פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1291 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים מחשבות. Rasta
אלו מסוג הדברים שלא צריך להילחם בהם. מיום ליום אני למד שהמשימה הקשה ביותר לנו בני האדם זה לשחרר. גם עכשיו, כשהגוף שלי מפוצץ בסרוטונין, כשאני מבין את התהליך הכימי שמתרחש אצלי בפנים, וטוב לי, הנה אני מחפש איך לשלוט במצב, למרות שאין שום דבר שצריך שישלטו בו. אני לגמרי במצב תודעתי שמבקש ממני רק להיות נוכח ולהרגיש. לחיות. לא לשרוד. והפעם זה פשוט יותר. קל לשחרר. ובכל זאת, משהו בי כמו מחפש להפיק תועלת מהאירוע המיוחד, אז אני מחפש את המילים, מרגיש צורך לכתוב, לתעד. לשתף בתחושות, את זרם המחשבות, את התהליך שאני עובר ברגעים אלו ממש. הכל כדי להוציא משהו החוצה. להשאיר חותם? אולי. לשם המשמעות? מי יודע. אולי סתם בשביל הפאן. מישהו הרי, אני רק מניח, יקרא את הספר הזה. אני מקווה שהם יצליחו לראות גם את הצד המשעשע שבו. וגם אם לא, זה לא בשליטתי, ולכן לדעת לשחרר כל כך חשוב. לא הכל נקבל בחיים האלה, כמעט שום דבר שאנחנו רוצים או חושבים שאנחנו רוצים. בטוחים כל כך, ללא חרטה, אנחנו צועדים קדימה עם ראש מונף, חזה מורם, אבל עם כיסוי עיניים. מתקדמים על עיוור, כמו צאן לטבח. בזמן הזה, בתוך הגוף שלי, חגיגה גדולה של הורמונים מטורללים על כל הראש בחיפוש בלתי פוסק אחרי תחושות טובות, מגע אנושי, שיחה, חיבור ואינטימיות. וכל מה שהם דורשים בחזרה זה לחוות וליהנות מהחוויה שבלהיות חי. לכמה שעות אתה מתעלה מעל היותך בן תמותה, מעל כל אותם דברים שהופכים אותנו לבני אדם; ההנחות שלנו לגבי עצמנו, האמונות, ההטיות, הרעיונות, המגננות, הפחדים הלא רציונליים, ואז אתה אחד עם הטבע, עם הכל. חלק ממערכת אחת גדולה שעובדת יחד, אין היררכיות, אין משחקים של כוח או אינטרסים, אין אגו. כמה מגוחך זה שכדי ליהנות ולהרגיש מהסיפוק שבחיים, כדי באמת לחיות, אחד צריך לשכוח את כל מה שהופך אותו לבן אדם מלכתחילה, ובעזרת סמים פסיכדליים ומרחיבי תודעה להגיע למצב תודעתי שהוא האוטופיה המושלמת, שלוות הנפש המיוחלת. ויותר. הגלגל ממשיך להסתובב, הזמנים עוברים חולפים משאירים מאחור ארכיון זיכרונות בלתי נדלה. המפסיד יהיה גם המצנח. שינוי הוא הקבוע היחיד. אפילו המוות כבר לא רלוונטי. המוות הוא בטח עוד שינוי, מעבר בין מצב תודעתי כזה לאחר. מה נשאר לנו אם לא פשוט לחיות? איכשהו יצא שלחיות הפך למטלה קשה ומורכבת. מצב מצחיק. אבל בטח לא הזוי. הגיוני מאד, מתבקש אפילו. תשחרר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים ראסטה, חיפושית
אני אוהבת את הכתיבה הזורמת שלך, מאוד!
אני לא מבינה בסמים וגם לא באלו מרחיבי התודעה, ואני מאמינה לך שהם מביאים אותך באותו הרגע לשלוות נפש כלשהי שמשכיחה את הדאגות. מה שכן נראה לי היא רק זמנית ולא שלווה שמגיעה ממקום פנימי לאחר עבודה קשה שעמלנו כדי להגיע אליה.
גם לי יש את הסחות הדעת שלי, ואני מבינה לגמרי את הצורך בהן. אבל אני יודעת שהן לא אמיתיות ומתישהו נגמרות, ואז אני נשארת לנחות למציאות שלי, וזה לא פחות כואב.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים תודה רבה, חיפושית. Rasta
שלוות הנפש היא זמנית, כי "להתעלות" מעל כל מה שהופך אותנו לבני אדם זה בלתי אפשרי ככה סתם, בלי עזרה של סמים, ומי שיגיד אחרת משקר (או לא מודע לשטויות שהוא אומר). אבל את התודעה שלך את יכולה להרחיב, את כן יכולה להשתפר ולהפוך לגרסה טובה יותר של עצמך, גם בעזרת הפסיכדליים, כל חוויה כזאת היא מסע בעזרתו תכירי יותר טוב את עצמך ואת הסביבה שאת חיה בה. אחרי מסע כזה את יוצאת חזקה יותר. חכמה יותר. החיים לא הופכים קלים יותר, לא. את פשוט מתחילה לקבל ולהכיל ולמצוא את האיזון שכל כך חשוב כדי לשרוד את המציאות הדפוקה שאנחנו חיים בה. ולקבל זה תהליך ארוך וקשה. כי להיות בן אדם זה פאקינג עבודה קשה ומעצבנת. עם כל הטוב מסביב.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים גאד. ראסטה. Hill
אתה כבר יודע שאני מתכווצת פיזית, ליטרלי, פיזית, כשאתה מעלה על הכתב את החשיבות שלך לסמים.. אבל לא אלאה אותך בנקודה הזו.. רק רוצה לומר ביחס למשפט שלך על האפשרות 'להתעלות' מעל כל מה שהופך אותנו לבני אדם'- זה אפשרי גם ללא עזרים כימיים/סינתטיים/ואט-פאקינג-אבר. ולא זה לא שטויות, זה לא שקר וזו לא הכחשה או הדחקה.
כל מה שציינת מעלה לגבי ההכלה והקבלה והאיזון של המציאות המיירדה שאנו נוכחים בה, ניתן להגיע לכך באמצעים אחרים. ניתן להרחיב את התודעה, להגיע לתובנות משנות חיים באמצעות עשייה בעלת טווח מסוים. עשייה שהופכת להרגל, שמקבעת דפוס התנהגות/חשיבה - כל אלו ניתנים לשינוי, לשיפור. זה תהליך.
מה נופל תחת קטגוריה של 'עשייה'? זה יכול להיות כל דבר. כל תחום עיסוק/עניין שיכול לגרות ולהפרות אותך, שיכול לעורר בך כאבים וכעסים, או לחלופין שיכול לעורר בך חיות, תאווה, תשוקה, צימאון, ושיגרום לך ללכת ולחקור וללמוד כיצד להתפתח.
זה לא יווצר באינסטנט כמו הפסיכידאלים, וזה חשוב כל כך שזה לא נעשה בהבזק של שינוי כימיקלי. להפך, זה תהליך, זו דרך, אלו מעברים שיוצקים אצלך הרחבת תודעה בצורה שתישא איתך להמשך. שיעצבו אותך. שישנו אותך, שיגרמו לך למזור, שלווה, מסוימים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים נכון, אפשר בהחלט להגיע לשם בעזרת אמצעים אחרים. Rasta
אבל היל, יקירה, את לא באמת מכירה את התחום הזה, את העולם הפסיכדלי. עד שלא תנסי לא תדעי. אלו לא באמת סמים. זו בעיה בטרמינולוגיה, בשפה, בהגדרות, באמונות שלנו. ואולי את צודקת, אולי אפשר גם בלי הפסיכדליים. אבל דבר אחד בטוח, פסיכדליים הופכים את החיים להרבה יותר מעניינים, ואל התובנות שאת מגיעה אליהם, כנראה שלא תצליחי להגיע, ובטח לא ליישם, ככה סתם. אני לא סתם כותב את זה. זה באמת הגיע אחרי מחקר ארוך שנים, קריאה של הרבה ספרים בנושא, וכמובן התנסות אישית.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים אני Hill
חלילה לא מזלזלת בידע שלך, בהבנה שלך, בהתנסות, בחוויות שלך ובטח שלא בתחושות והרגשות שלך.
אני בסך הכל רוצה בשבילך- שלא תוותר לעצמך. אתה ראוי להרבה יותר מהמרווח שאתה מאפשר לעצמך.
וכן, זה קשה. המאבק הזה. וכן, יודעת שמצאת נתיב יציאה אחר, שמיטיב איתך. מקווה שתבחר בו בכל פעם מחדש כשצומת הכאב יגיע.
אפשר אחרת, ראסטה. אפשר.
☆גאד אני נשמעת כמו ג'ינגל מיירדתי. תצרף איזה heavy metal, או בלאק מיוזיק ותניח את דבריי באיזשהו קודקוד שם.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים קראתי בהנאה גדולה רסטה. חני
כל שיעור הוא מבורך והוא לא עומד בתחרות עם אף אחד
רק אתה עם עצמך. תיעוד הדרך שלך נפלאה:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים תודה רבה, חנילה. Rasta
שמח לשמוע. אני גם מרגיש בתהליך שאני נמצא בו, אני מודע אליו ואני שם לב להתקדמות ולשיפור שחל בחיי, ועדיין החיים האלה מדכאים נורא.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
