אחד הדברים שמקשיים עלי כשכואב לי, הוא שלאמי כואב.
אני רואה בעיניה את הכאב הפולח,
ותחושת אשם חזקה רוטטת בתוכי,
נועצת בי את ציפורניה וסובבת חזק.
האוויר נמלט מפי,
תחושת הכאב לא מרפה,
ותחושת הסבל שאני מסבה לאימי הולדתי,
זו שגידלה,
טיפחה,
מעוררת בי רגשות נושנים,
והדמעות מציפות את עיניי.
אמא יקרה, עשית למעני כה הרבה,
ומה אני עושה עבורך?
אני משתדלת לאצור את הרגשות המתחוללים בקרבי,
למחות את הדמעות הסמויות,
בכדי לא לטנף את ליבך האוהב,
בליבי הדואב,
בלב השותת דם,
אך אמא כמו אמא,
יש לה חוש פנימי,
היא מחבקת,
מנשקת ומלחשת: יהיה בסדר.
אין כמו אמא בעולם, במיוחד אמא כמו שלי.
אם אשנס מותניי ואחייך אל העתיד יהיה זה בזכותך,
למרות כל המכאובים והעצבות.
אגרום לך גאווה,
ונחת,
וימים שקטים תדעי.
ומי ייתן ובריאותך הרעועה תתנדף וייחזק לבבך ובה-בעת
יתחזקו נפשי וגופי עמך.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה