פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 996 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני שנתיים ו-11 חודשים סייג' (ל"ת)
-
לפני שנתיים ו-11 חודשים שבירות של אנשים אחרים Hill
הו, כמות הפעמים ש'נתקן' או שמא ננסה לתקן שבירה של מישהו אחר.. ואף נשוב לעשות זאת בפעמים אחרות, עם אנשים אחרים, כל זמן שנרצה להמשיך להאחז בהם, המוח האנושי שלנו מסוגל לסבול (במובן של tolerate) המון.
כל עוד יהיה לנו 'מה להפסיד' ביחס לאדם האחר שביצע את השבירה, אנחנו נמשיך לנסות ולתקן.
באיזה מחיר? מה התמורה? גם במחיר עצמנו, כנראה.
כתבת יפה, סאן.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-11 חודשים כן, המוח שלנו בהחלט מסוג לסבול הרבה סייג'
אבל כשהחוט נקרע, הוא נקרע לנצח.
אני חושבת שיותר מדי אנשים מותחים זה את זה יותר מדי, כניסיון לבדוק כמה הצד השני יכול לסבול.
אני לא יכולה לסבול הרבה, בגלל זה אני לא מנסה לתקן מערכת יחסים ביני לבין אחרים, כשהם אלו ש"הפילו" אותה ורוצים לשקם אותה הרבה יותר ממני.
משהו שאני חשבתי עוד לפני שמערכת היחסים שלי עם הבן אדם שכתבתי עליו את הקטע הזה(כן, הפעם כתבתי משהו שאני מזדהה איתו ממקום אישי), זה: "את מפחד להפסיד אותי, אבל אני לא מפחדת להפסיד אותך".
כמובן שלא אמרתי לו את זה, אבל לא לקח הרבה זמן עד המחשבה הזאת הוכחה כנכונה.
זה מוזר היל...
כשבן אדם אומר לך שהוא לא הולך להפסיד אותך, ואז הוא פשוט-
נותן לזה לקרות.
אני לא אוהבת כשאנשים בוחנים אותי בצורה הזאת, אני לא אוהבת שאנשים רוצים להרגיש ממני שאני צריכה אותם, כי אני לא...
ולצפות לזה ממני, לסוג קשה של קשר איתי... זה קצת נבזי בעיניי.
בכל אופן, זה כבר לא חשוב.
היה ונגמר, לפחות שיעור אחד בחיים האלה למדתי.
נראה שאנשים לא מודעים לדרך התמימה שבה הם מנסים לשחק בראש וברגש של אחרים.
ההפסד הוא לא שלי, ההפסד הוא של אלה שעדיין משחקים את המשחק, גם אחרי שהראיתי שאני לא הולכת לפי החוקים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-11 חודשים סאן, למונח 'צורך' על שלל הטיותיו ומובניו Hill
יש לרוב קונוטציה שלילית ואנשים נוטים להיתפס לזה והזדעזע או לצאת נגד כשהם מבינים שהתייחסו אליהם כאל צורך, כאל מישהו שאנחנו צריכים.
אבל אם נפשיט מהמושג הזה את ההבחנה הרגילה- צורך, צרכים- אחד הדברים הבריאים שנעשה בחיינו זה למלא אחריהם. וכן, גם להיות במערכת יחסים/קשרים עם אנשים שממלאים עבורנו צרכים מסוימים זה דבר נחוץ וחיוני לתקינות התפתחותית. הרי הצרכים שלנו מושתתים על המנח ההישרדותי שלנו, ההתפתחות הכי בסיסית שלנו והחיבור של מילוי הצרכים להתנהגות סוציאלית, חברתית הינו חיבור טבעי, בריא ואף רצוי.
אז כן, את צריכה להצטרך אנשים אחרים. את צריכה לקיים מערכות יחסים עם אנשים שימלאו אחר הצרכים שלך. וב'צרכים' אני מתכוונת למנעד רחב- צרכים ביולוגיים, מחשבתיים, גירויים אינטלקטואליים, מיניים, צרכים נפשיים (ויש עוד המון וגם אופן מילוי אותם צרכים אבל חושבת שהבנת את כוונתי :).
מילוי הצורך שלך על ידי אדם אחר ינסוך בך תחושת ערך עצמי, יגביר את תחושת השייכות ולעתים גם את תחושת הזהות האישית ועוד.
