פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 3 שנים ו-6 חודשים סיפור שהתחלתי: חץ מקסת

  

  חץ מקסת

  שלום לכולם.
  
  רציתי לשתף מישהוים חובבי קריאה וכתיבה בהגיגי מקלדתי.
  אז קודם כל אני התחלתי עכשיו סיפור והייתי שמח לשמוע את חוות דעתכם על ההתחלה שלו. היא נותנת חשק? היא כתובה טוב? היא מעבירה את רוח הדברים?
  הסיפור הוא על בסיס היסטורי. סמוראי שעובר שלל תלאות שבמהלכן מתחיל לתהות על צדקתו של הבושידו ופילוסופיות הסמוראים. הוא עובר נדודים במהלכם מסתבך עם המון קונפליקטים מוסריים ותר אחר האמת, עד שלבסוף הוא מוצא את האמת ויחד איתה מוצא שלווה.
  הסיפור אמור לדבר בעיקר על הרגשות והמחשבות שלו. ולכן אני רוצה לשאול אם זה נכון שאני כותב אותו בגוף שלישי. אשמח לעזרתכם. :)
  ----------
  תודה רבה מקרב לב לsunshine על העזרה הרבה!
  
  ------------------
  ג'ירו צפה ממרחק בטוח בצמד הגברים העומדים זה מול זה תחת לשמש היפנית, שקפחה בעוז מרום הרקיע.
  עפרו התחוח של שדה הבור הגדול המשתרע בין שתי האחוזות אשר בבעלות היריבים, נרמס בסוליות סנדלי הקרב העטויים על רגליהם השזופות והעלה ענני אבק, שכמו עמדו באוויר הדחוס מושפעים אף הם מן המתח המחשמל.
  רק רחש רגלי הפועלים הבוטשים בביצת האורז הסמוכה, ממש מעבר להר אשר על צלעו עמד וצפה במתרחש, הדהד חרישית.
  
  הוא התבונן היטב וחש את רוח הקרב המנשבת בין אביו ליריבו ג'וגזיארו. אביו נענה, כמובן, לאתגר שהוצע לו אמש, והתייצב לדו-קרב עד המוות…
  
  הם שלפו את חרבות הטאצ'י הארוכות ונעמדו בעמידת קרב. נכונים בכל חושיהם. רק עיניהם המצומצמות נעו בריכוז -סוקרים את יריבם. האבק הרוכב על הרוח הקלילה ומגרה את אישוני העיניים כאילו לא קיים. כאילו לא מפריע.
  
  "ג'וגזיארו פוצ'ילה סאגצ'גונצ'ז'י, שלושה עשר נצחונות דו-קרב"
  הציג ג'גזיארו את עצמו ומנה את רשימת תאריו והישגיו, כמקובל, שהרי מוות בקרב אינו הפסד אם הוא מתוך כבוד.
  זו המטרה הרי. כבוד!
  
  "צ'ארו מארוצ'ה גסיוגונצ'ז'י, שמונה עשר נצחונות דו-קרב ושני נצחונות בקרב יחיד מול רבים." הציג גם אביו את עצמו ואת תאריו והישגיו. תם הטקס.
  
  ג'וגזיארו זינק ראשון ממקומו והסתער.
  
  חרבות הפלדה, החדות כמבטו של דרקון וחזקות כניביו, צלצלו בפוגען זו בזו במחול שדים יפהפה וקטלני.
  גופם נע בחן ובמיומנות כאילו היו הם גוף אחד בעל מוח אחד. זה מנחית מכה וזה הודף. זה מזנק וזה מתכופף. כוריאוגרפיה מדהימה של שני לוחמים מנוסים.
  
  שש שנים, מאז שהיה בן שמונה, שג'ירו מתאמן. והאימונים הרבים נתנו לו את יכולת ההבנה של הסיטואציה, וכתוצאה ממנה את היכולת לנתח את המתרחש.
  ראשית הם הנחיתו מכות מפתיעות אך לא קטלניות וסבו בתנועות מעגליות וגדולות איש סביב רעהו -בלי ניסיון אמיתי לעשות משהו, הם רק בחנו זה את זה. תרים אחר חולשות.
  לאחר מכן ג'וגזאירו החל לתקוף. אביו, צ'ארו, התגונן והחל בהתקפה משלו.
  
  עשרה נשימות מדיטציה. זה הזמן שארך הקרב. הטאצ'י של אביו הדפה הצידה את זו של יריבו ופילסה לה דרך אל צווארו.
  ג'וגיזאירו לא עיוות את פרצופו שעה שהלהב החליק אל תוך מפרקתו, ופרצופו החתום, ממוסגר בשיער שחור מסורק למשעי ואחוז במגבת לבנה בעלת שולי סכין, נותר כך גם לאחר שנכרת ונלקח בידי אביו למשמורת -לאוסף הראשים ההכרחי לכל לוחם לצורך חיזוק מעמדו וכבודו.
  
  עשרה נשימות, אם גורצ'והו הזקן לא מפריע לו באמצע על מנת להעמידו על טעות כלשהי.
  
  "החיים כשלעצמם אינם הם כלום. רק חלק במעגל אחד גדול" עלו בראשו של ג'ירו מילים ממשנתו של הבודהה.
  "מטרת החיים היא להמשיך את המעגל. אנו חיים כדי למות בכבוד." נזכר ג'ירו גם בפרשנות שנתנו הסמוראים לדברי הבודהה ושוננו לו על ידי מוריו.
  "ועל כן," הוא המשיך במחשבתו, "רק טובה עשה אבי לג'וזגיארו!"
  
  ג'וזגיארו המנוח גם סבר כך, וכמו כל סמוראי ובכללם ג'ירו, היה בכל יום מדמה בראשו כיצד נקרע לגזרים בשלל דרכים שונות -עד כי לא היוו מוות וכאב גורמים מרתיעים כלל.
  
  
  "בקרוב ג'ירו." אמר לו אביו כשהשביל לעבר האחוזה הלך והתקצר לפניהם "בקרוב תהיה גם אתה גבר."
  הוא הביט לרגע בג'ירו שהבזיק לעברו מבט מחוייך וגאה.
  הוא ידע זאת. אוהו כמה ידע! הלא מאז עומדו על דעתו מחכה הוא לטקס הבגרות, שיתרחש לעת דמדומים בעוד כמה ימים.
  
  ----
  *ג'ירו זה שם שהיה מקובל לקרוא לילד השני במשפחה, עד גיל 14 בו היה ניתן לו השם ב"טקס הבגרות"
  **טאצ'י היא חרב יפנית גדולה, כבדה וחדה שהייתה בשימוש הסמוראים עד סוף המאה ה16
  ***תרגום:מושל המחוז סאגצ'
  -----------------------------
  
  אז אשמח לתגובות, הערות והארות.
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
  

  • לפני 3 שנים ו-6 חודשים חץ מקסת. אני מצטערת, אבל זה הולך להיות ארוך... סייג'

    

    סייג'

    ואני כל כך הולכת לגרום לך להתחרט על זה שביקשת הערות.
    אני דווקא כן מבינה קצת, כי אני גם כותבת סיפורים וגם קוראת ביקורתית לאללה.
    כתבתי 5 עמודים של הערות תוך כדי שקראתי(כי זו הדרך הכי טובה באמת לבקר כתיבת סיפורים), ואני אשתדל לתת לך את השורה התחתונה של דעתי הכוללת על הסיפור שלך בסוף.
    
    *זה יפה שהסיפור מבוסס על ידע נרחב שיש לך על התרבות היפנית והסמוראים, אבל בתור סיפור, אם הקטע שלו זה להיות רק סיפור ולא לחנך את הקורא, הייתי נזהרת בכמות המידע שהייתי מציפה בו.
    אם משהו ממש חשוב לך ואתה כן רוצה לציין אותו מבלי לפגוע בסיפור ובזרימה שלו, זה יהיה הכי טוב אם תחשוב על הרגע שבו לדעתך הרקע מוסיף ולא קוטע את הסיפור באמצע.
    
    *לא תזיק עריכה לשורה השנייה.
    היא עמוסה מדי ומתארת את רגליהם וזה רגע דווקא מאוד סוחף בעיניי, כי בחירת המילים שלך מתארת אותו ממש טוב והופכת אותו לכזה, אבל הוא צפוף מדי לדעתי.
    בעיניי זה יהיה נהדר אם תמצא דרך "לנפח" את השורה כדי שקודם כל - יהיה יותר קל לקרוא, וזה עניין של קצב וסדר בתיאורים, ושנית והכי חשוב - שיהיה לקורא קצת יותר זמן לשקוע "לראות" וליהנות מהרגע.
    
    *לא יודעת למה ועד כמה זה חשוב, אבל הייתי מעדיפה שבשורה הרביעית יהיה כתוב ג'ירו במקום "הוא".
    אנחנו רק מתחילים להכיר את הדמות ועוד לא היה לנו זמן להתרגל אליו, אז ה"הוא" קצת מרחיק מוקדם מדי.
    
    *אני מרגישה ש"בעל אחת האחוזות הסמוכות" קצת נדחף בין שמו של היריב ולזה שהוא גם מי שאיתגר את האב לקרב עד המוות.
    הייתי מציינת את זה במיקום אחר אם הייתי במקומך.
    אבל באמת לא קריטי, זה פשוט קצת מפריע לזרימה.
    רגע אחד אני עם ג'ירו שמתבונן עליהם, ואז פתאום אתה זורק אותי לדמיין את האזור ואת האחוזות, ואז אני פתאום שוב נזרקת בחזרה אל השניים, רק שפתאום המתיחות גדולה יותר כי מסתבר שזה קרב עד המוות.
    בתור קוראת, זה קצת מתיש לי שקוטעים לי את הרגע שכבר שקעתי בו ונקשרתי אליו בשביל המידע הזה ואז כשמחזירים אותי אליו, הוא פתאום רציני ומותח יותר.
    זה כאילו, דמיין שאדם עולה במדרגות, ופתאום הוא יורד שלוש מדרגות אחרונית מבלי להסתובב או לעשות שום דבר שיסביר למה הוא היה צריך לצעוק שלוש מדרגות אחרונית, ואז פתאום קפץ את שלוש המדרגות האלה והמשיך ולעלות במדרגות.
    בוודאי שהאדם שעולה במדרגות יודע למה, אבל למתבונן מהצד, זה מרגיש כמו קטיעה של משהו.
    כשאני רואה אדם עולה במדרגות, אני רוצה שהוא ימשיך לעלות עד שהוא יגיע אל היעד.
    -ניסיתי להסביר למה הדבר הקטן הזה מפריע לי, ולמרות שזה באמת לא קריטי, אולי זה יכול לעזור לך במשהו.
    
    (זה השלב שבו אני מעבירה את הדף בדפדפת שלי, כל מה שכתבתי היה עמוד אחד, ונשארו עוד ארבעה.)
    
    *"הם שלפו את חרבות הקטאנה** הארוכות מנדניהן התחובים תחת לחגורה בשמאל מתניהם ונעמדו בעמידת קרב."
    -השורה הזאת עמוסה לי מדי.
    לי בתור קורא לא מעניין מאיזה צד הם שולפים את החרב, מה גם שרוב האנשים ימניים אז מן הסתם שהם שולפים מהצד השמאלי של הנדן.
    זה פשוט לא רלוונטי מאיזה צד אלא אם כן זה חשוב לך לרמוז ששניהם ימניים כי זה משהו שקשור להמשך הסיפור.(עכשיו אני כבר יודעת שלא, כי סיימתי לקרוא אותו)
    
    *לא הבנתי את מטרת הכוכבית השלישית.
    
    *בגלל שכתבת "הדרקון" זה גרם לי לחשוב "איזה דרקון? כי אם זה ה-דרקון, אז בוודאי שמדובר על דרקון ספציפי".
    אבל זה לא דרקון ספציפי שמצוייר או חרוט איפשהו בסצנה, זה דרקון כללי, ולכן הייתי מורידה את ה' הידיעה.
    או "מבט הדרקון" או "מבטו של דרקון".
    
    *התיאור של הקרב הוא דוגמא מצוינת למצב שבמקום להראות לקורא את הרגע, אתה מתאר לו אותו כאילו הוא לא שם בתוך הסיפור.
    כאילו עד הרגע הזה היינו בתוך הסיפור לגמרי, ובדיוק עמדנו לראות את הקרב, ואז פתאום הוא נקטע ומישהו מספר לנו מה היה ופיספסנו.
    למה לעשות לנו לדבר כזה?! תן לנו לראות את הקרב!
    כבר הכנסת אותנו לתוך הרגע אז אתה לא יכול לכתוב אנחנו פתאום לא שם.
    אתה צריך למצוא את הדרך שבה אתה לא צריך להגיד שהקרב יפיפה ואינטסיבי, אלא גורם לנו לראות אותו ולהרגיש שהוא כזה, ואחרי זה אתה יכול להוסיף את המילים שלך שמתארות אותו כ"מחול שדים יפהפה וקטלני".
    
    *"ראית הלוחמים בחנו כל לוחם בחן את יריבו".
    נראה לי שזה ברור.
    
    *"בלי ניסיון אמיתי לעשות משהו".
    אם אתה מתכוון שהם רק התחממו ולא ניסו באמת להרוג אחד את השני עדיין כי הם רצו קודם כל ללמוד אחד את השני - אז נראה לי ששווה לנסח את השורה הזאת בצורה שיותר קולעת למה שהקורא אמור לקבל ממנה.
    
    *אני אישית לא אוהבת שימוש פזרני ב-"..."(שלוש נקודות), ובסוף השורה על העשרה נשימות בהחלט אין צורך בפאוזה וסוד של "להדהד" לקרוא את השורה.
    זה פשוט לא שייך במקרה הזה, ואם תקרא את השורה הזאת בקול רם אתה תבין איך אתה רוצה שהיא תישמע ולמה בכלל כתבת את השלוש נקודות האלה מלכתחילה.
    אבל אני אישית חושבת שהיא שולחת את הקורא להרהר במשהו שבמילא אין לו מספיק רקע כדי להרהר בו.
    אנחנו לא יודעים איפה ג'ירו עושה מדיטציה ולא הספקנו לבנות את המקום הזה ולדמיין אותו, וגם אין לנו את הכלים לעשות את זה לבדנו ולכן לגרום לנו לשקוע בתוך "רגע" שנמצא ב-"מקום" שעדיין לא קיים בסיפור - לי אישית זה מרגיש לא שייך.
    
    *אוקיי זה ישמע מוזר אולי, אבל בגלל שכתבת שהיריב "לא עיוות את פרצופו" - דמיינתי אותו מעוות את פרצופו.
    אם תחשוב על זה, זה הגיוני, הרי אם אני הייתי כותבת עכשיו "הדס לא אכלה בננה", היית ישר מדמיין בחורה שאתה מכיר בשם הדס שאוכלת בננה.
    יותר קל לדמיין שהדס כן אוכלת בננה, כי זה מאמץ גדול מדי מהקורא לנסות לדמיין אותה אוכלת משהו שהוא לא בננה.
    (זו כנראה ההערה הכי מטופשת שלי עד כה. אבל אני מתעקשת על לתת לך לראות את כל מה שיכול לעבור בראש של הקוראים שלך, כי לדעתי זה יעזור לך לכתוב יותר טוב וגם ללמוד אילו דברים אתה יכול לשנות ומעדיף שלא כי אתה קשור אליהם)
    
    (את ההערה הבאה כתבתי לפני שידעתי שג'ירו רק בן 14, אז תזכור שכל מה שכתבתי בה כתבתי כי חשבתי שג'ירו קצת יותר בוגר.)
    *בהקדמה שלך ציינת שג'ירו תר אחר האמת, אז מן הסתם שהוא לא אדם שפשוט מקבל את הדברים כמו שאמרו לו שהם אלא על פי השקפתו האישית.
    בפסקה על מטרת החיים יש אנרגיה מאוד כבדה שגורמת לי בתור קוראת להרגיש שג'ירו מהרהר על מה שהרגע קרה מול עיניו, אז מן הסתם שהוא מרגיש משהו כבד שאי אפשר פשוט לסכם אותו לעצמו בכך שהוא בטוח ב100% שאביו עשה טובה ליריבו בכך שהרג אותו.
    הוא עדיין יכול לחשוב ככה, אבל משהו בכמה שהוא בטוח במחשבה הזאת מוזר לי ומקשה עליי לדמיין מצב שבו הוא אולי יחשוב אחרת בקרוב.
    הוא עדיין יכול לחשוב ככה, אבל אם אין משהו בהמשך הסיפור שיגרום לו לחשוב שוב ולהרהר בנושא, משהו שמתאגר אותו לראות את המצב הזה אחרת, הייתי מכניסה כבר עכשיו קצת פקפוק או תהייה לשורה הזאת.
    ["ועל כן," הוא המשיך במחשבתו, "רק טובה עשה אבי לג'וזגיארו!"]
    הסימן קריאה בסוף לגמרי גורם לי לחשוב שאין מצב שג'ירו יהרהר על זה שוב מעצמו אלא רק ממשהו חיצוני לו שעדיין לא קרה.
    
    (אני מוסיפה שזה גם מוזר לי שג'ירו התבונן בקרב וראה את אביו חותך למישהו את הראש ומהרהר בדברים רציניים שמעידים על בגרות אבל מסכם את זה כמו שנער בן 14 יכול אולי לסכם, אבל זה פשוט קצת סותר לי מכיוון שקשה לי להבין שנער בן 14 יכול גם להרהר משהו כזה מכיוון שהוא ראה את אחיו הורג מישהו וגם חושב שזה מגיע לו בצורה כל כך נחרצת. הם יפנים אז אני יכולה להבין, אבל זה עדיין סותר בעיניי, כאילו שהבן 14 הזה הוא חצי יפני קר וחצי ילד שלא מבין. האישיות שלו כאן מבלבלת.)
    
    *עכשיו כשציינת שג'ירו רק בן 14, זה הגיוני.
    מכיוון שדמיינתי אותו הרבה יותר בוגר קראתי את כל הקטע מפרספקטיבה של אדם בוגר יותר, אבל ג'ירו רק ילד.
    במקרה ובו הייתי קוראת את הקטע הזה מתוך ספר שאני כבר יודעת שהדמות הראשית שלו היא ילד בן 14, אז הצורה שבה כתבת לא הייתה משנה לי, כי כבר הייתי יודעת את מה שאני צריכה כדי להרגיש את הסיפור נכון.
    אבל הסיפור ככה כשלעצמו לא נותן לי את נקודת המבט האמיתית של ג'ירו עד הרגע שבו אני מקבלת את המידע על זה שהוא בסך הכל נער מתבגר.
    
    *סיכום:
    אז לשאלתך האם הכתיבה מעבירה את רוח הדברים - כן, ומצוין.
    הבעיה היא שאולי לא בסדר הנכון.
    אני חושבת שזה שלא ידעתי שג'ירו כל כך צעיר שינה לי את רוח הדברים לקראת הסוף ורק אתה יכול לומר לי אם זה אומר שבעצם קראתי עד לאותו רגע לא "נכון".
    כי אתה בתור כותב בוודאי רואה את הסיפור אחרת מזה שאתה כבר יודע שג'ירו עוד מתבגר ולומר ואני בתור קוראת, בתחילת הסיפור, לא יודעת את זה ואולי עוד אנשים יראו את הסיפור אחרת בהתחלה.
    
    "נותנת חשק?"
    אני לא אוהבת לקרוא אחרים וסמוראים לא מעניינים אותי בכלל, אבל איכשהו הצלחת לסקרן אותי להמשך.
    הכתיבה שלך מהירה וקצרה ולפעמים זה גורע מהסיפור כי אין מספיק נפח, אבל במקרה הזה עשית את זה מצוין.
    סיפרת הרבה בכמה שפחות מילים וזה גם לא גרע מהסיפור.
    
    (כנראה כי זו רק נקודת ההתחלה שלדעתי, הקטע הזה הוא נקודת התחלה מצוין לסיפור.)
    
    ההערה היחידה שלי מלבד לכל מה שכבר כתבתי זה הכוכביות.
    אין מה לעשות, אתה צריך למצוא דרך לשלב את המידע הזה בתוך הסיפור ואם אתה לא מצליח, עליך לשקול עד כמה זה באמת קריטי.
    לדעתי רק הכוכבית הראשונה באמת חשובה וחייבת להיות חלק מהסיפור ולא יכולה להיות רק כוכבית.
    המידע הזה על טקס הבגרות שגם מצויין בסוף, הסיפור חייב להיכלל איפשהו בתוך הסיפור עצמו.
    (אבל אולי בהמשך ולא ישר בהתחלה שלו. כי אני חושבת שההתחלה של הסיפור מהירה ומצויינת.)
    -
    
    בשורה התחתונה, אני חושבת שזה שג'ירו בן 14 גורם לי להבין יותר לאן הסיפור הזה הולך ועושה לי יותר חשק לקרוא אותו מאשר אם הוא היה סמוראי בוגר.
    כי לדעתי, הגיל אומר שבסיפור עצמו תהיה קצת קלילות שכבר יכולתי להרגיש אותו מההתחלה שלו, אבל אתה חייב למצוא דרך לאזן בין המנטליות של הסמוראים, הטבע שלהם, לאיך זה להיות בן 14.
    שני החלקים האלו בג'ירו צריכים להשתלב איכשהו, כי אותי ג'ירו מעניין, ואם אני ארגיש בהמשך הדמות שלו לא טבעית וקצת מרגישה כמו שני אנשים שונים - זה יקשה עליי להתחבר לסיפור.
    
    אתה כותב מצוין, אם הייתי קוראת את הקטע הזה בתחילתו של ספר בחנות ספרים, הייתי קונה אותו.
    יש לסיפור הזה פוטנציאל עצום וללא ספק דרוש הרבה מחקר והבנה של התרבות כדי לכתוב אותו, אבל אני לגמרי מאמינה שאתה מסוגל לעשות את זה, פשוט תיקח את הזמן.
    זה שההתחלה מהירה ככה, זה מצוין כי זה מה שההתחלה אמורה לעשות, לרתק את הקורא.
    אבל במשך הייתי מנסה לשמור על הכתיבה מהירה אבל קצת יותר מנופחת בקטע של - דברים קורים מהר, אבל קוראים אותם לאט, ובאמת חווים את הסיפור בקצב הגיוני ומתחשב בקורא.
    
    נהניתי לקרוא אותו, ואני מקווה שכל ההערות שלי עליו לא מבהילות אותך.
    אני לעיתים נדירות מוצאת את עצמי רוצה להודות לאנשים על משהו שהם כתבו, אבל ניסים קורים.
    תודה לך על הסיפור, הוא נפלא ואני מקווה שתשמור עליו.
    
    
    
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 3 שנים ו-6 חודשים אוקי אז לקחתי את הדברים לתשומת ליבי ו... חץ מקסת

      

      חץ מקסת

      שיניתי קצת, תגידי אם את מסכימה עם זה:
      
      תחילת הקטע:
      "עיני הפחם של ג'ירו מארוצ'ה, המלאות בחוכמת חיים בת ארבע עשרה שנה, צפו ממרחק בטוח בצמד הגברים העומדים זה מול זה תחת לשמש היפנית שקפחה בעוז מרום הרקיע.
      עפרו התחוח של שדה הבור הגדול המשתרע בין שתי האחוזות אשר בבעלות היריבים, נרמס בסוליות סנדלי הקרב העטויים על רגליהם השזופות והשריריות והעלה ענני אבק שכמו עמדו באוויר הדחוס, מושפעים אף הם מן המתח המחשמל.
      רק רחש רגלי הפועלים הבוטשים בביצת האורז הסמוכה, ממש מעבר להר אשר על צלעו עמד וצפה במתרחש, הדהד חרישית."
      על ההתחלה כתבתי שהוא בן 14, הכנסתי קצת אוויר לשורה השנייה, והסברתי שהם שכנים כדי שלא אזדקק לכך אחר כך. עכשיו יותר טוב? או יותר גרוע?
      
      הקטע הבא:
      "הוא התבונן היטב וחש את רוח הקרב המנשבת בין אביו ליריבו ג'וגזיארו. מסתבר שאביו נענה לאתגר, כמובן, והתייצב לדו-קרב עד המוות…" מקווה שעכשיו זה יותר טוב.
      
      הקטע הבא:
      "הם שלפו את חרבות הטאצ'י הארוכות ונעמדו בעמידת קרב. נכונים בכל חושיהם. רק אישוני עיניהם המצומצמות בריכוז נעו -סוקרים את יריבם. האבק הרוכב על הרוח הקלילה כאילו לא קיים. כאילו לא מפריע."
      מחקתי את המיותר :)
      
      הנה הקרב בהתאם להערותייך:
      "חרבות הפלדה, החדות כמבטו של דרקון וחזקות כניביו, צלצלו בפוגען זו בזו במחול שדים יפהפה וקטלני.
      גופם נע בחן ובמיומנות כאילו היו הם גוף אחד בעל מוח אחד. זה מנחית מכה וזה הודף. זה מזנק וזה מתכופף. כוריאוגרפיה מדהימה של שני שחקנים מנוסים."
      
      את הקטע הבא לא שיניתי (חוץ מטעות שראיתי שהיה בו) כי אני לא חושב שצריך. עמך הסליחה :)
      "ראשית כל לוחם בחן את יריבו. הם הנחיתו מכות מפתיעות וסבו בתנועות מעגליות וגדולות איש סביב רעהו -בלי ניסיון אמיתי לעשות משהו.
      לאחר מכן ג'גזאירו החל לתקוף. אביו, צ'ארו, התגונן והחל בהתקפה משלו."
      
      עכשיו שיניתי סדר של משפטים ואני חושב שזה הרבה יותר טוב מקודם:
      "עשרה נשימות מדיטציה. זה הזמן שארך הקרב. הטאצ'י של אביו הדפה הצידה את זו של יריבו ופילסה לה דרך אל צווארו. ג'וגיזאירו לא עיוות את פרצופו שעה שהלהב החליק אל תוך מפרקתו, ופרצופו החתום -ממוסגר בשיער שחור מסורק למשעי ואחוז במגבת לבנה בעלת שולי סכין- נותר כך גם לאחר שנכרת ונלקח בידי אביו למשמרת -לאוסף הראשים ההכרחי לכל לוחם לצורך חיזוק מעמדו וכבודו.
      עשרה נשימות, אם גורצ'והו הזקן לא מפריע לו באמצע שהוא לא עושה נכון…"
      
      פה שיניתי ממש טיפה אבל אני חושב שזה משפר:
      ""החיים כשלעצמם אינם הם כלום. רק חלק במעגל אחד גדול" עלו בראשו של ג'ירו מילים ממשנתו של הבודהה.
      "מטרת החיים היא להמשיך את המעגל. אנו חיים כדי למות בכבוד." נזכר ג'ירו גם בפרשנות שנתנו הסמוראים לדברי הבודהה ושוננו לו על ידי מוריו.
      "ועל כן," הוא המשיך במחשבתו, "רק טובה עשה אבי לג'וזגיארו!"
      ג'וזגיארו המנוח גם סבר כך, וכמו כל סמוראי ובכללם ג'ירו, היה בכל יום מדמה בראשו כיצד נקרע לגזרים בשלל דרכים שונות -עד כי לא היוו מוות וכאב גורמים מרתיעים כלל.
      "בקרוב ג'ירו." אמר לו אביו כשהשביל לעבר האחוזה הלך והתקצר מפניהם "...בקרוב תהיה גם אתה גבר." אמר והביט לרגע בג'ירו שהבזיק לעברו מבט מחוייך וגאה.
      הוא ידע זאת. אוהו כמה ידע! הלא ארבע עשרה שנה שמחכה הוא לטקס הבגרות, שיתרחש לעת דמדומים בעוד כמה ימים."
      
      תודה רבה רבה!
      
      כיוון שאני לא מצליח לקרוא את זה קקורא אני מבקש את עזרתך. תגידי לי מה את חושבת. תודה רבה.
      
      
      
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

      • לפני 3 שנים ו-6 חודשים אוקיי, סייג'

        

        סייג'

        אבל רק בגלל שאני כבר מכירה את השורות האלה, אז זה קל.
        
        *השורה הראשונה בסיפור היא החלק הכי חשוב, תסתכל עליה כאל שורה. האם היא מספיק כדי לרתק את הקורא מהשנייה הראשונה?
        לדעתי לא. לדעתי השורה המקורית הייתה הרבה יותר טובה, והשורה הנוכחית חורקת.
        אם אתה רוצה לדעת איך הקורא שלך רואה את הסיפור, תנסה לקרוא אותו בקול רם, ולראות איך הוספה והשמטה של מילים משנים את צליל המשפט.
        אתה אמנם לא יכול להיכנס לראש של אחרים ולשמוע איך המילים שלך נשמעים בתוך הראש שלהם, אבל אם תקרא בקול, ממרחק הזמן אולי, אתה תשמע אילו מילים פחות חשובות ובאילו אסור לנוגע.
        
        *"עפרו התחוח של שדה הבור הגדול המשתרע בין שתי האחוזות אשר בבעלות היריבים, נרמס בסוליות סנדלי הקרב העטויים על רגליהם השזופות והשריריות והעלה ענני אבק שכמו עמדו באוויר הדחוס, מושפעים אף הם מן המתח המחשמל."
        
        במשפט הזה יש שיפור בהתחלה, אבל אני חושבת שהוא או ארוך מדי, או עמוס בתיאורים.
        אם אתה רוצה לשמור את כל התיאורים, עליך לחלק אותו לכמה משפטים, ואולי גם לנפח ולהוסיף פילרים בין תיאור לתיאור כדי שזה יזרום בצורה יותר טבעית.
        תנסה להשתמש בעצה שלי על המשפט הזה, ותקרא אותו בקול רם.
        בראש שלי, "רגליהם השזופות והשריריות והעלה אבק" מאוד מפריע, ואני הייתי משמיטה מיד את "והשריריות" כי זה פשוט מפריע למשפט לזרום.
        
        *"על ההתחלה כתבתי שהוא בן 14, הכנסתי קצת אוויר לשורה השנייה, והסברתי שהם שכנים כדי שלא אזדקק לכך אחר כך. עכשיו יותר טוב? או יותר גרוע?"
        
        אני יודעת שהבנת כמה זה חשוב שידעו את הגיל שלו, אבל זה כל כך גרוע כשזה בשורה הראשונה, זה מאולץ.
        אני יודעת שזה קשה, אבל אני מציעה לך לקרוא את כל הקטע שוב ושוב, אחרי כל התיקונים שתעשה, עד שתמצא את הנקודה המושלמת לציין את גילו של ג'ירו.
        ציון הגיל שלו יכול להיות הפסקה קלה ונקודת מנוחה, ואתה יכול להשתמש במשהו, זיכרון או עובדה, לקשור אליו את הגיל של ג'ירו.
        אתה לא יכול פשוט לציין בן כמה ג'ירו, אתה צריך לגרום לזה להישמע כמו משהו שמשתלב באופן טבעי, ורצוי בסצנה שבה אנחנו גם יכולים לחשוב יותר על החיים של ג'ירו במקום על סצנת הקרב.
        
        ללא ספק הכנת אוויר. אבל יש לך בעיה קל של לדעת איך לפסק ששומרת על קצב טוב.
        הכתיבה שלך מהירה, וכבר אמרתי לך שזה לא גורע מהסיפור, אבל אתה חייב ללמוד לפסק בצורה שמאזנת ומחפה על המהירות הזאת.
        פסיק, בכל נקודה, מאט את המשפט, והנקודה צריכה לסיים את זה. בדיוק. ברגע. הנכון.
        זה לא צריך להיראות נכון או טבעי, ואני לא עורכת לשונית, אבל לדעתי מה שהכי חשוב למשפטים זה שהם ישמעו נכון.
        לא,"נכון!", או, "נכון?", וממש ממש אבל ממש לא - נכון…
        פשוט: נכון.
        
        *"הוא התבונן היטב וחש את רוח הקרב המנשבת בין אביו ליריבו ג'וגזיארו. מסתבר שאביו נענה לאתגר, כמובן, והתייצב לדו-קרב עד המוות…" מקווה שעכשיו זה יותר טוב.
        
        זה ממש לא יותר טוב.
        ואין לי כוח לנתח בעצמי למה בדיוק, אבל אני כן אגיד, שהמילה "מסתבר" ממש מעצבנת.
        וכבר אמרתי לך מה אני חושבת על שלוש נקודת. דרמטיות מדי. נשמעות לא נכון, גם במקרה הזאת.
        
        *"הם שלפו את חרבות הטאצ'י הארוכות ונעמדו בעמידת קרב. נכונים בכל חושיהם. רק אישוני עיניהם המצומצמות בריכוז נעו -סוקרים את יריבם. האבק הרוכב על הרוח הקלילה כאילו לא קיים. כאילו לא מפריע."
        מחקתי את המיותר :)
        
        שנית את החרבות שלהם לא?
        "נעו בריכוז", נשמע לי יותר טוב, אבל זה נראה לי כבר עניין של העדפה אישית שלי.
        אני גם לא ממש חושבת שאני מבינה את התיאור, כאילו, אני קצת מטומטמת כי אני נוטה שלא לחשוב על דברים יותר מדי ואז זה מביא אותי לבורות מסויימת, אבל נראה לי שאישון לא באמת נע לא?
        הוא יכול להתרחב, אבל אני לא חושבת שזה האישון שזז, אלא העיניים, ולכן הייתי משנה את המשפט ל-"רק עיניהם המצומצמות נעו בריכוז, סוקרות את יריבם."
        וזה רק במקרה ואני צודקת ואישונים אכן לא נעים אלא רק מתרחבים ומתכווצים.
        
        "האבק הרוכב על הרוח הקלילה כאילו לא קיים. כאילו לא מפריע".
        
        אתה יכול להיות משורר יום אחד, אתה טוב בלתאר דברים ולתת תחושה חיה.
        אבל - אתה צריך להיות מדויק בכוונה שלך.
        כי אני בתור קוראת אמנם מבינה למה האבק "כאילו לא קיים", אבל אני ממש לא מבינה למה הוא "כאילו לא מפריע".
        לדעתי, האבק לא מפריע בכלל, וזה לא רק בכאילו.
        אבל אולי הוא כן מפריע, ואני פשוט לא מבינה איך.
        הייתי גם מנסה אולי למצוא תיאור נרדף ל-"לא קיים", אולי "לא מורגש" או "בלתי נראה", או "כמו נוסע סמוי"(אני צוחקת, לא באמת. זה פשוט מצחיק אותי לחשוב על כתיבה כזאת. לדעתי זה קומי.)
        
        
        *"כוריאוגרפיה מדהימה של שני שחקנים מנוסים"
        
        אמממ, אני פשוט תוהה למה השתמשת במילה "שחקנים".
        אחרי שחקנים, כאילו, הם יכולים גם לרקוד כן?
        אבל עדיין, המילה "שחקנים" מתקשרת לספורט ותיאטרון והיא קצת לא מתאימה בעיניי למילה "כוריאוגרפיה" ולזהות הדמויות, שכן הם לא שחקנים אלא לוחמים.
        
        *את הקטע הבא לא שיניתי (חוץ מטעות שראיתי שהיה בו) כי אני לא חושב שצריך. עמך הסליחה :)
        "ראשית כל לוחם בחן את יריבו. הם הנחיתו מכות מפתיעות וסבו בתנועות מעגליות וגדולות איש סביב רעהו -בלי ניסיון אמיתי לעשות משהו.
        לאחר מכן ג'גזאירו החל לתקוף. אביו, צ'ארו, התגונן והחל בהתקפה משלו."
        
        אני פשוט לא חושבת שהתיאור שלך מדויק.
        זה ממש קשה לדמיין את הסצנה הזאת, כי "הם הנחיתו מכות מפתיעות" נשמע כמו התחלה של קרב, ואז אתה כותב "לאחר מכן ג'גזאירו החל לתקוף", אבל בעיניי הוא כבר עשה את זה כי כתבת "הם הנחיתו מכות מפתיעות" - קיצר, זה פשוט מבלבל. הייתי מנסה להבהיר ולתאר את הסצנה בצורה קצת יותר מדויקת וכזו שקל לדמיין ולראות ללא מחשבה שנייה.
        
        *"עכשיו שיניתי סדר של משפטים ואני חושב שזה הרבה יותר טוב מקודם:"
        כל ההערות שיש לי עכשיו זה על הדברים שכבר ציינתי.
        אני חושבת שלמשפט הזה לא פיסוק מחדש.
        ובחייאת, אתה באמת עד כדי כך קשור לשלוש נקודת האלה?! (אני ממש שונאת אותן, אבל זה אכן זורם יותר טוב כשהן באות בסוף הפסקה. אז לפחות זה.)
        "עשרה נשימות, אם גורצ'והו הזקן לא מפריע לו באמצע שהוא לא עושה נכון…"
        אבל כן הייתי חושבת אם אולי יש מילת תיאור אחרת במקום "עושה". לא חייב.
        ובראש שלי, "שהוא עושה לא נכון", נשמע יותר טוב. אבל זה כבר תלוי במה נשמע יותר טוב בראש שלך.
        
        *"אמר לו אביו כשהשביל לעבר האחוזה הלך והתקצר מפניהם "...בקרוב תהיה גם אתה גבר."
        
        שוב, אני לא עורכת לשונית, ולמעשה לשון זה המקצוע עם הציון הכי נמוך שלי בתעודת בגרות…אבל אני תוהה אם "מפניהם" זו באמת מילה הנכונה.
        אני חושבת שזה "לפניהם" אבל אני ממש לא סומכת על עצמי, כי כמעט כולם יודעים לשון יותר טוב ממני.
        ואני לא חושבת שצריך את השלוש נקודת לפני שהוא מדבר.
        אתה מפסק נורא שונה ממני, ואני לא יודעת איך מפסקים נכון וזה גם לא מעניין אותי, אבל אני חושבת שאתה לשים לב לשיטה שלך.
        
        אצלי למשל…זה היה נראה ככה:
        
        "בקרוב ג'ירו", אמר לו אביו כשהשביל לעבר האחוזה הלך והתקצר מפניהם, "בקרוב תהיה גם אתה גבר".
        צ'ארו הביט לרגע בג'ירו שהבזיק לעברו מבט מחוייך וגאה.
        
        אבל ככה אני מפסקת, ואני יודעת את החוקים של עצמי ושאולי הפיסוק הזה לא נכון, אבל הוא עובד מצוין עם הטקסט שלי.
        משהו בצורה בשיטת פיסוק שלך לא עובד כמו שצריך, ואני תוהה למה אתה משתמש בקו מפריד (-) ואיזה סוג של תפקיד אתה נותן לו בשיטה שלך.
        למשל בשורה הזאת זה ממש לא ברור לי למה הוא מופיע כל כך הרבה:
        
        "ופרצופו החתום -ממוסגר בשיער שחור מסורק למשעי ואחוז במגבת לבנה בעלת שולי סכין- נותר כך גם לאחר שנכרת ונלקח בידי אביו למשמרת -לאוסף הראשים ההכרחי לכל לוחם לצורך חיזוק מעמדו וכבודו."
        
        אני מקווה שתצליח להבין לאן אני חותרת, כי יש משהו ביותר מקו מפריד אחד בשורה שפשוט- מתעלל במשפט.
        
        סיכום: הפעם השכלתי לכתוב את ההערות שלי במחשב ולא על דף.
        תקרא את הסיפור בקול רם, זה יעזור לך לפענח את שיטת הפיסוק שלך ולבחור מילים שנשמעות יותר נכון ומתאימות כמו כפפה ליד לכוונה שלך.
        
        ותנסה לחשוב על השלוש נקודות. באילו מקרים משתמשים בהם, ואיזו השפעה יש להם על הקורא!
        כי כמו שסימן שקריאה יכול להבהיל! או להלהיט! כך גם שלוש הנקודות יכולת להרגיע…
        או אולי…יותר נכון להראות השתהות כלשהי…שאולי מרמזת על רגשות כמו...אכזבה…וכמו שעשיתי לפני רגע…השתהות כדי להראות שאני עוצרת רגע את רכבת המחשבות שלי, כדי לחשוב על המילה הנכונה.
        
        

        ---

        הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

        כותרת התגובה:
        תוכן התגובה:

        * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
        

        • לפני 3 שנים ו-6 חודשים אוקי תודה רבה חץ מקסת

          

          חץ מקסת

          שיניתי הרבה דברים, אני מקווה שעכשיו טוב יותר.
          
          הכללים שאמרת לי הם כללים שאת כולם ידעתי. אך קשה ליישם, וזאת בעצם הסיבה שאני כאן. כדי שיעזרו לי ליישם אותם.
          תודה ענקית עד אין קץ שאת כ"כ טורחת בשביל זה. אני ממש מעריך את זה!
          היו כאן כמה דברים שרק כשאמרת לי איך הקורא רואה את זה הבנתי שזה לא כמו שזה היה נראה לי בראש ושיניתי, והיו כמה רעיונות טובים שהבנתי שהם לא כ"כ מובנים. (למשל המילה "בפניהם" הייתה בכוונה, אבל לא חשוב.)
          
          תודה רבה רבה! אא"כ יגידו לי שזה יותר גרוע ממקודם, אני לא חושב שאני אשנה עוד, אני חושב שאני אעבור ללפרסם את ההמשך.
          אם רוצים כמובן... :)
          
          א. כן. שיניתי את החרב כי זו הייתה טעות שלי. בקטאנה התחילו להשתמש בסוף המאה ה16. הסיפור מתרחש בסוף המאה ה15...
          
          "עיניהם המצומצמות בריכוז נעו" רציתי להבהיר שהסיבה שהם מצומצמות זה לא בגלל החול אלא בגלל הריכוז. אבל פסדר, אני חושב שהצלחתי עכשיו להסביר את זה.
          

          ---

          הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

          כותרת התגובה:
          תוכן התגובה:

          * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
          

    • לפני 3 שנים ו-6 חודשים וואו! איזו חפירה! :) חץ מקסת

      

      חץ מקסת

      תודה רבה. אין לי מילים! איזו השקעה!!!
      אני לא יודע איך תגיבי כשאגיד לך את זה אבל אני פשוט התמוגגתי מהתגובה שלך! (וכן, זה אומר שקראתי את כולה... :))
      
      אמנם חכם עונה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון אך אני לא מעוניין להשתחצן ולכן אעמיד עצמי כלא חכם:
      
      נלך מהקל לכבד:
      בקשר למה שהערת על הכוכביות, נכון. ואכן אני משלב את המידע בהמשך הסיפור. הנה דוגמא, תחילתה של הפיסקה הבאה:
      "להבה של הקטאנה המושטת לו בידי הדאימיו מוסטהוונטה החזיר אור שמש אדמדם במקצת, ממערב הרקיע אל החדר ונצנוצו של הלהב סנוור את ג'ירו כששלח ידו על מנת לנוטלה מידיו ולצרפה לחרב הוואקיזאשי, הקטנה יותר, על שמאל מותנו.
      -הדאישו שלו. סוף סוף! כבר שש שנים, מאז שהחל ללמוד בגיל שמונה, שהוא כמה לרגע הזה בו יוגשו לו צמד חרבותיו האישיות, שיחליפו את זיופי העץ איתם השתמש באימוניו."
      
      אה, שכחתי לציין, כתבתי כבר כ6 עמודים לסיפור הזה, אבל רק מה שהעליתי הספקתי להקליד...
      
      הכוכביות באמת מיותרות ומפריעות ואני יודע את זה. כתבתי אותם כאן כי לך אין את שאר הסיפור ורציתי שתביני... :)
      אם אני לא אצליח להעביר את המסר, או שעדיין זה יהיה מבולבל, אני יכול לכתוב הקדמה שמסבירה קצת על יפן של המאה ה15 (בלי ספוילרים...)
      
