אני קראתי את השיר כפשוטו כשיר הפונה אל דודו, אך יכול להיות שמדובר על אדם קרוב מאוד, ואולי אפילו אל דן דאור ידידו, שהוא הקדיש לו ספר שירים, כאשר בחלק מהשירים ניכר חששו שאולי שיריו לא ימצאו חן בעיני דאור, שאותו הוא העריך מאוד, ואולי אפילו העריץ (אם כי קשה להגיד על דאור שאינו מתענג על קריאת שירה).
ברור לי שיש כאן שימוש במילים רבות מהמקורות, ונראה שהוא מייחס לדודו תכונות של חמלה וגם של שיפוט והכרעה בדין, אם אני מבין נכון את הביטוי "צח ואדום".
נראה שהשיר הזה מתייחס לארוע כלשהו שבו הוא כתב שיר לאותו דוד, שהודה לו על כך במילים יפות, אך מילים שנאמרו מן השפה ולחוץ, כאשר המשורר לא קיבל את ההערכה שהוא קיווה לקבל מאדם שמאוד החשיב, ולכן התאכזב מאוד. הבית האחרון מציג ביתר שאת את הדימוי של האהוב והאהובה, כאשר המשורר כאן הוא בתפקיד האהובה הנכזבת, שהאהוב לא מבין את הרגשתה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה