פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 694 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 3 שנים ו-5 חודשים - סייג' (ל"ת)
-
לפני 3 שנים ו-5 חודשים אולי במקום gigi
לחפש מקום כזה (ולהתאכזב) תנסי ליצור אותו בעצמך..זאת אחת האופציות שחשבתי עליהן ביני לבין עצמי כאחת שגם כן מתמודדת עם אותו קושי. אולי הפינה , הנישה שעוד לא ביססנו ולא יצרנו מעצמנו עוד לא חיברה אותנו למקום ולאנשים וזה יקרה רק כשנשקיע ונפתח תחביב או קריירה או התנדבות או משהו.
לפני כמה ימים הייתי בכנס והייתה שם מישהו עם יוקליליי והיא ישבה במעגל של בנות , כולן מדברות אחת עם השניה, כאילו היא לא קיימת. ריחמתי עליה. כל מי שצפה בה ראה שהיא מנגנת לעצמה , מבודדת בהמון, לא שייכת.. אבל היא המשיכה לנגן , בביטחון ובקול הנעים שלה כאילו כולם מקשיבים לה ולאט לאט התחילו לפנות אליה, להסתקרן, לבקש שירים , לבקש להחזיק את הכלי הקטן, המיוחד וזה , ההתגודדות סביבה, הייחוד הזה - מייחד אותה ,הפך אותה למישהי שרוצים להכיר. קינאתי בה בסוף הערב.. העובדה שהיא "התעלמה" מהסביבה והמשיכה ליצור עזרה לה וזה בזעיר אנפין בתהליך מואץ של שעה - שעתיים הוא בדיוק מה שאמנים גדולים עושים לאורך שנים וכך "מצליחים" בתעשיה.ולא צריך "לפרוץ גבולות" בגדול או לשנות את העולם, אולי זה גם לא מתאים לך..את רק צריכה לשנות את העולם שלך, השאר-בידי אלוקים/המזל/אחרים. העיקר שאת ממשיכה לחפש, ממשיכה לברר מה לא ומנסה דברים חדשים כמיטב יכולתך. בסוף תגיעי לאנשהו וממשם תמשיכי הלאה! אולי תכרכי את כל הקטעים שכתבת עד עכשיו לספר? רעיון , לא?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-5 חודשים זה נשמע כמו הרבה עבודה סייג'
למרות שזה יהיה נחמד להחזיק משהו ביד שלי שמוכיח להורים שלי שלא בזבזתי את החיים שלי, אין לי כסף להוציא לאור ספר שבמילא לא חשוב לי שיצא לאור.
זה פשוט לא נשמע כמו התשובה לבעיות שלי.
תודה על התגובה.
אני קצת חיה במעגל, וכרגע אני ממש מזדהה עם הבחורה הזאת שעושה את הקטע שלה לא משנה מה.
ההבדל הוא שלנגן על יוקלילי זה מגניב וברור, ומה שאני עושה ואיך שאני חיה זה בדיוק הפוך מזה.
הקטע שהגבת אליו נכתב לפני הרבה זמן ואני עכשיו בתקופה שבה אין לי כוח כבר לכתוב את אותן המילים שוב ושוב אז אני פשוט מחפשת משהו שמתאר את מה שאני חווה ומרגישה עכשיו.
כי בסופו של דבר אני כותבת כדי לבטא את עצמי, אז זה לא משנה לי מאיזה תאריך זה, כל עוד זה עדיין מבטא משהו שרלוונטי אליי היום.
אני לא בטוחה למה התכוונתי אז כשכתבתי לשנות את העולם, אבל אני די בטוחה שבכל פעם שאני כותבת "לשנות את העולם", אני מתכוונת לעולם שלי, ואיך שהחיים והאנשים סביבי נראים.
אי אפשר ליצור את המקום הזה.
אפשר רק ליצור העתק של איך שאני חושבת שהוא נראה.
אני כבר יצרתי את ההעתק הזה דרך המילים שלי, ומה אני אגיד לך, זה פשוט לא מספיק.
אבל אולי זה כי אני חמדנית, ושום מקום ושום דבר לא יהיה מספיק.
אני פשוט חושבת על זה הרבה...על מה יהיה מספיק עבורי.
אבל כן, זה לגמרי היה יכול להיות נהדר אם הייתי יכולה להפוך את המילים שלי למשהו מוחשי יותר.
אולי יום אחד כשיהיה לי את הכסף לממן מותרה שכזאת.
אף אחד לא אוהב את המילים שלי יותר ממני, אז זאת באמת תהיה מתנה נהדרת לתת אותם לעצמי יום אחד.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-5 חודשים ברור gigi
שזה הרבה עבודה חחח הקטע הוא למצוא משהו שלא ירגיש כמו עבודה וכמו ניסיון נואש לגרום להורים שלנו להיות גאים בנו כי זה אולי נשמע טוב אבל זה רק מבטיח לנו סבל ותחושה של ריקנות..
מזדהה עם הרבה ממש שכתבת. אם יש לך כוח וחשק אשמח שתראי סרטון מסוים -
https://www.youtube.com/watch?v=M6NsEDwHHiE" rel="nofollow">https://www.youtube.com/watch?v=M6NsEDwHHiE
יש כאלה שקשה להם לחפור ולא אוהבים שחופרים להם אבל אני אישית אשמח לדבר על הסרטון והעקרון שהוא מדבר עליו-ההתמדה והחשיבות של העשייה כי הבלבול תמיד יהיה שם ותמיד נהיה מוצפות בשאלות כל תקופה והבלבול שלה והחוסר וודאות שלה אבל אולי , כמו שהוא מסביר בסרטון, אם נתמסר לדבר אחד ונעשה במקום לחשוב - נבנה מגדל! אולי החיים עובדים ככה וזה ה-חוק, שלא רק שדברים משתנים כל הזמן אלא שישנו גם עקרון הפוך שמי שמתמיד יש לו יותר סיכויים להכות שורש ולצמוח או להצמיח משהו מעצמו והוא יכול באופן הזה "לשנות את העולם"
לדעתי , שינוי העולם הפנימי שלך יכול לשנות גם אחרים ובכל אופן..שווה לנסות ליצור העתק מלא לנסות בכלל..לא?
חוץ מזה, נראה לי שיש הרבה דרכים לפרסם ספרים או יומן היום, לא רק בהוצאות ספרים , בדרך ה"קלאסית".
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-5 חודשים אני תמיד אשמח לדבר עם אנשים על פרודקטיביות סייג'
אבל אני לרוב אהיה מרירה לגבי זה, כי זה באמת לא מסתכם בעצה אחת וזהו, וכל בעיה אחת שאת פותרת מובילה אותך לבעיה אחרת.
אין לי בעיה לדבר איתך על הסרטון, אבל חשוב לי להבהיר שאני כנראה לוקחת ממנו דברים אחרים, ורואה אותו אחרת.
מסכימה לגמרי עם זה שהדרך הכי טובה להגיע ליעד או מטרה מסוימת זה להתפקס על דבר אחד.
F.O.C.U.S
Follow One Course Until Success
אבל אני חושבת שקודם כל, העצה הזאת מעולה אם חשוב לך להשיג משהו כמה שיותר מהר.
כמו למשל, ירידה במשקל או בכללי דד ליין כלשהו.
אם אני רוצה להיות רזה עכשיו, ברור שאני צריכה להתרכז ולהעלות את זה בסדר העדיפויות שלי.
אבל כשזה נוגע לדברים אחרים, קודם כל צריך להיות ברור איך זה אמור להראות בקו הסיום, לשם מה אני משקיע כל כך הרבה באותו הדבר.
אם את מחליטה לעשות משהו, ואת לא יודעת לשם מה ומה את רוצה להשיג, לא משנה כמה תעשי את אותו הדבר ותתמחי בו הוא יאבד כיוון.
צחקתי ב-2:05 כי זה פשוט כל כך אני.
אני אומנם כותבת כל יום, אבל אני גם מפזרת את האנרגיה שלי לכל מיני מקומות, אבל זאת אני, והבעיה היא לא שלא בחרתי משהו אחד להשקיע בו, אלא שאין משהו אחד שאני רוצה לבחור לעשות.
אבל בואי נחזור שנייה לעניין של להתמקד במשהו אחד על מנת להגיע להצלחה - אני לא חושבת שזה sustainable.
העולם לא עומד על רגל אחת, לא כולם יכולים להרשות לעצמם להתמקד רק משהו אחד...
זה היה יכול להיות נחמד אם היה רק משהו אחד שאתה צריך לעבוד עליו, שיפתור לך את כל הבעיות...
אבל זה לא תמיד ככה.
לדעתי, להתמקד במשהו אחד זה בולשיט, ובמקום לבחור משהו אחד שהכי חשוב לך, אדם צריך להבין קודם כל מהם כל הדברים שחשובים לו, ואילו דברים הם קריטיים ובעצם במקרה ולא יתפקדו כמו שצריך, ישבשו את הכל.
אני חושבת שבני אדם צריכים לבחור לפחות 3 דברים שחשובים להם, אם המטרה שלהם היא כללית יותר כמו להיות מסופק או לחיות בשלווה.
אבל אני חושבת שזה גם מתאים במקרה ויש להם רק משהו אחד על הראש, ובואי ניקח לדוגמא כתיבת ספר, כי זה הנושא שאולי הכי רלוונטי לדבר עליו.
הדבר הכי חשוב לאדם שרוצה לכתוב ספר - הוא לכתוב.
אבל לפעמים זה לא כזה פשוט לכתוב, אם יש לך בריאות גרועה, או בעיות כלכליות - אולי תצליחי בכל מקרה לכתוב, אבל זה ללא ספק יעכב אותך.
בייחוד כשבעניין של כתיבה בעיניי, זה עניין של איכות ולא של כמות.
אולי בציור זה אחרת, וככל שאתה מצייר יותר הכישורים שלך משתפרים יותר, אבל בכתיבה צריך קצת יותר מכישורים, צריך להוליד משהו.
לכולנו יש מקור ליצירה, וכשמקור הזה יבש או פגוע, זה בלתי אפשרי ליצור.
שינוי פנימי בהחלט יכול לשנות את העולם, אבל במקרה שלי, ככל שאני משתפרת ומתבגרת אני רואה יותר ויותר בעיות, ופחות פתרונות.
אם אדם מאושר כמו שהוא, אני חושבת שעדיף לו לא להתעסק בעניינים מסובכים כמו לשנות את העולם.
אני חושבת שהעולם זקוק לאנשים שפשוט יהיו מאושרים...ושלא כולם צריכים להירתם למשימה אם הם לא בנויים לכך.
אם אני באמת רוצה להוציא ספר לאור, אני קודם כל צריכה להחליט איזה ספר אני רוצה שזה יהיה.
אני לא חושבת שיש טעם לחשוב על איך להוציא לאור, אם עוד אין לי משהו שאני רוצה להוציא לאור.
אני גם מאוד פרפקציוניסטית כשזה נוגע לכתיבה, אני חושבת שיש לי עוד דרך ארוכה עד שאני אגיע לרמה שבה לדעתי נכון להוציא ספר.
אני פשוט לא טובה מספיק בעיניי, אז באמת אין טעם שאני אשקיע במשהו שאני בעצמי לא אוהבת ממרחק הזמן.
הסיפורים הקצרים שלי דלים, השירים שלי לא מדויקים ובחירת המילים שלי משעממת, וכל השאר פשוט חסר כיוון.
למרות שיש פה ושם דברים שאני חושבת שהם מספיק טובים ושאני אוהב גם בעוד שנים קדימה, זה ממש לא מספיק מאותו הקונספט.
מה גם שזה לא חלום שלי להוציא ספר לאור.
אני כותבת ככלי לשיפור עצמי, ולא כי יש לי תיכנון עבור המילים האלה.
כשאני אסיים לכתוב את כל מה שיש לי לומר, ואני אראה בבירור נקודת התחלה ונקודת סיום של משהו שבעיניי הוא ראוי לפרסום - אני אחשוב על להוציא אותו לאור.
בינתיים אני עוד רחוקה משם.(אלא אם כן מישהו יבוא פתאום לעשות לי סדר בכל מה שכתבתי ויגיד לי: "הנה פה הספר שלך מתחיל, אלו הקטעים שצריכים להיות בו, וזה הקטע שצריך לסיים" - וזה יראה לי נכון.)
ודבר אחרון, כמעט הכל מרגיש כמו עבודה.
כתיבה זה פשוט הדבר האחד שאני לא יכולה שלא לעשות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-5 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת gigi
את יכולה לקחת מהסרטון מה שחשוב לך, כמובן, לקחתי בחשבון שתפרשי אותו כמו שנראה לך וקיוויתי שתזדהי - חלוקת האנרגיה ב2:05 היא כל כך גם אני קיוויתי שזה מה שתגידי!
אישית, זה הכה בי (ממש כמו קיר לבנים חחח ) כי עד עכשיו הייתי בטוחה שזה דבר טוב יחסית שאני שופעת רוח יצירתית וכותבת גם שירה גם סיפורים קצרים וגם עוד משהו (שכחתי , מה היה שם בסרטון? פואמות?זה דווקא לא קשור אלי חח) ושאני מלאת כישורים בתחומים שונים אבל כמו שהוא אמר בסרטון החלקים לא מתחברים ואולי זה משאיר אותי ברמה בנונית אני עדיין לא מצאתי את ה-בניין שאני רוצה לבנות (או שכן ואני מפחדת לנסות כי ישבר לי הלב אם לא אצליח, כן, זה נשמע יותר כמוני) אבל הבנוניות שאני לא סובלת היא באשמתי וגם הפרפקציוניזם ואמרת שגם לך קשה במישורים הללו אז למה לא לנסות להתמיד במשהו במקום להרגיש שאת מתקדמת בצעדים קטנים בכל מישור קצת כל פעם? לא שאני אומרת לך מה כדאי או לא אבל לי , אישית, זה מתאים וגם בעבודה זה נראה לי כמו עיקרון נכון. בניגוד למה שאומרים (שהיום לא משקיעים באותה עבודה שנים ונוטים לעבור מדבר לדבר , מתואר להסבה ומתעודה לתעודה) זה נראה לי דווקא הקצוות כי הרוב ממשיכים לתארים שניים והשתלמויות ומשקיעים בלימודים / עבודה שלהם לטווח ארוך.
"אולי בציור זה אחרת, וככל שאתה מצייר יותר הכישורים שלך משתפרים יותר, אבל בכתיבה צריך קצת יותר מכישורים, צריך להוליד משהו.
לכולנו יש מקור ליצירה, וכשמקור הזה יבש או פגוע, זה בלתי אפשרי ליצור"- אני לא מסכימה איתך. לדעתי,ציור וכתיבה שווים באופן בו הם תלויים בהשקעה של האדם. ברור שיש רמות של כישרון ודרכים שונות לשאוב השראה אבל אתה לא בדיכאון קליני או משהו אתה תוכל להשתפר ולהוליד משהו מקורי בעזרת ההתמדה והעצות מהסביבה (עד כמה שזה נשמע נדוש , זה נכון...) וגם פיקאסו אמר שאמן טוב הוא אמן שיודע להעתיק באופן מקורי ומוצלח מקודמיו
למה לך לחשוב יותר מדי ("אם אני באמת רוצה להוציא ספר לאור, אני קודם כל צריכה להחליט איזה ספר אני רוצה שזה יהיה") המחשבה לא עוזרת , היא רק מעכבת וככל שתתחילי ליצור משהו , יהיה לך משהו "ביד" לעסות , לגלגל, לעבות ולחשוב איך את מולידה אותו בצלמך ובדמותך, מה לחתוך , מה להוסיף, וכ'ו.
