אני מבינה על מה אתה מדבר, ואני מניחה שהשיר שלי מדבר על מצב שבו זה שעוזב לא מתחרט על זה בזמן שהוא נפרד.
כשאתה נמצא לגמרי בתוך הרגע, ואתה יודע לזהות בתוך עצמך שאתה בטוח במה שאתה בוחר ושאתה לא תתחרט על זה - אז זה לא משנה מה יהיה בעוד 10 שנים.
כי להחליט על סמך אפשרות שאולי תתחרט, זה יותר נורא מאשר לפספס את ההזדמנות להחליט על בסיס מה שאתה מרגיש עכשיו.
אני חושבת, שלפעמים לומר כן למשהו אחד, זה לומר לא למשהו אחר, ואם אתה חושב שיש משהו יותר טוב מעבר לדלת, ושהגיע הזמן להיפרד, גם אם אולי תתחרט על זה אין לך ברירה אלא לקחת את הסיכון הזה ולגלות.
ואני חושבת שאפילו אם מה שמעבר לדלת קשה וכואב יותר מהחיים הקודמים שלך, זה עדיין אפשרי לשמוח במה שבחרת, כי לפעמים אנחנו בוחרים לעזוב מתוך "זה הדבר הנכון" ולא בשביל להיות מאושרים יותר.
אז אפילו אם יהיו חרטות בעתיד, לדעתי זה שבחרת במה שהיית בטוח שהוא נכון, זו נחמה די מספקת.
אפשר לפקפק בזה ולתהות אם עשית החלטה נכונה, אבל אפשר גם להרגיש שאפילו שהתוצאות לא יותר טובות, בוודאי שאפשר למצוא דלת שלישית, שמובילה למקום יותר טוב.
אני לא יודעת מה איתך, אבל לדעתי, אפשר לדעת שמצפה לך עולם של כאב מעבר לדלת, ועדיין להחליט שזה נכון להיפרד.
אני מניחה שהשיר שלי כל כך שמח, כי מה שאני נפרדת ממנו ברגע הזה, הוא העולם של כאב שעבורו ויתרתי על עולם סביר.
תודה על המחמאה, כתבתי את השיר הזה די מהר כי באמת לא היה לי זמן אבל הייתי חייבת "לתפוס" רגע מסוים, ובזכותך למדתי לחבב אותו יותר.
חג שמח גם לך :)
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה