פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 153 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 3 שנים ו-3 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת נונו
חוסר הכרה:
החדר היה חשוך כולו. נראה היה כי אין בו אף אחד. אולי רק מי שהיה מנסה לשים לב לכול הפרטים בחדר היה שם לב כי בפינת החדר ישנו יצור לא ברור. היצור הזה נח לו בצורה מוזרה, משהו בין ישיבה לשכיבה על הרצפה. הוא היה שם בחושך ולא עשה כלום. היצור המוזר השמיע יבבות שקטות שכמעט אי אפשר היה לשמוע. זה לא היה בכי. אלה היו יבבות כמו של חתול אך ברור היה שאין מדובר בחתול. לרגע אחד אור קלוש של קרן ירח חדר מבעד לחלון. אורו של הירח חשף את פניו של היצור שהתגלה כנער.
הנער המוזר נראה כי אינו מבין מיהו ואיפה הוא נמצא. הוא לבש חולצת טריקו לבנה ומכנסי ג'ינס, ממש היה יכול להיות כול אחד. הנער סקר את בגדיו. הוא ניסה לחפש רמז כלשהו לזהותו. ברגע אחד החליט שעליו לעמוד על רגליו ולהתחיל לטייל בחדר. הוא חיפש אחרי רמז כלשהו ולו קטן על זהותו. על השולחן במרכז החדר נמצאו שני פמוטים. לידם קופסת גפרורים משומשת למחצה. הנער הדליק את זוג הפמוטים כדי שיוכל לראות את סביבתו. על אחד הקירות הייתה תמונה של ילדה זהובת עיניים. הוא ניסה להיזכר בילדה אך הדבר היחיד שעלה בזיכרונו היה ריח לימון.
הנער ראה כי על הרצפה כוס עם קקאו חם בתוכה. הוא הרים את הכוס וטעם את הקקאו. טעמו של המשקה היה מתוק מאוד. הנער ליקק את שפתיו בהנאה. הקקאו הזכיר לו משהו. תחושה חמימה מילאה את הגרון שלו. הוא נזכר ביום סערה ובמישהי שלא זכר את שמה. היה לה גומות חן ועיניים עם צחוק בתוכם. היה לה גם שיער מתולתל ורך בצבע כתום. הוא ניסה להיזכר מי היא אבל שוב דבר לא עלה לו בזיכרון.
הוא המשיך לטייל בחדר כשפתע הוא הריח ריח מוכר. הריח הגיע מהקצה החדר. הבעיה הייתה שהנרות לא היו חזקים מספיק בשביל להאיר עד לשם. בכול זאת הלך הנער בעקבות הריח בעודו ממשש מדי פעם סביבו להרגיש שהוא לא נתקל בשום דבר. לאחר כמה שניות הנער מעד על משהו. הוא התיישב וּמִשֵּׁשׁ את החפץ. הוא מרובע וקשיח. הוא ניסה לראות אם הוא נפתח. החפץ נפתח. אולי זה קופסה? הוא ניסה לבדוק אם יש משהו בתוכו. הוא לא נתקל בדבר, רק תחושה של אבק על הידיים שלו. סביר להניח שזו פשוט קופסה ריקה של משהו. הוא המשיך ללכת אל צידו השני של החדר.
כשהוא הגיע לקצה השני הוא הצליח להבין שייתכן כי קיים מתג אור באזור. הוא משש את הקיר והגיע למתג האור. הוא הדליק את האור וברגע אחד החדר הפך למואר כולו. האור הכאיב לעיניו נורא. הוא חסם את האור מעיניו עם ידיו. לקח לו לא מעט זמן עד שהוא הסתגל לאור החזק. הוא ראה בזווית העין על השיש שלידו את מה שהוא הריח. היה זה סנדוויץ' חצי אכול שבתוכו ממרח שלא בדיוק היה מובן לו מהו. הוא צעד עם ידיו על עיניו לכיוונו. כשהגיע אליו כבר מעט התרגלו עיניו לאור. הוא לקח את הסנדוויץ' בידיו וניסה להבין מהו אותו ממרח בתוכו. תחילה הוא רחרח אותו. היה לו ריח של ממרח חמוץ. לאחר מכן הוא הסתכל על צבעו שלו. הצבע שלו היה צהבהב לבנבן. בסוף הוא ליקק את הממרח. היה לו טעם חמוץ כול כך, הוא כמעט ירק אותו. הוא נזכר- לימון! הילדה זהובת העיניים. היא אהבה אותו מאוד, את הממרח הלימוני הזה. אולי היא השאירה את הסנדוויץ' האכול?
קול צורם מילא את אוזניו. הוא אטם את אוזניו בידיו. "מה זה?!" צעק בקול. הוא הסתכל אחורה וגילה שהקול הגיע מבחוץ, מן החלון. הוא הסתכל מבעד לחלון וראה מכונית משטרה שעל גגה מהבהבת צ'קלקה. הוא חשב על רעיון. מה אם יצעק דרך החלון לשוטר ויגיד לו כי הוא לא זוכר מיהו? "אני לא יודע מי אני" הוא צעק דרך החלון. השוטר לא שמע אותו, אבל מישהי אחרת כן. היא נכנסה לבניין במהירות ועלתה עד לקומה בה הוא נמצא.
דלת החדר נפתחה. בכניסה עמדה הבחורה מהזיכרון שלו. היה לה אותו שער ג'ינג'י מתולתל ועיניים מלאות צחוק שהוא זכר. "מי אני"? שאל אותה הנער משווע להסבר. "אתה אחי" אמרה, "אחי יצחק. לאן נעלמת לי? מה קרה לך?" הוא השתתק. הוא לא ידע אם זוהי אכן אחותו. הוא פשוט לא זכר דבר מהעבר שלו. אולי פרט לאותה בחורה ולילדה הקטנה שאוהבת לימון. הוא הצביע על תמונתה שהייתה תלויה על הקיר. "מי זו"? הוא שאל. "את זה גם אני לא יודעת" ענתה מי שהגדירה את עצמה כאחותו. "מה שאני כן יודעת הוא שאתה אחי ואני אוהבת אותך". הוא האמין לה. זה לא ענה לו לחלוטין על השאלה מיהו אבל הוא החליט לא לשאול יותר שאלות. שני האחים חיבקו אחד את השנייה ובכו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