"אני פשוט לא טובה מספיק בעיניי, אז באמת אין טעם שאני אשקיע במשהו שאני בעצמי לא אוהבת ממרחק הזמן"- ואי זה נורא מדבר אלי , כאילו יוצא מתוכי (והיה מישהו שאמר שכול סופר שונא את היצירות שלו ככה..צריכה לחפש את הסרטונים שלו ולשלוח לך כאן, הוא מדהים!) אבל בדיוק ככה משתפרים , כשמצליחים בכל זאת, למרות התיעוב והבושה והכישלון - ל-ה-מ-ש-י-ך עד שזה נהיה יותר מדויק ויותר מדויק. זה כל הקסם..
"אני חושבת שהעולם זקוק לאנשים שפשוט יהיו מאושרים...ושלא כולם צריכים להירתם למשימה אם הם לא בנויים לכך"- יכול להיות..גם אני חושבת ככה לפעמים..אבל משימה אישית, כלפי עצמו , בעולמו שלו בכל מקרה כדאי שיהיה לו. אדם בלי מטרה הוא אדם אבוד..לא?
אתמול חשבתי ליצור חדר שלם מטוברלונים ארוכים משוננים שימלאו את כל הרצפה ולגרום לקהל לנסות ולעבור בדרך החתחתים הזאת שמכשילה אותי ושאני צריכה לעבור בה כל יום (מכורה לשוקולד:) וכשיצליחו לעבור יגיעו לחדר נוסף , חשוך כולו חוץ מאסלה שמוצבת בפינה (אור מעליה) ומכל מיני פינות אשים רמקולים שדרכם אשמיע הקלטות של אנשים שאומרים "איזו רזה את, את לא צריכה לשמור" או "תאכלי קצת, את צריכה להשמין" ועוד כל מיני שטויות שנאמרו לי בחוצפה במהלך השנים..היום אני כבר חושבת שזה יקר מדי (ומסובך מדי) אז עדיף לצייר מלא דיוקנים עצמיים את רואה? המחשבה לא עוזרת..בטח לא כשיש לי , כמו שציינת דד ליין לעוד 3 חודשים. אני צריכה להשקיע בדבר אחד הרבה זמן ואז , כולי תקווה , שאצליח להרשים את המרצות שלי ולסיים כבר את התואר ה72JKSDFBF הזה חחח
היום נורא - נקרעתי מצחוק כשקראתי את ההשמטה הזאת חח משאירה את זה ככה כי זה מקורי ולא "פרפקציוניסטי" מצידי
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-5 חודשים בסופו של יום gigi סייג'
אני חושבת שאדם צריך להשקיע במה שהכי חשוב לו.
ואולי כל יום, הדבר שהכי חשוב משתנה.
אבל אני יכולה על עצמי, שכתיבה היא ממש לא הדבר הכי חשוב לי, אפילו שאני משקיעה בה את כל כולי, זה לא ממקום של אהבה.
דבר אחד שאת לא לוקחת בחשבון בכל הגישה הזאת של להתחייב למשהו אחד, זה שלפעמים היצירה יכולה להפוך לאובססיה או התמכרות לעבודה, בעיקר כשהיא באה ממקום של - "אני חייב ליצור", "אני חייב להוכיח את עצמי", "אני כלום בלי זה".
כל מה שאת אומרת...
אם היית אומרת לי את זה לפני שנתיים כנראה שהייתי מסכימה איתך, אבל ניסיתי את השיטה הזאת, וזה לא זה.
