פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 2752 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים הִנֵּה חיפושית
לְפָנַיִךְ מוּנָּח
סִיפּוּר יַלְדוּתִי.
מִלֵּידָה וְעַד הַיּוֹם,
כָּל עֶצֶם הֱיוֹתִי.
לְפָנַיִךְ שָׁנִים קָשׁוֹת,
כְּתוּבוֹת בִּכְתָב רוֹעֵד.
מוּלֵךְ סִיפּוּר שָׁלֵם,
הוֹלֵךְ, קָרֵב, צוֹעֵד.
זֶה לֹא קַל לִי, אַתְּ יוֹדַעַת,
לְהִיפָּתַח וּלְשַׁתֵּף.
בְּאֵימָה נַפְשִׁי רוֹעֶדֶת,
פַּחֲדִי אוֹתִי עוֹטֵף.
זְמַן רַב בִּיקַּשְׁתְּ לָדַעַת
מָה אֲנִי עוֹבֶרֶת.
וְהִנֵּה הַיּוֹם מוּלֵךְ,
אֶת הַדְּמָמָה
אֲנִי
שׁוֹבֶרֶת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת אתל
אני לא יכולה לתאר לך עד כמה אני מזדהה עם השיר הזה. הלוואי ויכולתי לבטא את התחושות הללו כמו שאת ביטאת אותן כאן...
תודה לך שוב.
(ובנוגע לדיון עם סאנשיין - זו כמובן החלטה שלך, ואני מבינה למה זה קשה לך, ובכל זאת אני אשמח אם תמשיכי לכתוב כאן :))
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים אתל, חיפושית
תודה רבה לך.
אני מקווה שעצם ההזדהות עם המילים נותנת לך הקלה כלשהי בליבך.
השם שלך כאן באתר הוא אתל, אלתיאה, נערת הסיפון, את נקראת על שם מישהי מאוד אמיצה ואני בטוחה שלא סתם בחרת את הכינוי הנפלא הזה. תמיד תזכרי כמה כוחות יש בך, לא משנה מה את עוברת. אני באופן אישי מאוד מעריכה אותך וחושבת עלייך רק טובות, ומאוד רוצה בטובתך.
לגביי, אני צריכה לפענח כמה דברים עם עצמי.
ואולי זו סתם תקופה קצת עצובה, ויכול להיות שכן אמשיך לשתף, אני לא ממהרת להחליט דבר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים תודה יקרה ❤️ אתל
גם לנערת הסיפון לקח זמן כדי למצוא את החוזק שלה, ואני מקווה שאמצא אותו גם בי.
(נראה לי שאת הראשונה שעלתה על המשמעות של הכינוי עד כה, גרמת לי לחייך).
מאחלת לך שהתקופה העצובה הזו תסתיים ותקחי ממנה רק דברים טובים ותובנות על עצמך, שיאפשרו לך להמשיך הלאה ולקבל את ההחלטות הנכונות עבורך.
חוץ מזה, כמו שכתבת בעצמך למטה, החלטות הן לפעמים עניין של מיקום בזמן ובמרחב, והן יכולות להשתנות. לי נראה שאת יודעת להקשיב לעצמך ואני מאמינה שתדעי מתי מגיע הזמן לשינוי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים כמאמר איוב אַבְרָשׁ אֲמִירִי
"גַּם אֲנִי לֹא אֶחֱשָׂךְ פִּי אֲדַבְּרָה בְּצַר רוּחִי אָשִׂיחָה בְּמַר נַפְשִׁי" - כאשר האדם מגלה את ליבו לפני האחר, הוא עשוי למצוא הרבה נחמה ולו רק בעצם קיומו של שיח. הרבה כנות ואנושיות מצאתי במילים שכתבת, והיטב כתבת.
מאחל לך שתימצא פוגה לטרדותייך והלוואי ועם הישבר הדממה תדעי גם קורת רוח וירחב לבך באמת ובתמים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים אברש, חיפושית
תודה רבה לך על התגובה.
השיר הזה מאוד כן, אולי יותר מדי.
אתה צודק, שיתוף אדם אחר זה צעד חשוב, ומהווה נחמה לא קטנה רק מעצם היכולת לדבר על הדברים.
ונדמה לי שמה שמגיע אחרי השיתוף קשה ומפחיד לא פחות, ומצריך הרבה תעצומות נפש.
תודה מקרב לב על האיחול שלך, אם יום אחד זה יקרה אני מבטיחה לעדכן.. :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים אני יודעת כי הנך כותבת מדם ליבך. חני
מקסים
הפתיחות הזו והשיר.
לדעתי בבית השלישי
זה צריך להיות כך:
(באימת נפשי הרועדת):)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים תודה רבה חני, חיפושית
מדם ליבי כתבתי,
וזה לא משהו פשוט עבורי.
אני מרגישה צורך בהפסקה קצרה מכתיבה אחרי זה.. אבל אני לא באמת יכולה לדעת מה יהיה.
הרהרתי ברצינות בהצעה שלך לשינוי, ויכול להיות מאוד שהיא מתאימה יותר מאיך שאני כתבתי, אבל כבר התרגלתי לשיר ולמקצב המילים הנוכחי הקיים.
זה לא אומר שאני לא מקבלת בברכה הערות והארות להמשך, אני שמחה על כך ויותר מהכל זה דווקא מראה על אכפתיות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים יפהפה חופשית. סייג'
הצלחת לשמור על תחושה מסויימת לאורך כל השיר הזה.
לי באופן אישי זה נתן תחושה של בשר חשוף, של מישהי שהחליטה לעשות או לומר משהו למרות הפחד.
אני חושבת ששבירת שתיקה יכולה לפעמים להרגיש כמו "דחיפה" של איזושהי אמת או של איזשהו סיפור, אבל בשיר הזה זה מרגיש כמו הזמנה מיוחדת לתוך הנפש שלך.
הוא כל כך יפהפה, שקראתי אותו פעמיים ברצף.
פשוט קלעת בול למשהו, את יודעת לפעמים שירים יכולים להרגיש שהם טיפה מעלינו, ושהם יפים יותר ממה שאנחנו באמת מרגישים וחווים בחיים שלנו.
אבל כנראה שזו הסיבה שאני ממש אוהבת את השירים שלך, הם לא מנסים לעוף למקום שהוא מעלה החוויה האישית שלך, אלא נשארים נאמנים למקור עד שהם מגיעים לסוף.
אני נורא מעריכה את זה לגבייך, באמת כל הכבוד, לא כל אחד יכול לכתוב ככה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים תודה סאנשיין, תודה רבה לך. חיפושית
זה אכן שיר חשוף מאוד המהווה מבט אל תוך נפשי שלי.
לא הייתי בטוחה שאשתף אותו עד לרגע ששיתפתי, ובאופן כללי יש בי תהיות לאחרונה אם להמשיך לשתף כאן שירים באתר..
המילים שלך נעמו לי לקריאה ושימחו אותי מאוד, בעיקר בתקופה הזו שאני עוברת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים חיפושית סייג'
את תמיד יכולה לדבר איתי על התהיות האלה, אני בעצמי עברתי שלב ארוך של "למה בכלל לשתף אם אני כותבת בעיקר בשביל עצמי?", וזה לקח לי הרבה זמן להבין שלפחות אצלי - אני פשוט כותבת יותר טוב כשאני משתפת אחרים, ושלפעמים אם אני כותבת משהו שאני ממש נהנית ממנו - אז אני מרגישה שאני חייבת לשתף.
תראי, לכולנו יש מתנות, ולא תמיד אנחנו רואים אותן כמתנות כי הסביבה לא מאשרת לנו שמה שיש לנו ומה שאנחנו מתעסקים בו הוא מתנה.
אז קודם כל תני לי להגיד לך, שלדעתי יש לך מתנה.
אבל, את צריכה להחליט אם את בעצמך רואה השירים שלך כמתנה ואז להחליט אם זו מתנה שאת רוצה לשתף בכלל, ואם כן אז איך לשתף ועם מי לשתף.
זו מתנה, אבל מה לעשות, לפעמים אנשים לא רואים את זה ככה...
אבל זה לא משנה, כי אני מאמינה שהמתנות שיש בבני אדם הם קודם כל בשביל עצמם.
את לא יודעת אם את מאמינה באלוקים או באיזשהו כוח עליון, אבל אני מאמינה שאם אלוקים נותן לנו משהו שממש מציל אותנו או עוזר לנו - זה קודם כל כי אנחנו צריכים את זה בשביל עצמנו.
אני לא חושבת שאלוקים נותן לנו מתנה כדי שנחלוק, לדעתי אם אנחנו כן אמורים לחלוק איזושהי מתנה עם העולם, אז זה רק אחרי שפיתחנו אותה ברמה שפשוט דורשת חלוקה.
זה כמו שתקבלי זרע, ומהזרע הזה יצא לך עץ פירות, ואת יכולה או לאכול את הפירות וזהו, או להחליט להשתמש בעץ הזה כדי לשתול עוד עצים, וברגע שהחלטת לעשות את זה...לא משנה מאיזו סיבה, זה פשוט כבר לא נראה הגיוני לשמור הכל לעצמך נכון?
אם עץ אחד גרם לך לרצות לגדל פרדס...אז המתנה הזאת שהיא רק בשבילך, הפכה למתנה שהיא כבר גדולה מדי להיות רק בשביל עצמך.
אני חושבת שכרגע, המקום שאת נמצאת בו עם הכתיבה שלך, הוא כמו העץ הזה.
יש לך עץ, את לא צריכה לחכות עוד שהוא יגדל, והפירות שלו באמת טובים...וזה מספיק בשבילך.
אבל יש אנשים שזה לא מספיק עבורם שרק הם נהנים מהמתנות שלהם, הם רוצים לחלוק, הם רוצים יותר, אז הם מתחילים מסע גדול יותר שמטרתו לחלוק את הפירות עם כמה שיותר אנשים, וזה לא חייב להיות מהעץ האישי שלך...ואם את צריכה לאכול את כל הפירות שלו בעצמך ולא לחלוק עם אף אחד - אז בתיאבון לך!
זה לגמרי בסדר!
אבל זה גם בסדר אם את רוצה לחלוק את זה, ואם את רוצה שיעריכו את זה יותר...
את פשוט צריכה להבין מה את באמת מחפשת ורוצה מהכתיבה שלך, ואם שיתוף זה בכלל משהו שעושה לך משהו בפנים.
לי באופן אישי, שיתוף עושה הרבה...
ואני לא צריכה לתת את הפרי ושיעריכו, מספיק לי שאני נותנת את הפרי לעולם.
אבל אני לא את, אז פשוט תחשבי על זה בקלילות, כי בחוויה שלי זה לקח לי הרבה זמן להבין מה זה באמת אומר עבורי לשתף, וזה כן תפס הרבה מקום בראש ודרש ממני הרבה אנרגיה מנטלית עד שפענחתי את זה עבור עצמי.
זה מנטלית התיש אותי, ואני כותבת לך את כל זה כי אני מקווה שאצלך זה לא ככה וגם לא יגיע למצב הזה.
אנחנו כותבות בצורה מאוד שונה, אז אני בספק אם המקום שממנו הגיעו התהיות שלך אם להמשיך לשתף דומות למקום שממנו זה התחיל אצלי...
אבל אני משתפת אותך בכל מקרה - כי אני פשוט האדם שנותן את הפרי ואם מישהו אחר לא רוצה אותו או לא צריך אותו, זה בסדר; אני לא קשורה עד כדי כך לפרי, כי אני יודעת שאני לא הפרי.
מקווה שמשהו ממה שכתבתי הגיוני, ואני מקווה שלא משנה איזו תקופה את עוברת עכשיו, את תדעי איך להקל על המשא ולהניח את מה שכבד עלייך או מקשה עלייך מנטלית ורגשית בצד, לפחות לכמה רגעים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים סאנשיין, חיפושית
תודה על המילים הטובות.
נחמד לדבר על זה איתך. את מעלה לי נקודות למחשבה וגם מבינה את המקום ממנו התהיות האלו מגיעות, גם אם הקורלציה לסיבת השיתוף שלנו היא חלקית בלבד.
הצורך בשיתוף קיים אצלי מכמה סיבות שאני יכולה לחשוב עליהן: כדי לשמוע תחושות של אחרים והזדהות עם מה שאני כותבת, כדי לקבל תגובות על היצירה שלי, כדי ליצור שיח, כדי לשתף דברים שאני עוברת ולא להישאר איתם לבד, כדי לשתף משהו שכתבתי ומצא חן בעיני, כדי להגדיל את הערך של עצמי ולפתח יכולת כתיבה שאני מאמינה שקיימת בי.
וכבר כתבתי לך מתישהו: עדיין קשה לי עם העובדה שיש אנשים שקוראים את השיר, יש להם מחשבות עליו, אבל הם בוחרים לא להגיב. הייתי רוצה לדעת איך השיר נתפס בעיני אחרים, ומה דעתם עליו.
ואולי זו לב הבעיה אצלי- אני לא יכולה לשחרר את העובדה שברגע שהשיר מתפרסם אין לי את השליטה עליו יותר.
יש לי קשר רגשי הדוק לשירים שאני כותבת, לרוב אני מפרסמת אותם באותו היום שנכתבו (ראיתי שגם את מפרסמת קטעי כתיבה באותו הרגע ואף מציינת את השעה :))
אני לא יכולה אחרת. אם אפרסם חודש אחרי, אני לא אפיק מהתגובות לשיר את המענה הרגשי שאני רוצה לקבל.
אהבתי שכתבת שאת לא קשורה עד כדי כך לפרי, אני לפעמים קשורה מדי. עדיין כשאני קוראת את השיר הזה הוא מכאיב לי באיזשהו מקום.
לא כל שיר הוא כזה כמובן, אבל אני חושבת שהבעיה היא שאני לא נמצאת במקום פנימי שמח דיו כדי לשחרר את השירים ולחשוב "אני מרוצה מהשיר, ועכשיו מי שיקרא ויאהב מה טוב, ומי שלא, זה גם בסדר".
זו עבודה עצמית, וכל עוד אני לא נמצאת במקום הזה, השיתוף קשה לי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים חיפושית, קודם כל סייג'
מבינה את כל מה שאת אומרת וזה לגמרי הגיוני בעיניי.
אני חושבת שההבדל ביני לבינך מבחינת כתיבה, זה שאת משתפת רק שירה, ואני משתפת פאקינג הכל.
ואת יודעת מה, אני חושבת שזו גם הסיבה למה השירים שלך כל כך טובים.
אוקיי, אני לא יודעת איך לגשת לזה, אבל אני אנסה לשמור על מה שאני מנסה להגיד כמה שיותר פשוט.
אנשים שכותבים שירים, שמים בשירים שלהם כל כך הרבה, מצליחים לבחור מילים שעבורם אומרות כל כך הרבה דברים שונים או שכל אחת מהן אומרת רק דבר אחד, אבל המשקל שלה...המשקל שלה פשוט עושה משהו.
ככה שירה עובדת בעיניי, משהו נאסף ונאסף ונאסף וזה נהיה כל כך גדול וכל כך מורכב שהדרך היחידה באמת להעביר אותו נכון ואותנטי - זה דרך שיר.
אצלי, לרוב שום דבר לא נאסף ככה, כי אני מוצאת את עצמי כותבת על כל כך הרבה דברים ואני תמיד פורקת את האנרגיה הזאת דרך סיפורים וקטעים אישיים ואז כשאני מגיעה לשירה - פשוט כבר אין לי כל כך הרבה מה לטמון בה, מבינה?
אצלך זה לא ככה, יש לך הרבה מה לטמון, וזו הסיבה גם למה השירים שלך כל כך טובים, כי אצלך זה נאסף ונאסף ונאסף ואז איכשהו את פשוט יודעת איך ליצור מכל זה שיר שהוא פשוט מדויק.
אולי זה מה שנקרא כישרון טבעי.
זה נפלא, באמת נפלא, אבל יש לזה חיסרון...
אחרי שסיימת את השיר, אחרי שהצלחת לטמון כל כך הרבה ובכל כך מעט מילים והכל פשוט מדויק - אז הגיוני לי אם את רוצה לדבר על זה יותר, אני יודעת שאני מרגישה ככה לפעמים אחרי שסיימתי לכתוב שיר שאומר הרבה עבורי.
זה לא מספיק, את רוצה לצלול לתוך השיר הזה ולחשוף את העומקים שבו עוד ועוד ולהראות לאנשים עד כמה הוא באמת נרחב או להפך - עד כמה הוא לכידה של רגע אחד קטן - ואם את מרגישה ככה אחרי שאת כותבת שירים, ואני משערת ככה כי למרות שאני ממש לא ברמה שלך גם לי יצא להרגיש ככה - אז לדעתי זה לגמרי הגיוני שתרצי לדבר על השירים שלך, ושאולי אפילו תרגישי שנתת משהו אנרגטית שלא קיבלת עליו בחזרה את מה שחיפשת.
זה קל לי לכתוב, כי הכתיבה עצמה היא גם הנתינה שלי וגם הקבלה שלי.
אני נהנית ממנה גם ככותבת וגם כקוראת של עצמי - אז אני לא מרגישה חוסר או צורך לדבר על זה עם אחרים - אני פשוט מדברת על זה איתה.(וכנראה שזה לא תקין, אל תלמדי ממני)
האמת היא, ואני יודעת שכנראה אמרתי את זה כבר כמה פעמים, אבל פרשתי מכתיבה.
לגמרי פרשתי מכתיבה, אבל אני עדיין חושבת עליה כאל התשוקה הכי גדולה שאי פעם הייתה לי - כי עוד לא מצאתי משהו חדש, אז אני ממש לא מתקשה לדבר עליה כרגע, ואני שמחה שכרגע אני יכולה להזדהות איתך בנושאים שקשורים בכתיבה, כי מי יודע, אולי בעתיד כבר לא יהיה לי את החיבור הזה שכרגע עוד יש לי לכתיבה.
פרשתי מכתיבה, אבל עדיין יש לי את הניסיון שלי איתה, ואני מקווה שמה שאני משתפת איתך עכשיו עוזר במשהו.
אני לא יודעת אם את בטוחה בעצמך ובכישרון שלך ואם מהמקום הזה את מתקשה לשתף, כי את רוצה איזושהי תגובה בחזרה כדי להרגיש בשליטה ושאת יודעת מה היצירה שלך שווה.
