הרבה יותר טוב מהטקסט השני, פשוט כתבתי אותם אחד אחרי השני ולא פירסמתי אותם באותו הרגע, וניסיתי לשמור אותם לעצמי...
אבל זה לא עבד בסופו של דבר הרגשתי צורך לשתף אותם ובגלל זה הם ביחד.
היית ממש תחת כישוף כשכתבתי אשליה, וזה איכשהו המשיך באותו קו ל"רצוני" ו"היבהוב".
אין לי מושג מאיפה אשליה הגיע, ואיך ולמה לעזאזל רציתי לכתוב פתאום שיר עם ניקוד, אבל ככה זה יצא - ואני שמחה שאשליה הוא הראשון, כי הוא גם הכי טוב.
הוא כמו לאכול משהו ממש טעים בפעם הראשונה, ואז אפילו שזו אותה המנה, זה פשוט לא יהיה טעים כמו שזה היה בפעם הראשונה.
אני ממש אוהבת אותו, למרות שאני לא בטוחה למה כתבתי משהו כזה, לאחרונה אני כותבת יותר ויותר דברים שאני לאו דווקא מזדהה איתם אישית.
אבל סך הכל אני אוהבת את שני הקטעים האלה ביחד, כי יש משהו בחיבור בניהם שמרגיש כמו סיפור... כאילו מישהי "תחת השפעה" מתחילה לשתות קצת יותר מדי ונהיית מרירה בשיר הראשון ואז נואשת ואגרסיבית בשיר השני.
אם אני קוראת את שני השירים האלה כמילים ורגשות של בחורה שיכורה ומאוד עצובה - זה די עובד לי.
למרות שלא כיוונתי לזה ככה, הכותרת אמורה להיות רק קריצה ל"היבהוב", שהשורה הראשונה בו היא "אני תחת השפעה".
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
