פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 3 שנים 06/10/22 Rasta

  

  Rasta

  אני אוכל אבל לא כי טעים לי,
  שותה כדי לשכוח, בעיקר כדי לברוח,
  לברוח מעצמי
  ופתאום אני נהנה לעשן,
  אז אני מדליק סיגריה בסיגריה
  בסיגריה בסיגריה בסיגריה
  עשן מיתמר, פוצח במחול, זה יפה
  הוא ישות חופשיה, לא כמוני,
  משוחררת, ללא חולשות וגבולות
  ואני כבול לאדמה, בן תמותה
  חלש, עייף, מיואש.
  צועק למעלה, מי בכלל שומע?
  אני מקלל אותו, יא בן זונה!
  ללא אמונה, בלי ערכים,
  ללא שינה, ללא ערות, בלי עתיד, אין חלום.
  מפחד להתקרב, אוהב להיות לבד.
  שונא להרגיש, רוצה לאהוב.
  רעש.
  
  
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
  

  • לפני 3 שנים Rasta- תזהר מהרעלת ניקוטין, גם אני מעשן (סיגריות). השנה כבר נגמרה- הספר שהכי אהבתי היה לחסל של מישל וולבק. אושר (ל"ת)

    

    אושר

    
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

  • לפני 3 שנים ראסטה סייג'

    

    סייג'

    אני לא הכי מרגישה בנוח להגיב, דווקא כי אני מכירה את התחושה.
    אז אני רק אשתף אותך במחשבה הראשונה שעברה לי בראש כשסיימתי לקרוא את הקטע: "כן, גם אצלי זה התחיל מרעש".
    אז אני ממש מזדהה, גם אם הנסיבות שונות התחושות דומות, ואני מאחלת לך הרבה בהצלחה.
    ושנה טובה כמובן.(אני מקווה שזה לא נחשב באיחור)
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 3 שנים אנחנו דור דפוק, אה… ביחד באותה סירה. Rasta

      

      Rasta

      הרעש אף פעם לא פוסק.
      בינתיים אנחנו כאן… אני משתדל להעסיק את עצמי, להיות בעשיה. זה עוזר.
      גם לך, סאן יקרה. שנה טובה ופרודוקטיבית שתהיה לך.
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

      • לפני 3 שנים אני לא חושבת סייג'

        

        סייג'

        שאנחנו דפוקים יותר מהעולם שאליו נולדנו.
        אז באמת, שזאת לא אשמתנו.
        אני כנראה עושה ההפך מזה... כל חיי הם מנוחה אחת גדולה.
        אני מרגישה שבאתי עם הרעש כבר מובנה בתוכי, וכל המסביב רק מוסיף לזה, אז את רוב הזמן אני משקיעה בלנקות דברים ולהכיר את הבעיות שלי.
        אני כנראה חיה יותר בעולם הפנימי שלי מאשר בעולם החיצוני, אבל איך שאני רואה את זה, העולם החיצוני הוא רק השתקפות של עצמנו.
        אז ככל שאהיה יותר רגועה ושקטה מבפנים, ככה זה נהיה יותר קשה לרעש להיכנס, ואני חושבת שכולנו צריכים איזושהי מסננת פנימית ושאנחנו גם אלה שמעצבים אותה.
        דרך המחשבות והרגשות, רק לאחרונה חשבתי על זה שכל הזמן הזה שחשבתי על "מודעות", התייחסתי רק למודעות למחשבות שלי כאל מודעות.
        פתאום הבנתי שהמודעות שלי חלקית, ושלמרות שיש לי מודעות גבוהה למחשבות שלי, אני ממש בעייתית בלדעת מה אני מרגישה ואיך דברים שקורים משפיעים עליי לפעול.
        זה פשוט משהו שגיליתי היום, אז אני סתם משתפת אותך.
        
        שבת שלום!
        

        ---

        הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

        כותרת התגובה:
        תוכן התגובה:

        * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.