שאני בדרך כלל לא מבקשת הסברים אלא מתפרצת עם התודעה שלי ומה שהטקסט עורר בי ואם מתפתח דיון זה יפהפה ואם לא זה גם בסדר גמור וכו'.
הפעם הטקסט שלך הדאיג אותי כך שתודה על ההסבר.
אל לך להתנצל כלל. לא על הכבדות, לא על האופנים שבך, לא על העולם התודעתי הפנימי שלך ובטח שלא על היצירה שלך.
ואם כבר כבדות, אני אישית מאוד אוהבת יצירות בסגנון הזה. ובכלל, כשהכתיבה מובעת ממקום רגשי, כן, חשוף ואותנטי כך זה מניע וחודר בנו יותר, מותיר סימן או הרהור ומחשבה. אותות שנוכל ללכת איתם הלאה, גם אם רק לזמן מועט.
ולגבי הטקסט הספציפי הזה, אז מעבר לכך שאני תמיד אוהבת את הכתיבה שלך, כאן המילים מתיישבות וכפי שכתבתי קודם- קוטשות. אבל זו כבר פרשנות אישית שלי :)
אין ברירה אחרת,סאן. לא ניתן לו להיות מושפע מכל המיירדה מסביב. לצד הייאוש. לצד כל הפאקינג שקיים.
:)
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה