פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 722 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני שנתיים ו-10 חודשים סייג' (ל"ת)
-
לפני שנתיים ו-10 חודשים סאן, Hill
יש לי כל כך הרבה מה לכתוב לך וככל הנראה מן הראוי שזה ייכתב בפרטי כי המילים שלי עלולות להצטייר כהתיימרות וכאל סוג של פולשנות לעולמך הפרטי והאישי, ומאוד לא רוצה שיתפרש כך.
גם אולי בכלל את מעדיפה שלא לקבל חוות דעת חיצונית, דבר שלגמרי יכולה להבין ומכבדת כמובן.
אז אחרי כל ההקדמה 'המפוארת' הזו, חשבתי להדביק כאן שיר. אבל אין לי אחד.
המוח שלי ריק :)
אסתפק בלקוות שאולי חייכתי אותך מעט עם התגובה שלי, שאינה מתיישבת בשום מקום☆
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-10 חודשים היל, סייג'
אני מעריכה את הזהירות שלך.
האמת היא, אני לא מרגישה שזה תזמון טוב לאף אחד לפנות אליי כרגע בשום נושא.
כי אני יכולה להיות די גסת רוח כשאני במצב רוח רע, ואני די במצב רוח רע.
אני פשוט כל כך OUT OF IT.
אז את יכולה להגיד מה שאת רוצה, איפה שאת רוצה, אבל אני מניחה שהתזמון ישנה את הדרך שבה אני מגיבה.
בעיקר כשאני לא על אותו הגל שאני רגילה אליו, אני לא הכי עצמי כרגע.
בדרך כלל כשאני מרגישה ככה, אני פשוט לא עונה לאנשים או עונה להם במילה אחת.
אז בעצם אני שואלת, מה את חושבת שעדיף, מילה אחת שלא משאירה שום מקום לשיחה, או הסבר כלשהו שמנסה לשלוח לאנשים את המיקום המנטלי של בן אדם?
אבל באופן כללי, אני תמיד שמחה לשמוע מה את חושבת.
את בין האנשים הבודדים שאני יודעת שאני יכולה לסמוך עליהם בפורמט של שיחה.
וזה אולי נשמע מעורפל, אז אני אתן דוגמא, למשל-
כשאני אומרת הרבה, ומישהו אומר מעט ובקושי מתייחס לדברים שאני אומרת - זה מתיש.
ואת לא עושה את זה למשל.
או למשל, כשאני אומרת שלא התכוונתי למשהו בצורה שבה הם הבינו, והם לא מאמינים לי או אפילו מקשיבים לי - זה פוגע באמון שלי בהם, כי אני לא צריכה להתאמץ כדי שאנשים יאמינו ויקשיבו לכוונות שלי.
בכל אופן, זה בסדר שהמוח שלך ריק.
גם המוח שלי ריק, או יותר נכון, פשוט עייף מדי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-10 חודשים זה מצטייר לי Hill
שאת מרוקנת. אולי משהו מדבריי יקל עלייך. וייתכן שיש כאן עוד קוראות צעירות שאולי דבריי ינרמלו להן קצת את ההרגשה.
אין לי דרך טובה או מועילה לכתוב זאת ולצד כך אני עדיין מקווה שתמצאי ערך במילים שלי. והלוואי והן יהיו בכל זאת מועילות.
אף אדם באשר הוא לא אמור לחיות במכאובים בגין מי ומה שהוא.
המעצורים הנפשיים שקיימים בנו הם רבים ומעבר לכך הם מפותלים ומשליכים על אספקטים שונים שקיימים בנו שבסופו של דבר מתרגמים בקשיי תפקוד.
אני לא מתיימרת לאבחן אותך או לקטלג חלילה ובטח שמילותיי לא נכתבות ממקום של שפיטה, אבל אני רוצה שתזכרי שלעתים אנחנו זקוקים לכלים חיצוניים לנו על מנת להכיל את החיים האלה, על מנת לטכס לנו התמודדות נכונה ובריאה *לנו*, ביחס לעצמנו, ליכולות שלנו. למסוגלות האישית שלנו.
אחד הכלים הללו הם טיפול של הנפש. הבנית דרך להבנה מדוע אנחנו פועלים כפי שאנחנו פועלים, ממה אנחנו בנויים, מה מניע את תפקודנו, היכן וכיצד אנחנו מבצעים חסמים עבור עצמנו. כיצד אנחנו עוצרים אותנו, מה מניע אותנו והכי חשוב- איך להצליח לבנות את עצמנו. איך להצליח לתרגם את הכלים הללו לכדי שינוי ממשי עבורנו. שינוי שתוצאתו היא מחייה בריאה, מלאה בביטחון אישי, תחושת שייכות, חיזוק הזהות האישית. קבלה עצמית. והכי חשוב.. מזור למכאובים, לתחושות הקשות.
כשהיכולת שלנו לתפקד נפגמת, ואני לא מתכוונת על התפקוד הרגיל, החיצוני, אלא על עיבוד תהליכים שקורים לנו מתוקף היותנו עצמנו וביחס לסביבה, התגובה שלנו להתהליכים האלה, הקושי לווסת את הרגשות שלנו ביחס לעצמנו, כשמצויים בסבל- זו הנקודה בה עלינו לרכוש את הכלים שיסגלו לנו התמודדות נכונה ומיטבית.
מתנצלת אם דבריי מצטיירים כהתיימרות (או בולשיט לקוראים מהצד) אך זו לא כוונתי כלל.
ומניחה שאני כותבת לך ישירות לפוסט הזה אבל כנראה שגם ביחס לפוסטים אחרים שלך.
אני לא רוצה שתראי בדבריי פלישה למרחב שלך. אין לי כמובן זכות לשום דבר כשזה נוגע למבנה האישיותי שלך שאת פורקת כאן, אני רק רוצה שתזכרי שיש לך אופציות. שההתמודדות היא רחבה וניתנת לקיום והכי חשוב- ניתנת לשינוי.
אל תפסיקי לשתף את עצמך כאן. מקווה שתביני שדבריי נובעים מאכפתיות בלבד ואם חרגתי מהגבול שלך, את מוזמנת להעמיד אותי במקומי.
ובאשר לאופן התגובה.. גם שתיקה היא תגובה לגיטימית. אבין אותה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-10 חודשים אז סייג'
הרבה מזה עבר לי מעל הראש, וזה קצת מרגיש לי שניסית להגיד לי משהו בצורה עדינה, ואולי זו הסיבה שלא לגמרי הצלחתי לרדת לעיקר של מה שאת מנסה להגיד לי.
חשוב לי להדגיש שאני מאוד רגישה לשיפוטיות, מהסיבה הפשוטה ששופטים אותי כל הזמן ותמיד מניחים שאני לא מטפלת בעצמי מספיק טוב.
אז לספקות כאלה, אם ישנם אצלך או לא, אני רוצה להגיד - אני עושה את המיטב.
תכלס, כבר אין לי שום צורך בשיתוף של שום דבר, פשוט התרגלתי.
אם לא הייתי כותבת כאן כנראה שלא הייתי כותבת בשום מקום.
שתיקה היא תגובה לגיטימית בהחלט, אבל אני באופן אישי עדיין לא מרשה לעצמי לשתוק, אלא אם כן זה באמת מרגיש בלתי אפשרי או לא אותנטי להגיב.
אני מטפלת בנפש שלי כל הזמן, אבל עדיין לא בשלב שבו יש לי איזון והזהות האישית שלי לא הכי ברורה לי, וזה יכול להיראות כאילו אני אבודה או צריכה עזרה.
אני לא צריכה עזרה, כי אני עוזרת לעצמי, ואני יודעת מה אני עושה.
לפעמים אני מדברת אל עצמי יותר מהמקום של לעזור לעצמי, ולפעמים אני מדברת יותר ממקום של להביע את הכאב שלי.
השיח האישי שלי עם עצמי מאוד חשוב לי, ואני כרגע לא בתקופה של להדחיק שום דבר...
אני לא בסבל בגללי, אני בסבל בגלל שקשה לי להתמודד עם המציאות שסביבי, ואני עושה כל מה שאני יכולה כדי להתגבר על זה.
אבל אני מניחה שאת יכולה להבין, למה לפעמים זה בלתי אפשרי לדלג על הדברים הרעים והבלבול, וחייבים לעבור דרך כל זה כדי להשתפר.
ירידה לשם עליה אומרים?
זה המצב שבו אני נמצאת בו כרגע, ובאמת, שאין לי עצבים להעמיד פנים שאני בסדר - כי אני לא בסדר, אבל אני אהיה.
אבל כל עוד אני לא בסדר, אני רוצה לחוות את זה, כי אני לא יכולה לתקן את עבורי, אם אני לא נותנת לעצמי להרגיש את זה ולהודות שזה מה אני מרגישה כרגע.
אם אני לא יכולה להגיד לעצמי הכל, כי אני מפחדת שאני אגיד משהו שעלול להצטייר כחמור מדי וחייב עזרה מקצועית, זה בעייתי בעיניי.
אז אני אומרת הכל, ומכיוון שאני מבינה הכי טוב מאיזה מקום הדברים נאמרים ומה אני יכולה להכיל ולהתמודד איתו ומה לא, אני מרגישה בנוח להסתפק בזה.
כשמישהו הורס לי את המצב רוח, קשה לי לתפקד, כמישהו פוגע בי, קשה לי לתפקד.
זאת לא אשמתי שעדיין לא למדתי איך לשמור על איזון בריא כשהעולם בחוץ פשוט מנסה לקרוע אותי לגזרים.
אני לא יודעת איך דברייך מצטיירים, כי הרבה מזה עבר לי מעל הראש, אבל אני יודעת שאלו הדברים שגרמת לי לחשוב עליהם.
ואולי לא דיברת על זה, אני לא יודעת מה ניסית להגיד, אני פשוט יודעת שאני לא הבנתי ולא הרגשתי פלישה למרחב שלי - במקסימום, הרגשתי שאולי אני צריכה להגיד משהו שיוכיח שאני בסדר ושאני מסתדרת ושאני לא צריכה "אופציות".
אני יודעת שאני נשמעת עקשנית, אבל כשמישהו ממש ממש מתקשה, אנשים מרגישים הקלה כשהם יודעים שיש מישהו שמטפל בו.
אז הוא יכול להגיד "אני רוצה למות" והם יכולים פשוט להסתכל עליו ולדעת שיש משהו שמטפל בו, ושגם אם קשה לו עכשיו - עדיין יש לו מענה לקושי שלו.
מה שאני מנסה להגיד, זה שיש לי מענה לקושי שלי.
המענה הזה אומנם לא מעלים אותו, אני עדיין מרגישה את כל החרא הזה שאני מרגישה... אבל זה עדיין מענה טוב ויעיל, וגם שהוא לא גורם לי להרגיש יותר טוב, ולא מתקן אותי, אני עדיין מאמינה בתהליך הזה.
בדיוק כמו שאנשים אחרים מנצלים את האופציות שיש להם, ועדיין מתקשים, למרות שהם מטופלים ומתרגלים כלים שונים שישפרו את חייהם.
זה אותו הדבר בעיניי, ההבדל הוא, שאנשים אחרים שרואים אותי מתקשה פשוט לא מסוגלים להאמין שאני מסוגלת גם להיות הבן אדם מתקשה וגם הבן אדם שמעביר את הכלים הנכונים כדי להתמודד עם הקושי.
אני מבינה את זה.
כמעט כולם יסכימו שבן אדם לא יכול לטפל בעצמו.
אבל אני בין היחידים שחושבים שזה אפשרי, ואני רוצה לעשות את זה למרות שזה הרבה יותר איטי ככה, כי אני רוצה להרגיש את כל החרא שאני מרגישה ולהבין אותו לפני שאני נפתרת ממנו.
אז מה שאני מנסה להגיד, ובשיא הכבוד, זה השיט שלי ואני אעשה איתו מה שאני רוצה.
ואת יכולה להגיד הכל, באמת, גם לשפוט - אבל אני מקווה שבניגוד לכל האנשים האחרים בחיי, את תביני שאני מאמינה במה שאני עושה גם אם כולם סביבי מפקפקים בשיטות שלי.
אני פשוט באמת מאמינה, שלפעמים צריך פשוט לסמוך על אנשים, שהם יודעים מה הם עושים, ושהם יכולים לפתור את הדברים בעצמם.
וזה קצת כואב שאף אחד לא סומך עליי שאני יודעת איך לחיות את חיי, אבל זה לא משנה לי, כי אין לי זמן להוכיח שום דבר לאף אחד, וגם לא אנרגיה.
אני יודעת איפה אני ממקדת את האנרגיה שלי, ומבחינתי לפחות, זה לגמרי במקומות הנכונים, וגם אם זה לא, מתישהו אני אלמד בעצמי איפה הם המקומות הנכונים.
אני מרגישה בטוחה, לתת לעצמי לחקור את הנפש שלי בצורה חופשית, ולהמציא את הכלים שלי בעצמי.
כל עוד אני מרגישה בטוחה, כל עוד אני מרגישה שאני אהיה בסדר, אני חושבת שזה מספיק.
וכל מי שחושב אחרת באמת יכול להביע את זה, אבל זה לא ישנה דבר.
אני ממש עקשנית ואני לא מתכוונת לתת לאנשים לגרום לי לחשוב שאני צריכה להתבייש בזה.
אני יכולה לחיות רק בדרך שאני מסכימה איתה וחושבת שהיא נכונה, אז כל עוד הדעות של אחרים לא הצליחו לגרום לי לחשוב אחרת, אני לא אשנה את השיטה.
ואני חושבת שלאנשים ממש קשה להבין, באמת באמת קשה לעכל, שאני מקשיבה להם... ופשוט לא פועלת לפי מה שהם אומרים, לא כי אני עקשנית שלא לצורך, אלא מהסיבה הפשוטה שאני פשוט לא מסכימה איתם.