      בקשר למה שכתבת על חיפוש האמת ואמונתו האבסולוטית בצדקת הדרך, זה מעולה! אני כ"כ שמח שכך חשבת! כי זו הייתה המטרה!
      אני רוצה בשלב זה פחות או יותר "לטפטף" לקורא את הפילוסופייה הסמוראית. וג'ירו מאמין בה בכל ליבו. עד שהוא עובר כמה דברים (אבא שלו נהרג אחיו עושה ספוקו (מתאבד התאבדות טקסית כחלק מחובתו להגן על כבודו וכבוד משפחתו) אמו נרצחת והאחוזה נלקחת ממנו, לפני שהוא נאלץ להתאבד, הוא מתחיל לחשוב האם זה נכון בכלל...
      בקשר לגיל שלו, את צודקת. אני אנסה להבהיר יותר בשלב מוקדם שהוא בן 14.
      למרות שצר לי לאכזב, אבל רק חלק אחד בסיפור יהיה כשהוא בן 14. רוב הסיפור אני חושב שיהיה כשהוא כמה שנים גדול יותר. (אבל לא בטוח)
      
      בקשר לשתי ההערות הראשונות. מעולה! זה מה שרציתי לשמוע!
      הסיפור בתצורתו הנוכחית זה השכתוב השלישי שלו. ורציתי שמישהו יקרא אותו בדיוק בגלל שחששתי שהוא עמוס מידי. אני לא מצליח לקרוא אותו קקורא. רציתי מאוד להעביר הרבה מאוד ידע כדי להכניס את הקורא לאווירה, כי אחרי הכל אני מכניס אותו לתרבות שונה בתכלית, ורוצה שהוא יכיר אותה. אבל פחדתי שמידי העמסתי בתיאורים. אז אני שמח לשמוע את הדעה האובייקטיבית הזו, במיוחד שהיא באה לצידה עם הדרך לפתור. כלומר, אמרת שזה דחוס, אבל לא מיותר והדרך לפתוח היא להכניס מרחב נשימה באמצע. קיבלתי. תודה.
      
      ההערות הבאות נכונות. תודה.
      
      בקשר לקטאנה, תודה. צודקת. היה לי חשוב להבהיר שאת חרב הקטאנה תמיד שמים בצד שמאל, אבל עכשיו אני מבין שלא מבינים את זה, ואני גם אומר את זה בטקס הבגרות, מה שמהווה סתם חזרה על מידע. אשנה.
      
      אני אמחק את ה"א הידיעה. צודקת במאה אחוז.
      
      על הקרב:
      אני יודע. "להראות-לא לספר" פשוט, לתאר קרב זה קשה ומסוכן. אני עושה את זה הרבה בהמשך, אבל פה אני חשבתי דווקא לתאר את אווירת הקרב מבלי להראות אותו ממש, ואח"כ כשהוא מנתח אותו גם להסביר קצת יותר מה הלך שם. יכול להיות שזו טעות. יכול מאוד להיות. אני מבין מה את אומרת על ניתוק הקורא. אני אנסה לעבוד על זה ונראה מה קורה עם זה...
      
      הם בוחנים אחד את השני, לא ידעתי שזה מובן מאליו. וזה שכתבתי "בלי ניסיון אמיתי לעשות משהו", התכוונתי להסביר מה זה "בוחנים אחד את השני"
      אבל אם אני כבר משנה את הסצנה של הקרב אני גם אשנה את זה.
      את הקטע הזה אני לא כ"כ אהבתי כי הוא קצת מאולץ ולכן אולי באמת הוא מיותר.
      
      מבין מה את אומרת על המדיטציה ואני אחשוב על זה. פשוט אהבתי את הדרך שמצאתי למדידת זמן, אבל היא לא אוניברסלית היא תלויה באדם, אז מצאתי דרך להביע גם את זה, ותוך כדי לספר קצת לקורא שהוא עושה מדיטציה עם מורו הזקן וללמד עוד קצת על התרבות הסמוראית. אני אחשוב איך אפשר לשנות (מה עם נניח: "עשרה נשימות מדיטציה. זה הזמן שארך הקרב. עשרה נשימות, אם גורצ'והו הזקן לא דוחף אותו על הדשא שתחת לעץ האפרסק כדי להוכיחו על כך שאינו עושה נכון…"?
      
      צודקת. אני אמחק את ה"לא עיוות את פרצופו" (סוג של סאב טקסט) ואשאיר רק את זה שפרצופו נותר חתום...
      
      תודה רבה רבה רבה! זה מרגש שאת אשכרה ישבת וכתבת את כל זה על ה(חלק קטן מה)סיפור שלי!
      עזרת לי מאוד ואין לי מילים.
      
      את חושבת שזה נכון שאני כותב בגוף שלישי?
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

      • לפני 3 שנים ו-6 חודשים אני חושבת שזה מעולה שאתה כותב בגוף שלישי סייג'

        

        סייג'

        כי נראה לי שג'ירו הוא לא דמות שתצליח לזרוח בגוף ראשון.
        טקסט שכתוב בגוף ראשון לרוב הוא כזה שמתמקד בעיקר בדמות הראשית, בנקודת מבט המיוחדת שלה והחיים האישיים שלה, אבל הסיפור שאתה רוצה לספר הוא לא רק הסיפור של ג'ירו וג'ירו לא צריך לספר, אנחנו רק צריכים לעקוב אחריו ולראות איך הוא חווה את החיים.
        אין צורך לספר בגוף ראשון אלא אם כן אתה יודע שיש לדמות שלך הרבה דברים לומר שאי אפשר לומר על ידי התבוננות מהצד.
        ולדעתי בגלל שג'ירו נתפס אצלי כדמות די מנותקת, זה דווקא מסקרן יותר כשאתה לא לגמרי יודע מה עובר לו בראש, ויש לי תחושה שהוא יהיה פחות אהוב על ידי הקורא אם הקורא יחווה את ג'ירו מבפנים.
        לדעתי, הרבה יותר כיף להסתכל על ג'ירו מהצד, ולנחש איך הוא יגיב ומה הוא יעשה, ולהכיר אותו דרך הפעולות שלו ולא דרך המחשבות שלו.
        כמובן שמדי פעם אפשר להגיד "ג'ירו חשב על זה ש-" וליידע אותנו מה הוא חושב, אני רק אומרת שלרוב גוף ראשון בא עם חסרונות מסוימים.
        
        אני חושבת שמשפט מדבר על זה שכתיבה בגוף ראשון היא נורא מוזרה כי איך אפשר לכתוב סיפור תוך כדי שחווים אותו?
        
        והבעיה שלי עם המדיטציה לא הייתה שסיפרת עליה, למעשה אהבתי את השינוי נושא הקטן הזה, כי בזמן שאנחנו צופים בקרב עד המוות פתאום אנחנו לרגע עם ג'ירו והמורה שלו והמשפט הזה נותן תחושה מנחמת שיש ביחסים שבין דמות שהיא אולי לא רק מורה אלא גם "מנטור", לתלמיד.
        הבעיה שלי הייתה שהמשפט נגמר בשלוש נקודות, לדעתי הגרסה השנייה יותר גרועה חחחח, אז אם השלוש נקודת האלה בסוף ממש חשובות לך ונקודה פשוט לא באה בחשבון, פשוט תשאיר את זה כמו שזה.
        אם אתה צריך לשאול אותי אם שורה אחרת יותר טובה, אז עדיף כבר את השורה שעליה לא היית צריך לשאול אף אחד בגלל שהיית בטוח בה.
        אני גם בטוחה בשורה המקורית, פשוט לא בשלוש הנקודות.
        
