ברור שאני מזהה כאן הרבה דברים, והם כולם נורא רועשים לי ברמה שאני חייבת להגיב, אבל לא מסוגלת להגיב על הכל - כי באמת יש כאן הרבה.
אני לא יכולה לנסות לדון עליהם כשהם נכתבו בצורה כל כך חשופה, כי בתחושה שלי זה יהיה כמו לדון על האיבר הפנימי והמדמם של מישהו בזמן שהוא צורח מכאבים.
זה שאני יודעת שהקטע הזה נכתב לפני ארבעה חודשים לא מקל על זה.
אני חושבת שאני פשוט המומה.
אני מנסה להגיב בצורה יותר שכלתנית, אבל זה בלתי אפשרי, כי המשקל שיש לקטע הזה עליי כל כך "מוחץ", שאני לא מסוגלת.
מה שזה לא יהיה שטמנת בקטע הזה, רגשית, אני חושבת שזה עובר מצוין.
זה מרגיש די חרא אגב! אבל זה עובר מצוין.
אני מקווה שהיום את רחוקה מהמקום הזה.
הרבה בהצלחה היל.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-10 חודשים אני חייבת לציין Hill
שהתגובה שלך הרבה יותר יפה מגיבוב הרגשות שהעלתי שם ובכנות, לא ציפיתי להתייחסות כלשהי. כשאני מעלה לכאן רצף של מחשבות (לפעמים זה מגיע בצורת טקסט, לפעמים לא נופל להגדרה כלשהי) זה בדרך כלל בשביל עצמי, לציין נקודה של דרך, והפעם גם את הניקוד הלא גמור בין השורות השארתי כפי שהוא כי זה מבטא את הזרימה הלא אחידה שהצלחתי לבטא.
כך שתודה על התגובה הרגישה והיפה שלך.
זה האקטיביזם שלי שמובע כאן, באחת התקופות הכי קשות שלי בתוכו. וכן, יש התייחסות לשני אנשים שהיו משמעותיים עבורי בנקודות מרוחקות של חיי ולמעשה היו אמורים להישאר בעבר אבל נכחו איתי בנקודת זמן הזו.
יכולה לומר שהצלחת לזהות הרבה אלמנטים וזה יפה לראות.
את תמיד יכולה להגיב איתי כיצד שאת רואה לנכון וכיצד שזה מרגיש לך.
שוב, תודה♡
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
