פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1954 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 3 שנים - סייג' (ל"ת)
-
לפני 3 שנים וואו, ועוד וואו! פוליאנה :-)
תקשיבי- איך את מצליחה לתאר במילים בצורה כל כך מדוייקת ומושלמת תחושות שכולם יכולים להזדהות ולהבין אותם, איך??
התרגשתי מאוד סאנשיין ואני מאחלת לך שתמצאי את הדרך להיות מי שאת ולמצוא את מי שיאהב אותך בחזרה, תודה! כל כך תודה!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים תודה פוליאנה סייג'
אני לא בטוחה אם אני באמת אמורה לענות על השאלה הזאת או רק לקחת את זה כמחמאה...
אני קצת תשושה אז אני אבחר לקחת את זה כמחמאה.
מה גם שהראש שלי כבר בשיר הבא, אם לא היית מפרסמת משהו כבר הייתי סוגרת אותו, אבל אני בדרך כלל מחכה כמה שעות אם אני רואה שמישהו בדיוק העלה קטע.(לפעמים אני כותבת ישר באתר ואז אני לא רואה וזה קצת צורם)
תודה על ההתלהבות.
אני לא כל כך מבינה למה את מודה לי כל כך, אבל אני מניחה שזה כי זה כיף להזדהות ולהרגיש שמישהו מבין אותך.
אני בהחלט יכולה להבין את זה מהכיוון ההפוך...
אז אני מניחה שבגלל זה אני יכולה לכתוב קטעים כאלה, בגלל שאני כותבת אותם כדי לגרום לעצמי להרגיש מובנת.
זה מזכיר לי משפט:
"some people underestimate how erotic it is to be understood"
אז אני מניחה שאני מוצאת אהבה איפה שיש הבנה כלפיי, ולפעמים זה מספיק שאני מבינה, ולפעמים אפילו אני לא מבינה, ובימים האלה זה קשה.
אבל אני מניחה שאם להבין את עצמי גורם לי להרגיש כל כך טוב, אז בוודאי שמישהו אחר שיאהב ויבין אותי לגמרי ישנה את עולמי.
תודה שגרמת לי לחשוב על זה, גם אם אני מרגישה סחוטה רגשית זה כן משמח אותי לגלות שאני לפחות חושבת חיובי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים שוב תודה לך סאנשיין פוליאנה :-)
זה לא פשוט להתאמץ להאחז בחיובי, במיוחד כשיש ימים לא פשוטים.
אבל אני מנסה ומשתדלת, והיום אגב היה אחד מהימים המוארים יותר אז:)
ואני גם צריכה להצדיק את הכינוי שלי ולהישאר פוליאנה למרות ועל אף הכל.
מקווה שתצליחי להתמודד עם כל הרגשות, זה לא קל- אבל יש משהו נחמד בלפרוק את הדברים על דף או על מקלדת;)
וזה קצת עוזר, מניסיון:)
אז המון בהצלחה והכל טוב- לא צריך להשיב על הדברים שלי ככתבם, תתייחסי למה שנוח לך ולמה שאת רוצה להתייחס:)
ומגיעה לך תודה, הקטע הזה מרגיש לי נכון ותודה ששיתפת בו.
תמשיכי לכתוב, את טובה בזה;)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים אני לא חושבת סייג'
שאני מתאמצת להיאחז בחיובי, אני פשוט מנקה את השלילי ואז החיובי פשוט שם.
סך הכל החיים עצמם, ללא שום תוספות, הם די נחמדים.
לרצות להיות אחרים ממי שאנחנו, לרצות להרגיש אחרת ממה שאנחנו מרגישים, לרצות דברים שאנחנו לא מאמינים שיכולים להיות לנו...
אני מניחה שזה שורש של הרבה כאב, לרצות דברים שאין ואינם יכולים להיות.
אם אפשר לנקות את המחשבות האלה, ולהרשות לעצמנו לרצות את מה שאנחנו רוצים, מבלי שזה יבוא עם התוספות השליליות של - "אבל זה לא יקרה", "אני חייב את זה עכשיו", "אני לא מספיק טובה" - זה הופך את הרצונות והשאיפות שלנו לכנפיים.
אני לא בטוחה למה לרצות יותר מהחיים, ולרצות יותר טוב ממה שיש, איכשהו תמיד הופך אצלי למשקולת, אבל הקונפליקט הזה בין רצונות שמרימים אותי לרצונות שמכבדים עליי, עוזר לי לברר את המניעים ומה שבאמת עומד מאחרי הרצון.
ברוב הפעמים שרציתי משהו והרגשתי שזה מכביד עליי לרצות, התברר שהמניע מאחורי הרצון לא היה מדויק.
כשזה מדויק, רצונות כמו אהבה ולחוות את החיים, הופכות למשהו שמוסיף לחיים, וזה החיובי שאני רואה היום אחרי שניקיתי את השלילי.
שפתאום זה לא משנה אם יהיה לי או לא, אם אני מסוגלת להכיל משהו או לא, מה שמשנה זה שיש לי את הרצון...והוא מדויק וטהור.
וכמו שאומרים, אם יש רצון יש דרך, אז איך אפשר להיות עצוב כשיש לך משהו כזה בפנים?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים אני מבינה כל כך את מה שאת כותבת. פוליאנה :-)
בדיוק קראתי כתבה על העניין של הקנאה- על הרצון שיהיה לנו יותר ממה שיש לנו ולראות את מה שיש לאחר כ-מה שהיה אמור להיות אצלי...
בדקו אנשים שזכו בכסף שברגע שהתברר להם שמישהו אחר זכה בסכום גבוה יותר מהם, היו מתוסכלים מכך.
ולחילופין אנשים שהפסידו, אבל אחרים הפסידו הרבה יותר מהם, היו בסוג של מצב רוח חיובי, כן הפסדנו, אבל יש כאלה שהפסידו יותר...
וצריך באמת לשים לב לרצונות שמרימים ומרוממים אותנו לבין אלו שפוגעים בנו ומנמיכים אותנו.
הלוואי ונצליח להמשיך לשאוף, אבל לשאוף נכון:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים אני חושבת סייג'
שזה קצת מוזר להשוות את עצמך לאחרים במובן הזה, כאילו ההצלחות והכישלונות שלנו מדורגים על בסיס חשיבותם ומשמעותם של הצלחות וכישלונות של אחרים.
אף פעם לא הבנתי את זה, אני לא חושבת שהייתי לגמרי אני אם הייתי מישהי שמעריכה את עצמה בהשוואה לאנשים סביבה.
כמובן שאחרים עושים את זה לי כל הזמן, אבל למי אכפת, אני לא מתחרה עם אף אחד, ואם אני מתחרה...
אז זה אומר שאני ממש קנאית לדבר.
כשאני מקנאה בדרך כלל, זאת לא חמדנות של מה שיש לאחר אלא הזדהות עם הצלחות של אחרים בקטע של- "גם אני רוצה את זה".
אם אני לא רוצה משהו, אין לי סיבה לקנא.
נראה לי שהרבה אנשים חווים את המילה "קנאה" בצורה נורא שלילית בהשוואה אליי, כי אני מעולם לא קינאתי במה שלא הרגשתי שאמור להיות שלי.
יש נגיד בחורות שיקנאו אם האקס שלהן יתחיל לצאת עם מישהי חדשה והן אלו שזרקו אותו, וזאת נגד קנאה מהסוג הדבילי ביותר.
זה כל כך ילדותי, זה ממש כמו ילד שלא רוצה משחק מסוים עד שהוא רואה מישהו אחר נהנה איתו.
קנאה זה נושא מאוד מעניין כשלעצמו, אבל יש הבדל בין לרצות משהו מתוך חמדנות לבין רצון רגיל.