ולגבי אנשים שאומרים 'שהם לא הולכים להפסיד אותך'- זה מבוסס ותלוי תקשורת בינאישית. מה שמתפרש אצלך כפעולה שתעיד על כך שהאדם שמולך נשאר ודובק בך (גם בפעולות הכי פשוטות ולא בהכרח בתהומיות והמהותיות) יכול להתפרש אחרת אצלו.
מכאן שאחד המצרכים הכי יקרים בחיים שלנו- זה להיות מובנים. האפשרות שהצד השני יבין אותנו. ועבור זה, לעתים, צריך לעבוד חזק על התקשורת הבינאישית עם אותו האדם.
זו עבודה לא פשוטה. לפעמים זה לא יצליח, לא משנה כמה נחתור לכך, ובפעמים אחרות זה יגיע כמו מג'יק :)
ונימה מעט אישית- לאחרונה 'חתכתי' ממני אדם שהחשבתי לחבר קרוב. לא ניסיתי לתקן את השבירה שהוא יצר בינינו וזה לא אופייני לי. אני תמיד מתקנת. תמיד. ועד ש'אפרוש' מאנשים שהכנסתי אלי... נעבור לא מעט משוכות וגם אז, ככל הנראה אמשיך. ובנקודה הזו, מולו, לא תיקנתי. לא ניסיתי לאחות, לא השארתי אותו איתי אלא להפך, התנערתי ממנו בצורה ישירה וחד משמעית.
אני מופתעת מעצמי לטובה.. ובעיקר זוכרת שאנחנו לא מי שהיינו לפני שנה. שכשאנחנו בהתפתחות, אנחנו רק מיטיבים עמנו עוד ועוד.
שיעורים זה חשוב סאן. לפעמים לוקח זמן ללמוד מהם ואנחנו חוזרים על הטעויות, אבל מתישהו מצליחים אחרת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-11 חודשים היל, יש לי מעט סבלנות סייג'
ואם מישהו מאכזב אותי, העבודה היחידה שאני יכולה לעשות על הקשר הזה, זה לאפשר לו לפצות אותי.
כאילו, קיבינימט, מילה אחת "סליחה", "לא הייתי צריך לדבר אלייך ככה", "לא הייתי צריך להפיל את האחריות עלייך", "אני מצטער ששכחתי להקשיב לך כשאת מדברת".
אבל אפילו את המינימום הם לא עושים... ובמקרה כזה, מה אני כבר יכולה לעשות?
יש את המשפט הזה: "אל תחצה אוקיינוס עבור אנשים שלא יחצו עבורך שלולית", אני לוקחת את זה לקיצוני, אם מישהו לא מוכן לחצות עבורי שלולית אני פשוט לא טורחת בכלל.
כי אני לא צריכה אנשים בינוניים, אני לא צריכה את המינימום, אני לא רואה טעם להשקיע את עצמי באנשים שלא מסוגלים למלא את הצרכים האמיתיים שלי - והם רחוקים מלהיות פשוטים.
מבחינתי השיעור פשוט, לא לתת מכוס ריקה.
והכוס שלי לגמרי ריקה, וכשמישהו מכניס אותי למצב שבו אני צריכה לתת דברים שאין לי... כמו סבלנות למשל, אני מבחינתי בחוץ.
ואני אומרת את זה כי יש עניין של תזמון, ואני חושבת שכשמעצבנים אותי, יש חלון הזדמנויות קצר מאוד לפני שאני אומרת לעצמי - "אל תטרחי, זה נגמר".
וכשאני אומרת לעצמי שזה נגמר, זה באמת נגמר, זה כאילו איבדתי בבת אחת את הכוח להושיט את היד לפיוס.
אני שמחה שחתכת אותו, אני חושבת שהמוח שלנו תמיד מכוון אותנו לתקן דברים, אבל לפעמים האינטואיציה שלנו אומרת לנו לא.
זה קשה להקשיב לאינטואיציה, ולבחור לפרוש ממשהו שאת היית שמחה שיעבוד.
אני חושבת שלהרבה אנשים קשה להתמודד עם זה, שגם אם הם מאוד רוצים שקשרים מסוימים יעבדו - זה פשוט לא יכול להיות בכל מחיר.
