בסוואנה המודרנית – תומר וינר
''יהלי, לא לגעת... זה לא שלנו...'' הוא התקרב לפטיש של הפועלים שעבדו על העמוד של פנס התאורה בגינה. הרמתי אותו וקירבתי אותו למתקן של הקטנים עם המגלשה. פועל ערבי צרוב שמש, בבגדים ארוכים בחום הזה, חייך אל יהלי ואז אליי. הוא בטח יצא ממש מוקדם מהבית. ועד שהוא יחזור... ואני פה. עם יהלי. ועינת בעבודה.
יהלי התיישב ושיחק בעלים יבשים. פתחתי את הסלולרי, סרטון טבע היה מתנגן מאחת הרשתות, 'נשיונל ג'יאוגרפיק' כזה. משפחת אריות חולקות טרף. הזכר תוקף את הנקבה כי ניסתה לאכול יותר ממנו. אם האריה הזכר לא יאכל ויהיה חזק, לא יוכל להגן על המשפחה, אמר באנגלית הקריין.
היובש בידיים מציק. מרחתי את הקרם שעינת נתנה לי. יהלי עזב את העלים היבשים והתקדם למגלשה.
יסמין, אמא של ילדה מהגן של יהלי גם פה.
''מה נשמע?'' חייכנו אחד לשנייה. פתאום היא הפנתה את המבט למגלשה. ידעתי שזה יהלי. ראיתי אותו מועד בזמן ששמעתי את קול החבטה של עצם על הפלסטיק. רצתי להרגיע אותו ובדרך הגנבתי מבט אל יסמין, כאילו להתלונן - 'אין רגע דל'. אבל לא נבהלתי מהמכה. שנה וחצי כבר עשו את שלהן.
''מים...'' הוא פעה כשנרגע.
באמת חם. גם אני צמא. הוצאתי את הבקבוק מהתיק של העגלה, הוא היה ריק.
''מים...'' הקול שלו גבר.
''רגע חמוד שלי...'' ניגשתי לברזיה וניסיתי לפתוח את המכסה, אבל הקרם עדיין לא נספג. ניגבתי את הידיים על המכנסיים, חזק. לא נפתח.
יסמין קלטה אותי. ''תן לי לנסות''. יהלי ברקע צעק.
יסמין גם לא הצליחה, ובלי היסוס פנתה לפועל הערבי ונתנה לו את הבקבוק כדי שהוא יפתח.
''לא! זה בסדר...'' הספקתי לפלוט. אך כבודי כבר פרח ממני והלאה. בסוואנה המודרנית של גידול הגורים הצורחים 'מים', כנראה שאני לא אריה. אולי זברה.
מילאתי את הבקבוק ונתתי ליהלי. הוא העיף אותו לרצפה בלי שום בלבול. הרגשתי זיעה על המצח.
''לא זה!'' הוא זעף.
''זה מים!'' יצא לי טון תכליתי, שהסתיר הפתעה ואכזבה.
''בבוק חול!'' יהלי חזר לבכות, יותר חזק.
מה זה 'בבוק חול'?
''בבוק חול! גן!''
הבקבוק הכחול! אוי לא... הוא נשאר בגן.
''רגע יהלי מתוק...'' השעה 17:07. עשיתי כמה צעדים, להסתכל לכיוון הכניסה לגן. הגננת בדיוק נכנסה לאוטו שלה. זה אבוד.
יהיה בסדר. צרות בסוואנה המודרנית. אבא אריה.
'יהלי – תראה! זה בבוק חב!' הראיתי לו את הכוכב הצהוב המחייך שכבר כמעט נעלם מהפלסטיק. ''בבוק חב!'' עשיתי כאילו שאני שותה ממנו בהנאה.
'בבוק חול!!!' הוא עלה אוקטבה. מה ההיגיון של היצור הזה? למות מצמא בחום הזה בגלל פרנציפ? הבאתי את הגור למקור מים!
הודעה מעינת. רק עכשיו מתחילה הישיבה. תגיע בשמונה. ארוחת ערב, מקלחת והרדמה – הכל עליי. לבד.
'בבוק חול...' יהלי נשמע עצוב, מיואש.
הוא ימות מצמא בגללי. חייבים סביבה קרירה. מהר הביתה למזגן. אעשה לו מחית פירות קרים.
הוא צרח עד שהגענו הביתה. החזקתי אותו ביד אחת ודחפתי את העגלה ביד שנייה והזעתי בצורה יסודית בכל הגוף.
הוא זרק את המחית על הרצפה. רבע שעה עבודה הלכה לפח. בסוף הוא שתה 50 סמ''ק תמ''ל.
עינת הגיעה קצת לפני שמונה. יהלי עדיין ער.
'בוא אליי מתוק שלי!' היא אמרה בקול שקט וחם ולקחה את יהלי ממני, ונתנה לי נשיקה.
הסתכלתי עליהם, ואז נפניתי לצאת. הגיעה אמא לביאה.
'בבוק חב...' הספקתי לשמוע את יהלי פועה.
''יהלי, לא לגעת... זה לא שלנו...'' הוא התקרב לפטיש של הפועלים שעבדו על העמוד של פנס התאורה בגינה. הרמתי אותו וקירבתי אותו למתקן של הקטנים עם המגלשה. פועל ערבי צרוב שמש, בבגדים ארוכים בחום הזה, חייך אל יהלי ואז אליי. הוא בטח יצא ממש מוקדם מהבית. ועד שהוא יחזור... ואני פה. עם יהלי. ועינת בעבודה.
יהלי התיישב ושיחק בעלים יבשים. פתחתי את הסלולרי, סרטון טבע היה מתנגן מאחת הרשתות, 'נשיונל ג'יאוגרפיק' כזה. משפחת אריות חולקות טרף. הזכר תוקף את הנקבה כי ניסתה לאכול יותר ממנו. אם האריה הזכר לא יאכל ויהיה חזק, לא יוכל להגן על המשפחה, אמר באנגלית הקריין.
היובש בידיים מציק. מרחתי את הקרם שעינת נתנה לי. יהלי עזב את העלים היבשים והתקדם למגלשה.
יסמין, אמא של ילדה מהגן של יהלי גם פה.
''מה נשמע?'' חייכנו אחד לשנייה. פתאום היא הפנתה את המבט למגלשה. ידעתי שזה יהלי. ראיתי אותו מועד בזמן ששמעתי את קול החבטה של עצם על הפלסטיק. רצתי להרגיע אותו ובדרך הגנבתי מבט אל יסמין, כאילו להתלונן - 'אין רגע דל'. אבל לא נבהלתי מהמכה. שנה וחצי כבר עשו את שלהן.
''מים...'' הוא פעה כשנרגע.
באמת חם. גם אני צמא. הוצאתי את הבקבוק מהתיק של העגלה, הוא היה ריק.
''מים...'' הקול שלו גבר.
''רגע חמוד שלי...'' ניגשתי לברזיה וניסיתי לפתוח את המכסה, אבל הקרם עדיין לא נספג. ניגבתי את הידיים על המכנסיים, חזק. לא נפתח.
יסמין קלטה אותי. ''תן לי לנסות''. יהלי ברקע צעק.
יסמין גם לא הצליחה, ובלי היסוס פנתה לפועל הערבי ונתנה לו את הבקבוק כדי שהוא יפתח.
''לא! זה בסדר...'' הספקתי לפלוט. אך כבודי כבר פרח ממני והלאה. בסוואנה המודרנית של גידול הגורים הצורחים 'מים', כנראה שאני לא אריה. אולי זברה.
מילאתי את הבקבוק ונתתי ליהלי. הוא העיף אותו לרצפה בלי שום בלבול. הרגשתי זיעה על המצח.
''לא זה!'' הוא זעף.
''זה מים!'' יצא לי טון תכליתי, שהסתיר הפתעה ואכזבה.
''בבוק חול!'' יהלי חזר לבכות, יותר חזק.
מה זה 'בבוק חול'?
''בבוק חול! גן!''
הבקבוק הכחול! אוי לא... הוא נשאר בגן.
''רגע יהלי מתוק...'' השעה 17:07. עשיתי כמה צעדים, להסתכל לכיוון הכניסה לגן. הגננת בדיוק נכנסה לאוטו שלה. זה אבוד.
יהיה בסדר. צרות בסוואנה המודרנית. אבא אריה.
'יהלי – תראה! זה בבוק חב!' הראיתי לו את הכוכב הצהוב המחייך שכבר כמעט נעלם מהפלסטיק. ''בבוק חב!'' עשיתי כאילו שאני שותה ממנו בהנאה.
'בבוק חול!!!' הוא עלה אוקטבה. מה ההיגיון של היצור הזה? למות מצמא בחום הזה בגלל פרנציפ? הבאתי את הגור למקור מים!
הודעה מעינת. רק עכשיו מתחילה הישיבה. תגיע בשמונה. ארוחת ערב, מקלחת והרדמה – הכל עליי. לבד.
'בבוק חול...' יהלי נשמע עצוב, מיואש.
הוא ימות מצמא בגללי. חייבים סביבה קרירה. מהר הביתה למזגן. אעשה לו מחית פירות קרים.
הוא צרח עד שהגענו הביתה. החזקתי אותו ביד אחת ודחפתי את העגלה ביד שנייה והזעתי בצורה יסודית בכל הגוף.
הוא זרק את המחית על הרצפה. רבע שעה עבודה הלכה לפח. בסוף הוא שתה 50 סמ''ק תמ''ל.
עינת הגיעה קצת לפני שמונה. יהלי עדיין ער.
'בוא אליי מתוק שלי!' היא אמרה בקול שקט וחם ולקחה את יהלי ממני, ונתנה לי נשיקה.
הסתכלתי עליהם, ואז נפניתי לצאת. הגיעה אמא לביאה.
'בבוק חב...' הספקתי לשמוע את יהלי פועה.