לא יודעת, מעולם לא רציתי מה שאחרים רצו, ומעולם לא קינאתי במה שציפו ממני לקנא.
אני לא אומרת שאני לא מקנאה אף פעם, אבל כשאני כן, זה קצת אחרת ואני תמיד איכשהו מפרשת את זה כסימן טוב.
הקנאה מגלה לי דברים על עצמי ועל הדברים שאני באמת רוצה, ואני תמיד אסירת תודה.
לא יודעת למה אצל אחרים נוטים לקנא בשטויות ובדברים שבכלל לא קשורים אליהם, כשאני מקנאה זה תמיד אישי וספציפי.
שבת שלום :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים וואי- אז יפה לך, באמת! פוליאנה :-)
אני מחשיבה את עצמי לבן אדם טוב, ובכל זאת יוצא לי לקנא לפעמים- אבל כשאני מקנאה, אני בד"כ לא בקטע של לקחת ממישהו את מה שאני רוצה, אלא לנסות ולהרוויח את זה גם, לנסות להתאמץ ולהשיג את זה ו- האמת שאני כרגע קצת מקנאה באחים שלי, כי אולי לי יש כישרון כתיבה, אבל להם יש משהו שרציתי כל החיים בערך ו... כנראה לעולם לא אשיג, שני אחים שלי הקטנים, אחי ואחותי, יודעים לצייר, וכישרוניים ממש.
אבל טוב, אני ממשיכה בציורים הסתמיים שלי סתם כי אני אוהבת, אבל ציירת, כנראה שלא אהיה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים את יכולה להיות מה שאת רוצה פוליאנה סייג'
אני באמת באמת מאמינה בזה.
רק התעוררתי ועוד לא לגמרי התעשתי על עצמי, אז רק שתי נקודות:
1. יש כישרון טבעי, ויש כישרון דרך מאמץ.
אני באופן אישי, תמיד חותרת להיות טובה בדברים שאני גרועה בהם.
אני באמת לא פאקינג מאמינה שאנשים צריכים להתמקד במה שהם טובים בו באופן טבעי, כי אם החוסר שבך והרצון שבך מכוון אותך להיות ההפך ממה שטבעי לנו לעשות - זה כי לשם את אמורה ללכת.
וציור? - זאת יצירה.
אז תשאלי את עצמך פוליאנה, האם את יוצרת בנשמתך או לא?
ואם התשובה היא כן, למה לעזאזל שלא תהיי ציירת אם באמת יש לך את הרצון לזה?
2. אני אדם מאמין, בכל מיני דברים, ואף אחד לא ממש מבין מאיפה אני מביאה את הדברים האלה.
אני פשוט שומעת דברים מכל מיני מקומות, וכשאני מזדהה עם משהו בנשמה שלי, זה הופך לאמונה.
אחת האמונות שלי, היא שאלוקים לא היה שם באדם רצון למשהו שלא אמור להיות חלק מהדרך שלו.
אם נולדת עם רצון מסוים בליבך, זה כי אלוקים הרשה זאת, והוא לא הרשה את זה כדי שתסבלי ולא תעשי את זה, הוא הרשה את זה כי זה חלק ממך.
אני אענה על השאלה בשבילך, את יוצרת, כולנו יוצרים, חלק יוצרים תינוקות, חלק חיי חברה משוגעים, וחלק מתעסקים באמנות.
טבע האדם הוא יצירה, את יכולה להיות כל דבר שהוא טבעי לך להיות, וזה לא משנה אם את טובה בזה עכשיו או לא.
אם את יכולה לראות את עצמך עושה את מה שאת אוהבת, אם את יכולה להניח בצד את החוסר כישרון ה"טבעי" שלך - את תוכלי פשוט ליהנות מזה מספיק כדי לעבור איזושהי דרך, ויום אחד, אם פשוט תרשי לעצמך להמשיך לעשות את זה - את תגלי שהתמחית במשהו שלא ציפית לו.
-
לא היה לי כישרון טבעי לכתיבה.
למעשה, בכללי, תקשורת - זאת הנקודה החלשה שלי.
אבל אני מישהי שמאמינה בצמיחה, ואם צמח מסוגל למצוא את השמש אינסטינקטיבית ולגדול לכיוונה - גם האדם יכול.
מה שגורם לזרע הקטן באדמה החשוכה לפרוץ מעל פני הקרקע, זה שהוא מרגיש שיש משהו גדול מעליו, שיש משהו שהוא חייב להתקרב אליו, ואני לא חושבת שהוא מאמין שהדבר הזה ישנה אותו לנצח...הוא פשוט יודע שהוא רוצה לצמוח בכיוון הזה.
אני מקווה שאני ברורה, כי אני משום מה לא מרגישה ברורה...אולי קמתי מוקדם מדי ואני צריכה לחזור לישון.
בכל אופן, אני אסיים עם משפט שעלה לי:
"When You Want To Succeed As Bad As You Want To Breathe, Then You Will Be Successful"
מה שקובע מה תהיי, זה הרצון שלך והמסירות שלך למה שאת רוצה.
אני מבינה כמה שזה קשה להאמין לפעמים, אבל נראה לך שאני האמנתי שאני אצליח לכתוב סיפור כלשהו?
נראה לך שאני האמנתי שאני אוכל לקרוא ספרים באנגלית?
שיום אחד אני פשוט אקום בבוקר ואפסיק להיות מכורה לסדרות ואתחיל להיות מסודרת אחרי שנים שבהם חשבתי שאני בלאגניסטית בנשמתי?
דווקא בציור, את יכולה להיות ממש טובה.
כי את לא צריכה לעשות עבודה פנימית כדי להגיע למטרה הזאת, את צריכה פשוט לצייר, כל יום, כאילו שזאת הדרך שלך לנשום.
ואם תגלי שזה לא בשבילך...
אז סבבה.
אבל אל תגידי שלא יכולת להיות משהו, זה לא נכון, מה שנכון הוא שאת תמיד בוחרת מה את רוצה להיות, לפי הסדר עדיפויות שלך ומה שהכי חשוב לך.
טוב, אני מודה שאני קצת מרדנית מטבעי, ושזה יותר קל לי פשוט לעשות את מה שאני רוצה כי זה באמת מספיק לי שיש רצון למשהו ואני לא צריכה שום הצדקה מאחרים או הוכחה שאני יכולה.
אין לך הוכחה שאת יכולה להיות ציירת, כי אם הייתה לך כבר היית ציירת.
אני לא צריכה להוכיח שאני כותבת, אני פשוט כותבת וזו המציאות שלי, ואני תמיד ארצה להשתפר בזה, כי לא משנה כמה זמן עובר - עדיין יש לי את הרצון לזה.
מה שאני מנסה להסביר, הוא שאת לא צריכה הוכחה שאת יכולה להיות משהו כדי להיות משהו, פשוט תהיי זה על ידי כך שתפעלי בהתאם לזה.
אם את רוצה להיות ציירת, כל מה שאת צריכה לעשות, הוא לחשוב ולהרגיש כמו ציירת.
יש לך כל כך הרבה בתוכך, ואת תוציאי ותחווי את כולך בשלבים.
אני יודעת שאני אומנם אוהבת לכתוב, אבל שאני לא סופרת, ושכל עוד אני ממשיכה להזין את החלק הזה בי - להיות סופרת זאת אפשרות.
כל מה שאת משקיעה בו, וזה לא משנה כמה את טובה בזה כרגע, הוא משהו שבחרת לתת לו הזדמנות ולהפוך לאפשרי.
האם זה אפשרי שתהיי ציירת? - לפי מה שאני מבינה זה כן.
ומה שבאמת קובע, זה עד כמה את רוצה את זה.
אני מצטערת שאני תוקפת אותך ככה, אבל אני צריכה לישון עוד וזה תמיד מבעיר אותי כשלאנשים יש "אמונות מגבילות" לגבי עצמם.
את חסרת גבולות, ואם את מאמינה שיש בך נשמה, ואם את מאמינה שאם יש רצון יש דרך, ואם את מאמינה שכולנו יוצרים בנשמתנו - זה צריך להספיק.
אף אחד לא יאמין בך יותר מעצמך, אף אחד לא יכיר את הפוטנציאל שלך יותר טוב מעצמך, ואם את באמת רוצה את זה - פשוט תתני לזה לצמוח בתוכך, ותהיי סבלנית עם זה.
כל עוד את משקיעה בזה מתוך אהבה טהורה והנאה - אין סיבה שתתאכזבי.
ומה שאנשים אחרים חושבים, באמת לא חשוב.
כי לאמא שלי לא אכפת ממה שאני כותבת, אבל היא תמיד אמרה לי שאני מציירת יפה ושהיא רוצה שאני אצייר לה - וזה לא גרם לי לרצות לצייר.
כי כשאני ציירתי - אני שנאתי את זה, ולא הייתי מרוצה מהתוצאה.
אז זה לא משנה מה את יכולה להיות אם זה לא מה שאת רוצה, מה שבאמת משנה זה מה שאת רוצה ועד כמה את רוצה את זה.
אין צורך לקנא.
אם את רוצה משהו, תעבדי על זה.
יש כישרון טבעי, ויש כישרון דרך מאמץ, את יכולה להיות מישהי שהשיגה משהו דרך מאמץ, אין בזה שום בושה.
להפך, זה נותן גאווה וביטחון, לדעת שבחרת להיות משהו ולא פשוט זרמת עם מה שקל לך להיות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים היי- מגיבה רק עכשיו פוליאנה :-)
וואי קודם כל תודה רבה על ההשקעה בתגובה, באמת, תודה!
והאמת, שאני... טוב, אני כן מאמינה בעבודה רצינית כשרוצים להגיע ליעד מסוים.
אבל אני גם מאמינה בכישרון, ובמקרה שלי, פשוט נראה שלא ניחנתי בו.
אז כן, אני מציירת, לא עוזבת את התחום הזה, אני אוהבת אותו יותר מדי.
אבל... אני גם יודעת שציירת, אני פשוט לא אהיה, ויש לי ברוך ה' את הכישרון בכתיבה שזאת מתנה אמיתית, אז אני משקיעה בזה ובאמת יודעת שזה גם יצליח.
בכל אופן, כל הכבוד לך שאת משקיעה דווקא בדברים היותר מורכבים עבורך, זה מראה שיש לך המון כוח רצון, וזה דבר מדהים בעיני.
ושוב, בנוגע לציור- אני נהנית לצייר, אבל סתם להנאתי, ו- טוב, אולי אמצא את הכוחות יום אחד להשקיע בזה יותר, נראה.
טוב, עוד מעט שבת ויש לי עוד כמה דברים להספיק, מתנצלת על התגובה הקצרה יחסית לשלך אבל- טוב, אני מקווה שבכל זאת הצלחתי להביא את עצמי לידי ביטוי בצורה כמה שיותר טובה.
שבת שלום וחג סוכות שמח!
פוליאנה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים פוליאנה סייג'
את ממש לא צריכה להשוות בין האורך של התגובה שלי לשלך, אני כותבת הרבה כי אני צריכה לעשות סיבובים כדי להגיע לנקודה.
אני רואה את זה יותר כצורך על מנת לתקשר את עצמי כמו שצריך מאשר "השקעה".
חוץ מזה, אף אחד לא כותב יותר ממני, ורוב האנשים מגיבים אליי בהרבה פחות מילים ממך אם בכלל.
תכלס, רוב הזמן, אני לא מצפה מאף אחד להגיב לי בחזרה.
אני פשוט מודעת לזה שלפעמים אני יותר מדי, והדבר האחרון שאני רוצה זה לגרום לאנשים להרגיש שאני מעמסה.