אני ממש לא רציתי לוותר, על אף אחד, אבל זה לא משנה כמה אני רוצה מישהו בחיי, יש גבול נכון?
אני הכי בעד מערכות יחסים! אבל פאקינג לא בכל מחיר.
אני לא צריכה להוכיח את עצמי לאנשים בצורה הזאת, להוכיח שאני יכולה להילחם עליהם ולסבול עבורם... ושאני "חזקה".
אני באמת חזקה, אבל היום שלא כמו בעבר, אני בעיקר משתמשת בחוזק שלי עבור עצמי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-11 חודשים בהחלט 'פאקינג לא בכל מחיר'. Hill
ובטח כשזה נוגע לזוגיות/יחסים רומנטיים, אבל כן, גם מול קשרים אישיים אחרים.
אבל! המחיר שאני אהיה מוכנה לשלם בעבור אנשים שחשובים לי, שהלכו וחירבו את הקשר שלנו ומצפים שאני אמצא להם פתרונות כי הם יכולים להישען עלי ולסמוך עלי שאעשה זאת עבורם, הוא שונה מהמחיר בו את תבחרי לשלם או תחליטי להימנע.
מובן לנו שהתמורה ומחירים משתנים מאדם לאדם. מה שייחשב אצלך חציית גבולות, יהיה מגודר בתוך הגבולות האישיים שלי, הגבולות שאני מוכנה לספוג ולהפך.
את צודקת, את לא צריכה להוכיח לאף אדם שאת יכולה להילחם עבורו ולסבול עבורו. ולמעשה, אהבה תקנית, קשרים משמעותיים שנצמיח ביחד עם האנשים הקרובים אלינו - הם לא אמורים להיות קשים או כשדה קרב ללחימה. אבל, ונחזור למקרה הספציפי שלשמו ה'דיון'- כשהשבירה בקשר היא מהצד השני ולא שבירה שאנחנו יצרנו, אז לעתים, כחלק מההיקשרות האישית לאותו אדם שביצע את השבירה בינינו - ננסה לתקן עבורו (ומכאן נובעים דבריי מעלה).
לגביו, תודה.. אני מניחה. מתחברת לדברייך בנוגע לאינטואיציה. לפעמים קשה לבחור בה במיוחד כשמעורב אדם נוסף בהחלטה שלנו, שרלוונטית כלפיו ושאנחנו לא רוצים לפגוע בו. לפעמים אני אומרת לעצמי שלא הייתי חברה מספיק טובה עבורו כי אף על פי שהוא הכניס אותנו לקלחת הזו, יכולתי להוציא אותנו ממנה.. אך כאמור, באיזו תמורה? לא אחת שרציתי לקבל על עצמי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
לפני שנתיים ו-11 חודשים לפני איזה שנה חני
זוכרת שיר שמישהו שם לי איפה שהוא
שאומר שאם מישהו נשבר
לא לרוץ לתקן לו שום דבר
פשוט לשבת על ידו בשקט
ולתת לו לספוג את השבר.
זה היה כה מקסים שאני עדיין זוכרת את רוח הדברים.
אני תמיד רצה לתקן
ופתאום עצרתי כשהבנתי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-11 חודשים חני, זה בהחלט נשמע מקסים סייג'
ואני גם לגמרי מסכימה עם זה.
אני באופן אישי למדתי שאני לא יכולה לתקן אף אחד, במקסימום לעורר אנשים לתקן את עצמם.
האחריות הזאת, שמפילים בעיקר על הצד הנשי, לתקן כל הזמן...
זה פשוט לא הוגן בעיניי, וזה לא יותר קל כשרק צד אחד לוקח את האחריות לכאב שנגרם.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-11 חודשים הייתי חני
בעברי מנהלת קשרי לקוחות המון שנים.
אני זוכרת בתחילת דרכי מנהלת שהסבירה לי
שלמכור זה כמו להוציא מישהו מהחושך לאור
להראות לו את הדרך ולתווך לו את מה שצריך.
אז יש משהו בלכוון דרך למישהו.
אבל אז בשיר ההוא הבנתי שלפעמים
שצריך רק להחזיק את היד ולשבת בשקט.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-11 חודשים כן, לפעמים זה מה שאנשים הכי צריכים. סייג'
-
-
-
-
-
