פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 678 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 3 שנים ו-7 חודשים שויתי לנגדי תמיד The Wolf
שויתי לנגדי תמיד / The Wolf
בדברי הימים -
כשסוף המעשים -
וסוף המחשבות -
משחרים לפתח,
איך אז תיראה -
תמונת חייך?
האם שם בסוף -
השארת ערך מוסף,
השפעת והשארת חותם -
על מישהו,
על משהו?
כשייחתם הגולל -
האם הסיפוק על חיים מלאים,
שופעים ובעלי משמעות -
תהא התחושה האחרונה?
או שהחרטות והצער -
שלא הספקת,
שלא עשית,
שהיית ולא -
ישאירו טעם מריר,
של חיים שבוזבזו?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-7 חודשים Wolf, חיפושית
אני חושבת שקשה לדעת את התשובות לשאלות האלה. הרבה פעמים זו הרגשה עצמית. יש כאלה שיעשו פחות ממך וירגישו הרבה יותר סיפוק מהחיים שלהם.
טוב לשאוף קדימה, אבל גם טוב להיות מרוצים מהמקום בו אנחנו נמצאים, ולא לחשוב שהחיים האלו בוזבזו אם היינו אנשים פשוטים ורגילים. לפעמים להיות אדם פשוט זה האידיאל בעיני לא מעט אנשים שלא יכולים להיות כאלה מכורח נסיבות חייהם.
האם שם בסוף -
השארת ערך מוסף,
השפעת והשארת חותם -
על מישהו,
על משהו?
עלתה בי מחשבה לאחרונה, שכן. אנחנו משאירים חותם. הרבה לא יגידו את זה בפנים שלך כי הם מרגישים שאין צורך, או כי הם לא יודעים לנסח את זה לכדי מילים. כמו שאני לא אמרתי עבור אנשים בחיי שהם היו משמעותיים עבורי, כך גם הם לא אומרים זאת, ולפעמים זה כל כך חבל. אני מנסה לעבוד על עצמי בנושא הזה, כי בני האדם שמחים לדעת שיש להם חלק בנשמתו של אדם אחר, וחבל לא להגיד להם זאת, לא משנה באיזה נושא מדובר וכמה הוא קטן ושולי.
לא מזמן מישהו הזכיר לי משהו שעשיתי לפני שבע שנים, והתפלאתי איך הוא זכר משהו שאני כמעט שכחתי. לדעתי גם אם אנחנו לא יודעים את זה, אנחנו תופסים מקום בלב אצל אחרים ומשאירים חותם זה או אחר בליבם, רק לפעמים לעולם לא נדע זאת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-7 חודשים חיפושית - The Wolf
ראשית תודה לך על התגובה - היא בהחלט ענתה על איזו ציפייה פנימית של הכותב - בבחינת הפתח לדיון.
אז הרשי לי לפתח את זה עוד -
אני חושב שמאוד פשוט לדעת את התשובות לשאלות האלו, יותר מכך - אני חושב שמשלב מסוים בחיים כל בן אדם מעלה את השאלות האלו בינו לבין עצמו ומגיע לתשובות שלו.
אני חושב שברמה התת הכרתית זה מה שדוחף אנשים ונותן להם את המוטיבציה להתקדם ולעשות ומה שנותן להם את הכוח לשנות, להשתנות.
אין רע בלהרגיש סיפוק מחיים פשוטים, אני חושב שברגע שרוב האנשים מגיעים להבנה שהדברים החשובים באמת בחיים הם פשוטים - ההבנה שחיים פשוטים זה מה שהם רוצים - מבורכת.
אני חושב ש"כורח הנסיבות" הוא ביטוי חסר משמעות שנועד להסיר את האחריות האישית של הבן אדם מתוך הסיטואציה שבה הוא נמצא.
הגעת למצב בחיים, ההחלטות שקיבלת לאורך השנים, הדרך שעשית מגיל 0 - הובילה אותך למקום שאתה נמצא בו. זה לא מקום טוב? זה לא מקום שאתה רוצה להמשיך להיות בו? תתחיל לשנות ולהשתנות. קבל החלטות כמו שהגרסה היותר טובה שלך מקבלת...בסוף אתה תגיע ליעד (לא אומר שזה עד כדי כך קל ופשוט - אבל בהחלט אפשרי).
נכון, החיים קורים ויש דברים שאנחנו לא יכולים לתכנן...
אבל האחריות היא עדיין על הבן אדם לבחור איך להגיב לסיטואציות שהחיים זורקים עליו.
אני לא מחפש שהסביבה תגיד לי "השארת עליי חותם" - אלא מחפש את התחושה הזו שאני עשיתי משהו משמעותי שהשפיע על אחרים.
קחי את השיר הזה לדוגמה, נקרא 91 פעמים ובטח כשאת תגיעי ותגיבי על דבריי המספר יקפוץ בעוד 1 או 2.
נניח ומחצית הכניסות הן אני והמגיבים - משהו כמו 45 אנשים קראו את השיר פעם אחת.
מבחינתי - אני מרגיש שהזזתי משהו באותם אנשים, גרמתי להם לעצור רגע, לקרוא את השיר, לחשוב ולהרהר. בין אם זה נמשך שנייה או שעה - ההשפעה שם.
אבל זו דוגמה קטנה, לא מאוד חזקה. היא לא כמו לפתוח מסעדה שבה כל אחד משלם על האוכל כפי יכולתו הכלכלית...
שאז התחושה שהשפעת היא הרבה יותר חזקה ואפילו גובלת בידיעה ברורה (גם בדוגמה זו אין צורך וטעם ב"חותם סביבתי").
וזה מה שמוביל אותי לשורה התחתונה:
השיר בסופו של דבר עוסק בערך העצמי המודע של הכותב ולפי הכותרת ניתן להבין שזה מה שהוא "משווה" בדמיונו/לנגד עיניו ומוביל אותו לקבלת החלטות כאלו ואחרות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-6 חודשים Wolf, חיפושית
תודה על תגובתך המושקעת והמעניינת.
נראה לי חותם זה משהו שדורש אינטרקציה בין אנשים. אם הסביבה לא תידע אותך על כך בדרך כלשהי, לא תוכל לדעת בבירור. תוכל רק לנחש.
גם לדעת מספר צפיות של השיר שלך זה נתון ממשי שבא מהאנשים שנכנסו, וגם לגבי אותו בעל מסעדה, הוא רואה אם האנשים ממשיכים לבוא אליו ולאכול, והרגשתו הטובה תלויה בהם.
אני חושבת שלא ניתן להגיד שמעשה כלשהו יותר גדול מהאחר.
יותר מכך, נראה לי דווקא המעשים הקטנים של הפגנת טוב לב הם אלו שהכי חשובים, יותר מכל רצון גדול אחר.
אהבתי את השורה התחתונה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-6 חודשים חיפושעת יקרה... The Wolf
האם יצא לך פעם להרגיש שהשארת חותם על מישהו - בלי לקבל ממנו פידבק או בלי לראות לאורך זמן את ההשפעה עליו?
אני מניח שכן אבל את לא מודעת לזה.
תחשבי על פעם אחת שבה עשית משהו - בלי לחשוב/לרצות לקבל משהו בתמורה, בלי ציפייה לקבל משהו בתמורה...
האם אז - לא השארת חותם?
הדוגמה של בעל המסעדה שהבאתי - היא עצם המעשה ללא ציפייה מהסביבה לפידבק כלשהו אלא נטו עשייה לשם עשייה...
זה שבדיעבד אפשר להגיד שלפי כמות האנשים - אפשר לדעת כמה "חותמים" אותו בעל מסעדה השאיר - נכון תמיד ללא קשר כמה המעשה גדול/קטן.
אין ספק שככל שתהיה הערכה גדולה יותר - ככה הסיפוק יהיה רב יותר...
לא הגדרתי שמעשה "פתיחת המסעדה" גדול יותר מכתיבת שיר - לפחות לא מבחינת ה"חותם" שנשאר. הוא כן ממחיש בצורה חזקה יותר או ברורה יותר את מה שכיוונתי אליו.
תודה לך על התגובות.
שבת שלום
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
לפני 3 שנים ו-7 חודשים שאלה gigi
טובה..אבא שלי אמר לי פעם שהוא תמיד תוהה על "מה היה אילו" (אילו הקמתי את ההעסק שחלמתי עליו , אילו התחתנתי עם החברה הקודמת) ושכולם עושים את זה מגיל צעיר ועד גילו שלו (70 פלוס) אבל שבסופו של חשבון יש בחשבונות הללו יותר נזק מתועלת ומי שחכם מפסיק את ההדרדרות של המחשבות ומחזיק במנטרה מועילה ומרגיעה כמו - אני בסדר כמו שאני, הייתי ועשיתי מה שיכולתי, השגתי מספיק , זה מספיק וזהו..הרי לרצות יותר זה לא להעריך את מה שיש לך,לא? ובאמת מה הטעם לחשוב - אם הייתי עושה כך וכך בעברי היה לי יותר טוב? לרוב זה לא משנה את ההתנהגות שלך בעתיד..
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-7 חודשים אממ. The Wolf
כל עוד זה לא משנה את ההתנהגות - מה הטעם?
ואם זה בדקה ה90 אז בכלל...
אבל אני חושב שהשיר הזה לפחות נוגע ברובד אחר...
של לזכור את הזמניות שלנו כבני אדם, לחשוב מי אנחנו רוצים להיות בעתיד (ולשוות את הדמות הזו למי שאנחנו בכל זמן נתון) לחתור למטרה הזו ולא להגיע לדקה ה90 אכולי חרטות על מה שיכולנו ולא עשינו.
תודה לך על התגובה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
