פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 394 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 3 שנים ו-3 חודשים - סייג' (ל"ת)
-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים חולפת אברהם
אני עונה שלא בסדר הכרונולוגי שהצגת (וגם לא על כל הדברים שכתבת)
"הייתי עושה את זה עכשיו, אם הייתי יודעת איך זה עובד
אבל אני לא יודעת איך אנשים אמורים לוותר
אני לא יכולה לוותר עד שאני אפסיד, ואני לא יודעת מתי להפסיק ולקבל את זה שהפסדתי"
מה שיש לך - זה שלך, ואת לא צריכה לוותר. וממילא גם לא תפסידי.
זו לא איזו מחלוקת של "שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית" למי היא שייכת, שם יש מצב שאולי אחד יוותר לשני משום שמלכתחילה היא לא הייתה שלהם.
לא הצלחתי להבין על מה היית רוצה לוותר אם זה היה מתאפשר לך.
את מזכירה לי מהמר בקזינו שנכנס עם ערמת שטרות ומפסיד הכל.
האם הוא מוותר?!
ממש לא!
הוא הולך לקופה הראשית ונותן המחאה בתמורה לז'טונים חדשים, ומפסיד גם אותם.
ובסוף כשאין בידו פרוטה, הוא לא מעכל שהפסיד. (אין לו באג'נדה שלו את המושג *להפסיד*) הוא גם לא מוותר, אלא מחכה להזדמנות שיהיה בידו כסף נוסף כדי להמר.
גם את בעצם מחכה להזדמנות נוספת:
1. להרגשה של מחר שגם אם היא שונה מאתמול, אפשר שתביא שינוי, גם אם לא מורגש, אך הולך ומצטבר.
2. להמשיך להילחם על דברים חסרי סיכוי - כי תמיד יש סיכוי שתנצחי במלחמה הזו, או לפחות באחד מ"הקרבות"
3. "*מנסה* לגרום לאנשים להבין אותי ואת מה שאני באמת צריכה מהם" - אלה דברים שצריך להשקיע בהם, (לאו דווקא את, אלא גם עם ברי השיח שלך) כל עוד חשוב לך שיבינו אותך.
4. "ומקווה שיום אחד אני אתחיל לרצות את הדברים הנכונים" - לא צריך לקוות, פשוט צריך לרצות את הדברים הנכונים, ואז זה יגשים את עצמו.
5. "אבל אני כנראה תמיד אאמין שדברים טובים יכולים לקרות סתם ככה, אני כנראה תמיד אחכה *להפתעות הקטנות האלה שבאות משום מקום*".
כן. בדיוק! זו התובנה הנכונה.
כי "ההפתעות הקטנות" הן בעצם חלק בהצלחה של מלחמה בדברים חסרי סיכוי, והן גם חלק בצורך שלך שיבינו אותך ואת רצונותייך.
הערה:
אמנם עברו חודשיים מאז כתבת את הפוסט הזה, אני מאמין שחלק מהדברים אפשר שהתגשמו וחלקם אפשר שיתגשמו, תלוי בעצמת הרצון שלך
"לרצות את הדברים הנכונים".
באשר לאמונה, אני לא הכתובת הנכונה, כלומר גם זו (האמונה) היא דבר שלך, וכפי שאת רואה אותה, כך היא תחזיר לך.
הרגשה אינה יוצרת מציאות, אלא להפך, המציאות היא שגורמת להרגשה כזו או אחרת.
תעבדי על המציאות, כפי שהבעת כאן, תשני אותה, וגם הרגשתך תשתפר מתוך המציאות שיצרת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים אברהם, סייג'
לוותר על המאמץ אני מניחה.
זה קשה לרצות את הדברים הנכונים, שאין לך באמת דרך לדעת מה נכון.
הסביבה יכולה להגיד לך, אבל אתה יכול להרגיש שמשהו אחר הוא הנכון, ואין לך הוכחות לכך שמשהו מבין האופציות האלה נכון.
רק בגלל שהסביבה טועה, לא אומר שאני צודקת, הדברים הנכונים לא כל כך ברורים, אבל בסופו של דבר הם תמיד מוכיחים את עצמם כנכונים.
אז לרצות את הדברים הנכונים זה כמו לרצות משהו שאתה יודע בוודאות שנכון לך לרצות, שיש לך הוכחות לכך שזה נכון ולא רק תחושה אינטואיטיבית.
אני לא בטוחה במה בדיוק התמקדתי בקטע הזה, אבל אני חושבת שהמקור שלו בשורה התחתונה, הוא מתחושת חוסר סיפוק.
אני ללא ספק במקום אחר ויותר מסופקת, אבל עדיין יש את העניין של לקבל את האישור מאחרים לכך שהם ראו אותי והבינו אותי ומעריכים את המאמץ שאני עושה.
קשה לי עם המחשבה שיום אחד אני לא אהיה פה, ואף אחד בכלל לא ידע מה הייתי בחיים האלה.
בגלל זה הקטע הזה נקרא "חולפת", כי זה ממקום של לרצות להיראות ולהיות מוערכת על מי שאני היום, גם אם זה לא מרשים אחרים.
בעיניי להאמין כמו שאני מאמינה, זה כבר מרשים, והקטע הזה הוא מתוך מחשבה כזאת:
"הייתי מרשימה עד כה מבחינת האמונה שלי, אבל קשה לי להמשיך להאמין, ובא לי לוותר על זה".
ובזמן שאני חושבת לוותר על זה, אני חושבת גם על כמה זה חבל שאנשים לא ראו את הצד הזה, ושזה גורם לי עוד יותר להיאחז בו, כי זה צד הכי מחפש הכרה.
יש הרבה אנשים מאמינים בעולם, אבל זה עדיין נראה לי קשה למצוא מישהו שבאמת מעריך את האמונה שיש לאדם מסוים.
הרבה ממה שאני עושה ובוחרת זה מתוך אמונה, ואנשים לא באמת מבינים את זה או מכבדים את זה.
אבל אני חושבת שזה מדהים, שזה קסום, ושזה הכי אני שיש-
ושיום אחד זה אולי ישתנה, ואני כבר לא אהיה כאן וכבר לא תהיה להם הזדמנות לראות את הצד הזה ולהעריך אותו כמוני.
גם "אני לא תמיד אהיה פה", זה יותר ממקום של "אני לא תמיד אהיה מי שאני עכשיו, כי אני אולי אמות מוות רוחני", שבעיניי זה כמו להפסיק לחיות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