כשאנשים מכריחים את עצמם לענות לי, להכיל אותי, ולהיות שם בשבילי - כשהם לא באמת רוצים, זה בסופו של דבר מתפוצץ.
יש משהו קצת לא כנה במאמץ.
אז בחיי שאני מכבדת את אלו שלא עונים לי, באותה רמה שאני מכבדת את אלו שכן.
בקשר לכתיבה...
לא יודעת, אני לא כותבת כי אני חושבת שזה יצליח, אז קשה לי לדמיין את המקום שממנו את כותבת.
אני פשוט משועממת מהעולם, ואני מוצאת הרבה עניין במה שאני כותבת, וזה הרבה יותר בשביל עצמי משזה בשביל אחרים.
בגלל זה אני גם מסוגלת לכתוב כל כך הרבה מבלי לקבל שום תמיכה או מחמאה!
הלוואי והיינו חיים בעולם שבו אנשים תמיד מאשרים לנו שאנחנו טובים ומוכשרים במשהו, ובאמת מוקירים כל פיסה מאיתנו, אבל במציאות - זה פשוט לא העניין.
העניין הוא היצירה עצמה, לא התגובות אליה, אז אני מקווה שכשאת כותבת "יודעת שזה גם יצליח", את לא מתכוונת לאיך שאנשים יגיבו, אלא לכך שהכתיבה שלך תגיע לבשלות ולתוצר שאת מקווה לו.
שבת שלום וחג שמח.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים וואי את לגמרי צודקת:) פוליאנה :-)
אני אכן מתכוונת ב- זה יצליח- גם לשיר, לסיפור או לקטע עצמו שמוצא חן בעיני פעמים רבות הרבה יותר ממה שהאמנתי וייחלתי שיהיה (זה כמו קסם) ואת לא מעמסה, ואני שמחה בתגובותיך וזה עושה לי טוב לכתוב לך בחזרה- אני נהנית שעונים לי, ועושה לי טוב להקדיש מהזמן שלי למי שהקדיש מזמנו שלו לכתוב לי, אם את מבינה למה אני מתכוונת;)
בכל אופן- אני כן זקוקה או מרגישה שאני זקוקה, לאישורים מהסביבה. הלוואי ויכולתי להיות כמוך, לכתוב וליהנות מהיצירה עצמה.
אני כן נהנית, במובן מסוים, אפילו מאוד. אבל תגובות נותנות לי הרגשה טובה, יחד עם זה שעושה לי טוב לעשות לאחרים טוב, אבל זה לא רק זה. עושה לי טוב לשמוע מה חושבים על היצירה שלי, זה נותן לי הרגשה שאני שווה משהו, וזה כבר קצת בעייתי אבל... ככה אני...
אני גם חסרת ביטחון עצמי ברמה מטורפת, וחייבת אישורים מהסביבה, בדגש על כל הזמן!
אני אדגים- אני עולה לאוטובוס, לאותו הקו, באותה השעה, עם אותו הנהג, ועדיין שואלת אותו איזה קו זה ואם הוא מגיע לאן שאני צריכה להגיע. בסוף הנהג כבר שאל אותי את מה שרצוי שיישאל- למה אני תמיד שואלת את זה??? אז פשוט אמרתי שאני חסרת ביטחון עצמי, זה היה מצחיק כי הנהג וכמה נוסעים מחאו לי כפיים, מאז אני עולה על הקו הזה בלי לשאול את הנהג כל הזמן את אותה שאלה.
אגב, אני גם נותנת לו עיתון כל פעם שאני עולה כי אחרת הוא מוריד נוסע כדי שיביא לו, אבל זה כבר סיפור אחר;)
טוב- איפה הייתי? אה, חוסר ביטחון, אז אני כזאת, זקוקה לאישורים מהסביבה שאני טובה מספיק וכשאני מקבלת אותם אני מאושרת ממש עד לפעם הבאה עם היצירה הבאה ועם חוסר הביטחון הבא:)
חג שמח!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים אני מרגישה שאני מכירה אותך יותר טוב עכשיו. סייג'
זה מצחיק, אבל לפחות את לא חסרת ביטחון בקשר לזה שאת חסרת ביטחון!
שזה כשלעצמו נהדר.
אם את תמיד צריכה אישורים, אז אני מאחלת לך את המעריץ מספר אחת.
היו תקופות שרציתי להפסיק לכתוב, כי הרגשתי שזה מתיש...
ואומנם אני לא צריכה מחמאות ואישורים, אבל אני חושבת שכולנו בתור אנשים ויוצרים צריכים קצת יחס לפעמים, ושיחס זה כמו דלק ליצירה.
באמת שבכל פעם שרציתי להפסיק לכתוב, כל מה שהייתי צריכה זה סיבה אחת להמשיך, וכשלא יכולתי למצוא אותה בתוך עצמי - איכשהו הופיע פתאום מישהו שהתחבר ליצירה שלי.
הם התחלפו, אבל תמיד כשהתייאשתי, הופיע בן אדם שפשוט עף על כל דבר שכתבתי ורצה לדבר איתי על הכל בקשר לזה.
זה לא קבוע אצלי, האנשים האלה מתחלפים כל הזמן, אבל אני עדיין זוכרת איך מכל החברות שלי מצאתי רק אחת שבאמת אהבה את הכתיבה שלי ורצתה אותה.
כל אחד יכול לתמוך, אבל לא כל אחד יכול באמת להבין ולהרגיש את מה שאת מרגישה דרך היצירה שלך.
זה כיף שזה קורה, אז אני מאחלת לך שתמצאי מישהו כזה, ושזה לא יהיה זמני.
למרות שאני חייבת להודות, שזה די נחמד לראות איך אנשים מופיעים פתאום כשאת הכי צריכה אותם.
חג שמח!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים תודה רבה רבה לך סאנשיין:) פוליאנה :-)
העלית לי חיוך לפנים.
ועכשיו אני מרגישה שאני מכירה גם אותך טוב יותר.
כן- אין ספק, זה עושה טוב כשמישהו מתחבר למה שכתבת ומזדהה ואוהב את זה.
הלוואי ואמצא את הבנאדם הנכון שבאמת יתחבר למה שאני כותבת.
ובמקרה שלי- אני גם מייחלת שזה יהיה באיזשהו מקום הבן זוג לחיים- הבנאדם הנכון שיכיר אותי באמת ויאהב את מה שהוא רואה.
וזה באמת נחמד שאנשים מגיעים כשאת זקוקה להם- זה הדבר הכי יפה שיכול לקרות.
כתבתי שיר שנקרא (כמה מקורי) שיר על כוכב- שמשום מה אני רואה שמעולם לא העליתי לכאן- אבל יש בו קטע שהולך ככה:
"אבל ברגע בשניה,
כוכב ניצת אין בעיה!
כוכב ניצת בזכות אחד-
שלא משאיר אותך לבד!
כי גם האדם הוא כמו כוכב!
כי לאדם יש לב זהב!
כשהוא מופיע במשבר-
הוא כמו כוכב זוהר!"
וזה ציטוט מהשיר- אני קצת חושבת על זה שאם באמת אתפרסם מתישהו יום אחד- זה יהיה ציטוט מפליל חח כי את השיר הזה אני בטוח אשים בתוך ספר השירים שלי אם אחליט להוציא לאור אחד כזה- אבל הרגשתי שאני חייבת, אם תרצי- אשלח לך בהודעה את השיר המלא:)
העניין הוא שהוא מדבר על כך שגם אדם יכול להיות כמו כוכב וכאשר הוא מגיע ברגע שאתה זקוק לו יותר מכל... זה עוזר לך לא להישבר.
לאורך החיים שלי היו הרבה כוכבים זוהרים כאלה, ואני מוקירה תודה על כל אחד ואחת:)
חג שמח!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-