        "אני יודע. "להראות-לא לספר" פשוט, לתאר קרב זה קשה ומסוכן. אני עושה את זה הרבה בהמשך, אבל פה אני חשבתי דווקא לתאר את אווירת הקרב מבלי להראות אותו ממש, ואח"כ כשהוא מנתח אותו גם להסביר קצת יותר מה הלך שם. יכול להיות שזו טעות. יכול מאוד להיות. אני מבין מה את אומרת על ניתוק הקורא. אני אנסה לעבוד על זה ונראה מה קורה עם זה..."
        
        "חרבות הפלדה, החדות כמבטו של הדרקון וחזקות כניביו, צלצלו בפוגען זו בזו במחול שדים יפהפה וקטלני. כוריאוגרפיה מדהימה של שני שחקנים מנוסים. גופם נע בחן ובמיומנות כאילו היו הם גוף אחד בעל מוח אחד.
        זה מנחית מכה וזה הודף. זה מזנק וזה מתכופף."
        
        אני חושבת שאפשר לתקן את זה בכך שתעביר את השורה האחרונה בפסקה הזאת איפשהו לפני שאתה מתאר "במחול שדים יפהפה וקטלני" או "כוריאוגרפיה מדהימה של שני שחקנים מנוסים".
        
        בעריכה גסה זה יכול להיראות ככה:
        "חרבות הפלדה, החדות כמבטו של הדרקון וחזקות כניביו, צלצלו בפוגען זו בזו במחול שדים יפהפה וקטלני. גופם נע בחן ובמיומנות כאילו היו הם גוף אחד בעל מוח אחד. זה מנחית מכה וזה הודף. זה מזנק וזה מתכופף. כוריאוגרפיה מדהימה של שני שחקנים מנוסים."
        
        לא שיניתי מילה, רק שיניתי את הסדר למשהו שקודם מראה את הקרב, ואז מסכם אותו כמשהו מדהים.
        בעיניי מספיק שינוי בסדר או הוספה של עוד "פעולה" מסויימת, כי ה"זה מנחית מכה וזה הודף. זה מזנק וזה מתכופף." הוא בעיקר מה שמכניס אותנו לרגע וגורם לנו לראות את הקרב וכשזה בא בסוף הפסקה זה קצת מתפספס.
        
        חיממת לי את הלב ברצינות. לא ציפיתי ליותר מדי, אני פשוט מאוד אוהבת כתיבה ואני אנצל כל הזדמנות שיש לי לשקוע בה.
        אני שמחה שיכולתי לעזור.
        

        ---

        הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

        כותרת התגובה:
        תוכן התגובה:

        * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
        

        • לפני 3 שנים ו-6 חודשים תודה רבה רבה חץ מקסת

          

          חץ מקסת

          באמת! עזרת לי מאוד!
          
          
          כמה סבלנות, ידע ואינטליגנציה רגשית!
          (אני אמרתי פעם למישהו, את יכולה לחלוק עלי, שהדבר הכי חשוב לסופר זה אינטליגנציה רגשית)
          

          ---

          הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

          כותרת התגובה:
          תוכן התגובה:

          * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
          

          • לפני 3 שנים ו-6 חודשים אינטליגנציה רגשית סייג'

            

            סייג'

            האם זה לא פשוט אומר יכולת להבין אנשים גם אם הם שונים ממך?
            אם כך, מה שהכי חשוב לסופר זו ההיכרות עם בני אדם והמורכבות שהם תמיד מביאים איתם לשולחן.
            
            אני חושבת, שזו לא רק אינטליגנציה רגשית...
            מאז שהייתי קטנה שאלתי מלא שאלות, וכשהתבגרתי משום מה אף אחד כבר לא יכל לענות לי.
            היה חסר להם משהו, ואני מניחה שזה שאנשים סביבי לא ידעו את התשובות לשאלות שלי, גרם לי לחפור עמוק ולפתח את האינטליגנציה הרגשית.
            אבל אם תשאל אותי, מה שהכי חשוב לסופר, זו סקרנות ועזות מצח לפקפק בהכל וכולם.
            אני חושבת שסופרים צריכים לתת אמון בטוב שבבני אדם ועדיין לפקוח עין ולצפות מהם לגרוע ביותר.
            סופרים שמתכחשים לפגמים ולרוע שבעולם, לא יצליחו לכתוב סיפור שלם.
            לא לכולם יש את האומץ לראות את כל הסיפור, גם אם אלו רק הם שנמצאים בו.
            סופר צריך להיות אידיאליסט וראליסטי ואסור לו לנטות יותר מדי לפסימיות או אופטימיות בכתיבה שלו.
            לומר שהכל בסדר כשהכל מעפן, זה מתכון לסיפור ממש גרוע.
            לומר שהכל חסר משמעות והעולם אבוד, זה מתכון לסיפור ממש צפוי.
            
            אז אחרי כל מה שאמרתי, מה אתה חושב שהכי חשוב לסופר?
            האם אינטליגציה רגשית באמת מסכמת לך את העניין?
            אני עדיין לא חושבת שאני יודעת מה הכי חשוב לסופר, כי לדעתי, היופי הוא במורכבות וחקירה ועוד לא מצאתי דרך לסכם...
            זה פשוט לא יכול להיות רק דבר אחד בעיניי.
            אז אני מניחה, שבעיניי, אולי הדבר הכי חשוב לסופר זה להיות דואלי.
            להיות מסוגל לראות, להיות, להרגיש ולכתוב על הדברים שנראים כמו סתירה אבל הם בעצם החצי של אותו שלם.
            בעיניי, סופר צריך להיות אדם שלא בוחר צד, שתמיד מפקפק בהכל וכולם כולל עצמו.
            אז...
            אולי מה שהכי חשוב לסופר, זה להיות אמיץ מספיק כדי לחתור עם הכתיבה שלו אל המקומות אליהם אף אחד עוד לא חתר לפניו.
            אני חושבת שהמקומות הכי מפחידים הם אלו שאף אחד לא היה בהם לפנינו, ולפעמים, כתיבה ממש מעולה בלחשוף בפנינו את הדברים שאנחנו לא יודעים ואף אחד לא יכול לבדוק אותם במקומנו.
            
            טוב נו, זה מסובך, אני לא יודעת מה הכי חשוב לסופר, אבל אין לי בעיה עם זה שאתה חושב שזה אינטליגנציה רגשית, כי אני לא בטוחה אם שאר הדברים שציינתי עוקפים אותה.
            

            ---

            הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

            כותרת התגובה:
            תוכן התגובה:

            * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
            

  • לפני 3 שנים ו-6 חודשים חץ מקסת, חיפושית

    

    חיפושית

    קודם כל, ברוך הבא לאתר. (שוב פעם!)
    נהניתי לקרוא את מה שכתבת וגם את ההקדמה שלך לסיפור.
    מאוד התרשמתי מהשפה העשירה שלך המלווה לאורך כל הקטע.
    קטונתי מלתת עצות על סיפורים, מכיוון שרוב הזמן אני לא כותבת קטעים ארוכים.
    תודה על השיתוף ותמשיך לכתוב כאן :)
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני 3 שנים ו-6 חודשים תודה רבה רבה חץ מקסת

      

      חץ מקסת

      אני מאוד מאוד שמח על המילים "המלווה לאורך כל הקטע" כי אני דווקא פחדתי שזה משתנה איפשהו ומתחיל להיות קצת עצלני...
      
      תודה רבה.
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.