אז אם זה מהמקום הזה, אז באמת, חלאס, כמה אפשר להגיד לך שאת מעולה במה שאת עושה?
אני הייתי מסוגלת לכתוב כמו שכתבתי בשנתיים האחרונות(כמו משוגעת) כי היו לי שלוש שנים לפני זה שבהם לאט לאט למדתי שאני טובה בזה.
לא תמיד, ממש לא תמיד...אבל הספיק לי שכמה אנשים אמרו לי שאני טובה, שכמה אנשים התלהבו מהסיפורים הקיטשיים שלי, שכמה אנשים התכתבו איתי ואמרו לי שאני אינטליגנטית - כדי שרק עצם זה שאני אוהבת את מה שאני כותבת - יספיק לי.
ואת יודעת, לפעמים אני לא אוהבת את מה שאני כותבת, אבל משום מה...זה באמת לא כזה משנה לי, כי אני עדיין אמצא סיבה כלשהי ללמה אני רוצה לשתף.
תפסתי את עצמי כבר כמה פעמים קוראת קטעים ישנים שלי וממש לא מתחברת, ואיכשהו נתקלת בהם שוב ופתאום - פשוט נזכרתי איך לקרוא את עצמי ואהבתי אותם שוב.
בגלל שאת הכי קרובה ליצירה שלך, זה יכול לקרות גם לך, אבל אצלי נגיד, תמיד כשחזרתי לקטעים הישנים שלי שזכרתי שהם טובים וקראתי אותם שוב - חשבתי שהם טובים יותר ממה שהנחתי שהם בעבר.
אני בטוחה שאם תחזרי לאחור לשירים הישנים שלך, אלה ששיתפת, את עלולה להרגיש שאת לא מתחברת לחלק אבל את גם יכולה פתאום לזהות אחד כמשהו ממש מיוחד ולהיות שמחה שאת זאת שכתבת אותו.
אני חושבת, שכל השירים שלך ממש טובים ומוצקים, עוד לא קראתי שיר שלך שהרגשתי שמפספס...
לדעתי, את מאוד רצינית בשירה שלך, מאוד זהירה, שוקלת מילים, לוקחת את הזמן - את פשוט טובה בלכתוב שירה כי יש לך את הכישורים הטבעיים לכך.
אם אני הייתי במקומך, לזכור את כל הדברים האלה בראש שלי, יכול להיות לגמרי מספיק כדי שאני פשוט אתן את הפרי ולא אהיה קשורה מדי לאיך שאחרים מגיבים אליו.
זה בסדר להיות קשורה לפרי, את נותנת את הפרי כי את מעריכה אותו, אם לא היית מעריכה אותו היית פשוט זורקת אותו לפח לא?
אבל בחרת לשתף, כי את בעצמך מעריכה את היצירות שלך - אז מה זה משנה שאחרים לא מיידעים אותך שגם הם חושבים ככה?
לא יודעת מה איתך, אבל לפעמים תגובות טובות לא עושות לי כלום, כי הן לא מצליחות לשים את האצבע על מה שרציתי שיראו ויתייחסו אליו.
וזה קצת מאכזב אני מניחה, שאנשים לא יודעים מה בדיוק בוער בך ואיזו שורה מתחשק לך להסביר לעומק ושיש יותר מדרך אחת לפרש את השיר...
אבל מה לעשות! ככה זה!
לפעמים אנשים לא מסוגלים ליצור שיח כי הם לא מבינים, לפעמים הם מבינים אבל הם לא מתחברים, לפעמים הם מתחברים אבל מרגישים שאין להם מה להוסיף - אבל כשמישהו אומר לך "תודה", לא יודעת מה איתך, אבל אני ממש לא צריכה לדעת למה בדיוק הוא אומר לי תודה...
כי אני שומעת בתודה הזאת עוד סיבה להמשיך לכתוב, וכשיש לי אישית הרבה סיבות נגד כתיבה - באמת שכל תודה וכל אדם נחשבים.
אני לא מסוגלת לכתוב משהו שאני מעריכה, ולא לשתף.
פשוט לא יכולה.
זה נראה לי אכזרי ולא פייר כלפי מה שזה לא יהיה שיצרתי.
כמובן, שאני גם לא כל כך בררנית לגבי הדברים שאני משתפת...
אבל אני חושבת שכשאת באמת מעריכה את היצירה שלך, את פשוט רוצה לשתף אותה אפילו כשאת יודעת שאף אחד לא יגיב לך.
לפעמים יש הפתעות.
אני זוכרת שפעם אחת פרסמתי סיפור קצר מוזר, ומישהי אחת הגיבה לי שהיא מרגישה שהסיפור נכתב עליה.
כמעט לא שיתפתי את הסיפור הזה שם, כי חשבתי שזה לא הקהל ושאף אחד לא יזדהה, אבל אני מרגישה שהדברים שאני כותבת רוצים להגיע לאנשים.
זה אולי נשמע מוזר, אבל באמת שלא אכפת לי מה אנשים חושבים על מה שאני כותבת, ולא כזה אכפת לי אם אני מצליחה לגעת בהם או לעזור להם במשהו או לא - יש לי איזשהו ניתוק מסוים, שאני שמחה שמישהו מתחבר למה שאני כותבת, אבל אני גם מאוד מודעת לזה שזאת לא אני שהוא מתחבר אליה - אלא רק הקטע שכתבתי.
אני לא מנסה להתחבר לאנשים דרך כתיבה אישית וסיפורים ושירים - אלו דברים שאני כותבת בשביל להתחבר ולבטא את עצמי, כדי להרגיש שגם אם אין אפילו אדם אחד בעולם הזה שבאמת רואה ומבין אותי - לפחות אני כאן כדי לפגוש אותי יום אחרי יום.(טוב, לפחות ככה חשבתי אז, היום אני כבר פחות רואה צורך לשים את האצבע על הדופק של עצמי דרך כתיבה)
מה שאני מנסה להגיד, זה שיכולות להיות כל כך הרבה סיבות שונות ללמה חשוב לך שתהיה תגובה כלשהי לאנרגיה שאת שולחת דרך כתיבה.
כמו שכבר כתבת: "כדי לשמוע תחושות של אחרים והזדהות עם מה שאני כותבת, כדי לקבל תגובות על היצירה שלי, כדי ליצור שיח, כדי לשתף דברים שאני עוברת ולא להישאר איתם לבד, כדי לשתף משהו שכתבתי ומצא חן בעיני, כדי להגדיל את הערך של עצמי ולפתח יכולת כתיבה שאני מאמינה שקיימת בי."
יש הרבה סיבות, אבל אני חושבת שאת יכולה לנסות להוריד כמה מהן.
את באופן טבעי, הולכת להשתפר בכתיבה ככל שתכתבי יותר ויותר, וכמו שכבר אמרתי - יש לך כישרון טבעי לשירה.
את כותבת שירה, וזו לא שפה שכולם מדברים ויכולים לשמוע בבירור, אז אולי כדאי שתדברי עם אנשים ישירות על הנושאים שחשובים לך במקום לחכות שהם יעלו בטבעיות דרך שיחה על איזה שיר שכתבת.
תגובות על היצירה שלך...
זה כל כך הרבה יותר מ-"טוב" או "רע", אנשים מגיבים כשיש להם משהו לומר, ואני דווקא אוהבת שלי לא מגיבים הרבה, כי אז אני יודעת להעריך את מי שכן מגיב ושאם מישהו טרח לשבת ולהגיב לי - אז כנראה שבאמת נגעתי בו.(זו לא הכמות זו האיכות)
זה הכל עניין של נקודת מבט...
בגלל שכתיבה זה תחביב די קשוח, למדתי עם הזמן להסתכל על הדברים אחרת, בצורה שמקלה עליי לכתוב.
מחשבות כאלה:
"אם אנשים לא מגיבים לי, זה כי אין להם מה לומר, לא כי הקטע שלי גרוע או לא מעניין"
"אם אנשים כן מגיבים לי, זה סימן שמשהו במה שכתבתי מיוחד עבורם, ועכשיו אני סקרנית לדעת מה זה בדיוק ואם אני מזדהה עם המקום שממנו הם מתחברים אליי"
"אם אנשים אמרו לי שאני כותבת טוב, אז אני כותבת טוב, אני לא צריכה שיגידו לי את זה בכל פעם שאני כותבת משהו"
"כל מה שחשוב לי, זה שאני אוהבת את מה שכתבתי ושאני נהנית ורוצה לשתף את זה, ואין לי שום ציפיות לאיך העולם יגיב לזה".
ככה זה אצלי בכל אופן, ואני מקווה שמשהו מהחוויות האישיות שלי עזר לך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים אני חושבת חיפושית
שאת כשרונית להפליא ויש לך יכולת התנסחות יוצאת דופן בכתיבה שלך, ובאיזשהו מקום עצוב לי שהחלטת להפסיק לכתוב. לא כל יום רואים מישהי שיודעת בבהירות ובזמן קצר לכתוב כל כך הרבה קטעים מדויקים ושנוגעים במקומות מאוד אישיים, ולהיחשף בצורה עוצמתית כמו שאת עושה.
ובכל זאת, אני מאמינה לך שיש לך את הסיבות שלך בהחלטה להפסיק לכתוב. ורק דבר אחד יש לי להגיד על זה- לפעמים החלטות שעשינו נכונות עבורנו לזמן מסוים, ומתאימות לרגע ולהווה הספציפי שלנו. ואילו בעתיד (יכול להיות מחר, יכול להיות עוד חודש ואולי גם עוד עשר שנים) הנסיבות יכולות להשתנות ותראי את עצמך חוזרת לדברים שחשבת שלא תעשי יותר.
סאנשיין יותר מדי מחמאות הבאת לי, תודה מקרב לב על הנדיבות של מילותיך. שמחתי לקרוא זאת, ויש לי גם כמה דברים שאני חולקת עליהם. ברור שלא כל שיר הוא טוב, ואני בסדר עם זה. ומספיק שתדפדפי קצת במחוזות אחרים ותראי אנשים כשרוניים שפורטים על נימי הלב בכתיבת השירה שלהם בצורה כמעט בלתי נתפסת.
כל מה שאת כותבת בנושא השיתוף הוא נכון בהחלט, (ותודה על העצות הטובות!) ברור לי שהסיבה שלי אינה בוגרת במיוחד, אבל לפחות הייתי כנה בהרגשה הזו. אני צריכה לעבוד על זה, ואני חושבת שבעבר פחות הפריע לי לשתף. כנראה כמה דברים השתנו במישור האישי בחיי, שמשפיעים על כך. אני חושבת שיש עוד כמה דברים שמקשים עלי את השיתוף, ואף על פי שיש לי תחושה שאני יודעת מהם, קשה לי לנסח אותם פה בצורה ברורה.
אם אצטט אותך: "את כותבת שירה, וזו לא שפה שכולם מדברים ויכולים לשמוע בבירור, אז אולי כדאי שתדברי עם אנשים ישירות על הנושאים שחשובים לך במקום לחכות שהם יעלו בטבעיות דרך שיחה על איזה שיר שכתבת." -
אני עובדת על זה! :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-1 חודשים חיפושית סייג'
גם אני קצת מאוכזבת מזה שאני וכתיבה זה כבר לא כפפה ליד, בעיקר כי השקעתי כל כך הרבה מעצמי.
אני חושבת שבאיזשהו שלב, הבנתי שזה פשוט לא החלום שלי...
כשאני מדמיינת את העתיד שלי, אני פשוט לא רואה שם כתיבה.
אני מרגישה שאין לי מספיק נסיון חיים כדי לכתוב את מה שאני באמת אוהבת לכתוב, ושהשתמשתי בכתיבה כאסקפיזם וגם כלי למודעות עצמית באותו הזמן, ונראה לי שפשוט לא הצלחתי לאזן את זה, אז לא הייתה לי ברירה אלא פשוט לפרוש.
כמובן שאני עדיין כותבת, אני פשוט לא משתפת את זה, ומסתבר שלשיתוף יש חלק גדול מ"כתיבה" עבורי.
מה גם, שאני לא כל כך נהנית ממה שאני כותבת...ואפילו אם אני נהנית, ואני מרגישה שעדיין יש לי משהו בעל ערך - זה ממש כואב כל פעם מחדש להיזכר שאני צריכה להרפות מזה, ושזה לא בשבילי.
נראה לי כשאני ארגיש שאני לא מפסידה שום דבר מלכתוב, אני אחזור לכתוב, ונראה לי שזה יקח יותר מחודש, וקשה לי לדמיין שזה יקח שנים - אבל אני גם לגמרי מוכנה לזה שזה יקח שנים, כי הרי המטרה שלי זה למצוא משהו יותר מדויק לי, משהו שאני באמת רואה את עצמי עושה.
חחחחחחח, אני חושבת שבדור שלנו, כותבים צריכים להיות המעריצים הכי גדולים של הכתיבה שלהם כדי שהם ימצאו בעצמם את הכוחות לחלוק ולשתף.
בעבר אנשים היו מחפשים לשמוע מה מישהו אחר חושב, ואיך הוא חי, אבל היום נראה לי שלכולם כבר נמאס.
בגלל זה אני חושבת שאני מעדיפה להיות מישהי שכותבת שירים וסיפורים מאשר מישהי שחושבת ומדברת על החיים שלה דרך כתיבה.
אני חושבת שהסיבה שלי לרצות לכתוב על החיים שלי, היא כי אני מרגישה שאם אני לא אעשה את זה, אף אחד לא יכיר אותי.
אבל נראה לי שזה יותר ממקום של אגו מאשר תחושה של "זה הדבר הנכון עבורי".
בכל פעם שאני משתמשת במילה אגו, אני מרגישה צורך להסביר למה אני באמת מתכוונת, כי לרוב האנשים יש הבנה שיטחית מאוד של מה זה אומר.
בעיניי אגו זה איך שאת תופשת את עצמך, וברגע שמישהו משקף לך משהו על עצמך שלא זיהית קודם ולא נוח לך איתו - אז זזה בעצם פוגע לך באגו.
אני חושבת שהאגו הוא החלק מעצמנו שלא רוצה להתפתח דרך האמת, ובאמת לראות איפה הוא נמצא ומי הוא, ושהוא ברוב המקרים שומר עלינו בתוך האזור נוחות שלנו על ידי זה שהוא משכנע אותנו שהוא יודע מי אנחנו ולמה אני אנחנו מסוגלים.
האגו יגיד לך מי את, לא כדי שתרגישי טוב לגבי זה, אלא כדי לשמור עליך בטוחה, ולפעמים זה אומר שהאגו ימעיט בערכך כדי שלא תקחי סיכונים שעדיין אין לך את ההוכחה שאת יכולה לעמוד בהם - כי מעולם לא עשית משהו כזה לפני.
אני לא בטוחה שזה לגמרי נכון להגיד שכתבתי מאגו, הרי היו לי כל כך הרבה סיבות לכתוב, אבל אולי אחת מהן הייתה כי כתיבה מאפשרת לשמר את האגו, את איך שאני רואה את עצמי ונוח לי לראות את עצמי, וזה משהו שאולי מעכב את ההתפתחות של מי שאני באמת.
להיות כנה דרך כתיבה זה לא מספיק, כאילו, זה כנראה היה מספיק בעבר אבל היום אני כבר נדרשת לקצת יותר מזה.
אני באופן אישי צריכה למצוא דרך אחרת לספק לעצמי את כל הדברים שהכתיבה סיפקה לי, כי זו הדרך היחידה שדרכה בעתיד אני אולי אוכל באמת לכתוב נקי, לשם הכתיבה עצמה וההנאה ולא כדי לברוח מעצמי והחיים.
אני לא חושבת שהסיבה שלך לא בוגרת, אני חושבת זה משהו שבסופו של דבר צריך לעבור עם הכתיבה ושרוב הכותבים עוברים את זה.
מה שכן, הבחנתי בכנות, וזה היה מרענן.
אני חושבת שלאנשים שאוהבים לכתוב ורוצים להשתפר בזה אין ברירה אלא להיות כנים, אחרת מה הטעם?
אני בטוחה שהמחמאות שלי היו במידה הנכונה, הרי אני לא בן אדם שנוטה להפריז.
זה גם מצטבר, אני חושבת עליך משהו חיובי אחד, ואני לא אומרת כלום, ואז אני חושבת עוד אחד, ולא אומרת כלום, וככה זה נאסף עד שכשאני כן אומרת לך משהו, זה יכול להישמע כמו היסחפות.
אני לא זוכרת מה כתבתי לך, אבל אני כן זוכרת שכתבתי שיש לך כישרון טבעי לשירה, אז לפחות תזכרי את זה.
הגיוני שיש הרבה דברים שמקשים על שיתוף...אני עברתי הרבה גלגולים עם הצורה שבה אני משתפת אנשים בכתיבה שלי.
בהתחלה כתבתי בבלוג פרטי, אחרי זה עברתי לפייסבוק שמה כתבתי דברים בעל אופי יותר רציני, משם איכשהו הגעתי לקבוצת ווצאפ שבה אהבתי רק את הדברים שאני כתבתי ולא ממש התרשמתי ממה שאחרים כותבים, עד שהגעתי לפה בסופו של דבר והרגשתי שכאן אני יכולה להיות כל מה שאני רוצה להיות בתור כותבת.
מה שאני מנסה להגיד, שאולי זה לא השיתוף עצמו אלא הפלטפורמה.
מהניסיון שלי, זה מאוד משנה איפה את משתפת.
הדברים שאני כותבת מושפעים מאוד מהפלטפורמה שעבורה אני כותבת.
בכל אופן, רק אל תהיי מהאנשים האלה שחושבים שבגלל שהם מוכשרים במשהו ואומרים להם שהם מוכשרים - אז הם חייבים להתעסק בזה.
אני חושבת שכתבתי לך את זה בהודעה הקודמת, אבל אני אכתוב את זה שוב, המתנות שלך והדברים היקרים ובעלי הערך שיש בך, הם קודם כל בשביל עצמך.
לכל אחד יש משהו אחר שמושך אותו לכתיבה, ואני חושבת שעד שתבררי מה זה בדיוק, זה בסדר לפקפק אם הכתיבה שלך היא משהו שבעינייך מיועד לשיתוף או לא.
זה תמיד תענוג להתכתב איתך. לילה טוב.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
-
