פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 302 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני שנתיים ו-11 חודשים סייג' (ל"ת)
-
לפני שנתיים ו-11 חודשים היי סאן Rasta
הזדהיתי עם חלק מהדברים שכתבת.
מה אפשר לומר... אין לי תשובות לתת.
יש דברים שפשוט צריך ללמוד להכיל, לא לקבל במובן הקונספטואלי אלא פשוט להכיל וללמוד שגם הם חלק מההצגה. הרבה מהדברים לא ימצאו חן בעינינו, חלק ירתיחו אותנו, אחרים יעשו לנו טוב.
זה בסדר שאכפת לך, זה בסדר לכעוס, זה בסדר לבקר ולצעוק ולקלל. אבל מה הלאה? מה איתך בתוך כל הכאוס הזה?
הסעיף הראשון ברשימה שכתבת תפס אותי.
בני אדם לא מנסים להיות מאושרים? איך אפשר לנסות להיות מאושר כשלאורך כל ההיסטוריה אנשים מנסים להבין מה זה בכלל אומר - אושר? וכשלכל אחד יש הגדרה אחרת, ודרכים שונות לפעול, איך אפשר לקבוע שהם לא מנסים להיות מאושרים? כל הדרכים קבילות, לא כולן יעילות. זה כבר לא שלנו, זה אינדיבידואלי לאדם. הוא יבין בזמן שלו. אבל אני חייב לשאול, למה זה משנה לך? כי נגרם עוול לעולם בו אנחנו חיים? לבני אדם אחרים? לבעלי החיים? לטבע? אנחנו פוגעים בנו ובדורות הבאים? הכל נכון. מאז ומתמיד כך היה, וסביר להניח שכך גם יישאר. כל עוד בני אדם הם חלק מכל הדבר הזה שקורה כאן. אני לא אומר שבגלל שכך היה צריך להתעלם ולעצום עין. אבל אני כן חושב שאי אפשר לתת לכל החרא כל כך הרבה מקום, כי אז מה שקורה זה שמתחילים לשקוע. זה עוגן קשור לקרסול. את מבינה שההתעסקות הזאת בהם היא חלק מהתסכול והייאוש שאת חווה, נכון? אני יודע את זה כי אני גם שם. אבל אני פשוט מתמקד בלמצוא איפה ואיך להשקיע את האנרגיות שלי.
בסוף מתים... ויש מספיק דברים שבשבילם כדאי להמשיך ולחיות עוד קצת. ובני אדם הם האחרונים שצריכים לקחת ממך את הרצון לחיות, ולהשפיע עלייך בצורה הזאת. חלקם לא מודעים בכלל לשיט שהם גורמים לו. רובם כאלה. ואחרים יכולים להשפיע לטובה. גם לי קשה, גם הראש שלי דפוק... גם אני שונא את הרוב, אבל שומר קרוב את אלו שמגיע להם. גם אני שואל מה הטעם, גם אני מדוכא ומיואש. בתוך כל השיט מצאתי את המקום שלי, גם אם זמני, וכנראה שכן, כי הכל נגמר בסוף. אבל הנה כבר שלושה שבועות שאני מצליח להשתיק את הרעשים, מצליח להתמקד במה שעושה לי טוב כרגע. זה מרגיש טוב.
את הכי חשובה. לא אף אחד.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-11 חודשים תודה ראסטה סייג'
על התגובה.
אני חושבת הקטע הזה ממש מראה את הקונפליקט הפנימי שיש בי.
זה מרגיש כמו משהו שהייתי כותבת לפני שנה, רק שיש לו הרבה יותר שכבות מלפני שנה.
אני חושבת שרק אני מבינה כמה זה היה הכרחי עבורי פשוט להוציא את כל זה, פשוט להתלונן, כי כבר תקופה שאני מרגישה שאני מכריחה את עצמי לראות ולהרגיש כלפי העולם בצורה מסוימת...
אז דבר ראשון אני שמחה שפרקתי את כל זה, כי בשנייה שסיימתי לכתוב אותו אכן הרגשתי יותר טוב.
וזה כשלעצמו מאוד מפתיע, כי בדרך כלל אחרי שאנשים מתלוננים כל כך הרבה הם מרגישים יותר חרא ובגלל זה גם אני משתדלת שלא להתלונן...
אבל כנראה שזה בא פחות ממקום של להתלונן ולכעוס, ויותר ממקום של לקבל את מה שהעולם הזה גורם לי להרגיש.
כי תאמין לי, כל מה שאתה אומר לי אני אומרת לעצמי, אבל אני חושבת שאי אפשר להכריח את הנפש להיות בשלווה עם הדברים שמכאיבים לה.
כל מה שאמרתי, זה לגמרי ממקום "שלי" וממש לא מחשבות שיש לי ושיפוטיות על מה שאני רואה, אלא דברים שאני מרגישה שמשפיעים עליי.
אני לא יכולה להגיד לך למה הדברים האלה משפיעים, חוץ מאולי שהם באיזושהי צורה מציתים קונפליקטים בפנימיים שיש לי ביני לבין עצמי.
אם הקונפליקטים האלה לא היו קיימים, בוודאי ששום דבר מהדברים האלה לא היה מפריע לי, כי זה לא היה נוגע אליי.
אבל זה כואב כי זה כן נוגע אליי, כי הדברים שאני חווה עם אחרים ועם העולם מובילים גם למלחמות ביני לבין עצמי.
למשל, דבר אחד בולט שאני רואה בקטע הזה, זה איך שאני מנסה להילחם בעצמי להיות יותר אמפתית ורגישה למה שאחרים עוברים, ובו זמנית כועסת על כך שמה שהם מרגישים ועוברים כל כך חרא - שזה גורם לי להרגיש חרא!
אז אני לא יכולה להרשות לעצמי להתחבר אליהם, כי אני לא יכולה להרשות לעצמי להרגיש כמו שהם מרגישים...
וזו פשוט תסבוכת אחת גדולה, כי תמיד יש לי את הרצון הזה להיות "נחמדה" בדרך שבה אנשים אחרים מגדירים נחמדות, ובו זמנית יש לי גם את הרצון להיות מוגנת מהדברים שפוגעים בי... והניסיון הזה להיות גם מוגנת וגם רגישה לאחר, יוצר קונפליקט שאני חושבת שהוא המקור האמיתי לקטע הזה.
באמת שאני מנסה להתמקד בעצמי, אבל בסופו של דבר, אני אף פעם לא אהיה לגמרי מופרדת מהעולם שלי, אז מה שאני רואה בחוץ זה גם אני.
תודה שאתה אומר שאני הכי חשובה, אני הרבה פעמים מרגישה אנוכית כי אני לא יכולה להרשות לעצמי "להתחשב" באחרים, אז האישור הזה ממך באיזשהו מקום מקל עליי.
כי כמו שאמרתי, זה בדיוק המקום שבו יש קונפליקט ביני לבין עצמי, ובחיי, שלפעמים זה מרגיש כמו שני גרסאות שונות לגמרי שלי שנלחמות על שליטה.
זה ישמע מוזר אם אני אגיד שאני מסתכלת על כל הקטע הזה כמתבוננת מהצד?
אני פשוט לא מרגישה שהקטע הזה מייצג אותי, כמו שהוא מביע את החלקים שמכאיבים לי שאני מנסה להשתיק כי אני מרגישה שהם ילדותיים ולא מועילים.
אבל באמת הרגשתי הרבה יותר טוב אחרי שהוצאתי הכל, אז אני מניחה שאולי זה בריא להיות ככה לרגע.
אני מאמינה שהכמות הנכונה של רעל היא אכן תרופה, ואני לא בטוחה איפה אני בתוך כל הכאוס הזה, אבל אני כן יודעת שאני במקום בטוח, ושאם בעבר הייתי כל הזמן במקום הזה של "לשפוט" את העולם, היום יש לי יחסים יותר אישיים עם העולם, מה שאומר שכל מה שאני מתלוננת לגביו נוגע בי אישית ומשפיע עליי - ולכן הרשימה שלי כל כך לא "רצינית" באיזשהו מובן, כי היא לא אובייקטיבית בכלל, בוודאי שיש סיבות הרבה יותר רציניות לשנוא את האנושות ממה שכתבתי.
אבל אלו הסיבות שלי...
ואני שמחה שאני מודעת אליהן עכשיו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