בכללי, מאוד מסכימה עם כולם.
בכללי, כולם מאוד מאוד צודקים.
אבל בכל מה שנוגע אליי?
מה הם כבר יודעים?
אז אני מקווה שאת מבינה מה אני מנסה להגיד, שאני לא חווה אותך כמישהי שתוקפת אותי ומנסה לגרום לפקפק בהחלטות שלי.
אני מקווה שאת מבינה שאני את הבחירות שלי כבר עשיתי, ואת הדרך שלי כבר בחרתי, ואם הייתי חושבת שאני טועה - הייתי משנה אותה כבר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-10 חודשים חקירה עצמית ובחינה עצמית Hill
אלו דברים חשובים סאן. אני שמחה לדעת שאת מחוברת לעצמך ברמה כה גבוהה שאת מצליחה לייצר לעצמך חמלה ומקום לכאוב. מבחינתי אלו דברים מובנים מאליהם, הם חלק מהתפתחות קריטית עבורנו, אבל יודעת שלרוב אנשים לא מאפשרים לעצמם את הזמן הזה להחלים, את המרחב המאפשר, ושמחה שאת כן מצליחה.
את לא צריכה להוכיח שאת בסדר. לאף אחד מלבד עצמך. אף פעם.
אני כן מאמינה ביכולות שלך ובכך שאת יודעת מה את עושה ושאת בוחרת את הבחירות הכי טובות עבורך. אף אחד אחר לא יכול לדעת מה טוב עבורנו.
תתפלאי אבל אף על פי כל דבריי שכתבתי מעלה, אני לגמרי באותה דעה שהצגת. מבינה את דעתך.
כשהייתי בגילך, לקחתי אחריות על טעויות נוראיות שעשיתי כמו- להישאר במערכת יחסים רעילה, והצלחתי להתמודד ולשבור את המעגל, בעיקר בעזרת חוסן נפשי שהיה קיים בי. כך שמבינה אותך יותר ממה שתוכלי לדמיין :) (כמובן שלא משווה ביני לבינך, אני הייתי בסיטואציה שונה לחלוטין שאני לא מאחלת לאף אישה/אדם).
מניחה שהשורה התחתונה לדבריי היא שאם מתישהו תרגישי שהעזרה העצמית שלך לעצמך לא מספיקה יותר, ושהרגשות הקשים שאת חווה חוזרים יותר ויותר, שתזכרי שהאפשרויות לרווחה טובה יותר, קיימות.
כתבת שם שגם מי שיש לו אופציות עדיין מתקשה- ברור. אין תרופת פלא בחיים הללו, צריך לעבוד מאוד קשה בשביל לצאת ממערך שמכאיב לנו. לצאת מדפוסי התנהגות/חשיבה שטבועים בנו כל כך חזק שלעתים נדמה שלא נוכל להיות אחרת. וזה כך בכל היבט שהוא. עובדים קשה עד שמגיעים לתוצר הרצוי והנכון לנו וגם אז.. ממשיכים, רק שהעבודה הקשה מתחלפת בהתפתחות.
ודבר אחרון לגבי אפשרויות/אופציות- כמה שזה נשמע בסיסי, לא תמיד אנשים מודעים לגמרי לאפשרויות שעומדות לרשותם לשנות את חייהם ולעבוד על עצמם.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-10 חודשים טוב ,עכשיו חייכת אותי. סייג'
זה פשוט מרגיש כל כך רציני, כל ההגנה הזאת על מה שאני חושבת לנכון נורא מעייפת...
אז זה באמת מרגיש טוב כשמישהו פשוט מבין ומקבל וגם באיזושהי מידה יכול להזדהות.
את לא משווה ביני לבינך, את פשוט מסוגלת להבין אותי דרך החוויות האישיות שהיו לך, וזה לגמרי בסדר.
זה לא חייב להיות אותו סיפור בדיוק, ואני יודעת שאת מבינה.
אני חייבת(התכוונתי לרשום "יודעת", אבל הטעות הזאת מעניינת אז השארתי אותה) שהרגשות הקשים תמיד יחזרו, אבל הם תמיד יהיו אחרים, וידרשו ממני לפתח חוסן בדברים אחרים.
איך שאני חווה את זה, בריאות הנפש שלי, זה פשוט עלייה וירידה שוב ושוב עד שבשלב מסוים העלייה יותר משמעותית והירידה פחות שוברת.
לא שמה שאני עוברת עכשיו יותר קל מדברים שעברתי בעבר, אבל יש לי את הכלים שרכשתי מהאתגרים הקודמים שלי - אז אני אהיה בסדר.
מה גם, שתמיד יש לי מוזיקה שתחזק אותי.
למשל:https://www.youtube.com/watch?v=KV2G8NbLJkU
תודה היל.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