יצירה היא לא מטרה, היא דרך, ואם את לא יודעת מהי הדרך של היצירה שלך, מה הטעם להשקיע בה כוחות מעבר למה שאת במילא משקיעה מתוך סקרנות או אובססיה.
אני חושבת שצריך להניח ליצירות להיות מה שהן רוצות להיות, ואני מבטיחה לך שאם יום אחד אני ארגיש שהיצירות שלי דורשות ממני ליצור מהן ספר, אני אעשה את זה.
לא יודעת אם יצא לך פעם להרגיש ככה ג'יג'י, אבל לפעמים את יוצרת משהו בפרטיות, ואחרי שאת מסיימת, את פשוט יודעת שזה חייב לעבור הלאה.
איך שאני מסתכלת על כתיבה ויצירה, מאוד משפיע על הגישה שלי והיחס שלי אליהן, ואם כל הכבוד שיש לי אליהן - הן פשוט לא הדבר הכי חשוב בחיי.
רק בגלל שאני שמה דברים מסוימים מעל כל השאר, לא אומר שזה כי הם הכי חשובים לי.
לפעמים אנחנו משקיעים במה שהכי קל לנו, ולא באמת מה שאנחנו רוצים וצריכים.
אם תשאלי אותי עכשיו, מה הדבר האחד שהכי חשוב לי ואני רוצה להשקיע בו, זה לקרוא ספרים.
את אולי לא תסכימי איתי על זה גם בפעם השנייה, אבל אני חושבת שכל יצירה צריכה מקור וריענון, ושבסופו של יום, אם העולם הפנימי שלנו חבול, גם היצירות שלנו יהיו חבולות.
ואולי יש אנשים שיגידו שיצירות חבולות זה מקסים...
אבל אני לא מעוניינת בלכתוב כדי להקסים אף אחד, אני פשוט רוצה להשתפר, וכתיבה זה כלי לשיפור עצמי כי היא דורשת ממני לבדוק מה איתי ולהראות כנות.
תחשבי על זה ככה, אולי מהצד זה נראה שלכתוב הרבה זה טוב, ושאני צריכה להיות רצינית יותר בקשר לאובססיות שלי...
אבל בעיניי, בסופו של יום, זה בדיוק כמו ההתמכרות שלך לשוקולד.
שאני לא יודעת איך את עומדת בזה, הגוף שלי לא היה שורד התמכרות כזאת.
כל דבר שהוא יותר מדי, גם אם זה משהו בריא, זה רעל.
אז אולי יצירה יכולה להראות מהצד כמו תרופה ומשהו שעושה רק טוב, אבל לפעמים, ליוצר, זה פשוט אסקפיזם שהורג אותך לאט.
ככה זה עבורי.
זה לא חייב להיות ככה, אבל אני לא רואה טעם לשקר לגבי זה, אני כותבת כי אני מכורה לכתיבה, לא כי אני אוהבת לכתוב.
ככל שכואב לי יותר, ככה אני כותבת יותר, ככל שאני מנסה שלא לכתוב, מתישהו זה יתפוצץ, relapse.
אז דבר אחד אני כן לוקחת מהשיחה הזאת...
אני חייבת להתחיל להשקיע במה שבאמת חשוב לי בחיים האלה ולהפסיק להרוס את הכתיבה שלי.
נראה לי שכבר מזמן הבנתי שהכתיבה לא תהיה מה שיציל אותי בחיים האלה, אז אולי הגיע הזמן להתחיל לחפש את מה שכן.
תודה על השיחה ג'יג'י, רק כשאנשים שואלים אותי שאלות אני מגלה מה אני באמת חושבת, אז אני מניחה שגם ככלי להכיר את עצמי, כתיבה זה לא הדבר הכי אמין.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-5 חודשים זה gigi
לא פשוט, החיפוש התמידי הזה אחרי ה-דבר או ה-דברים החשובים בחיים וחלק מהדיל הוא להתמודד עם אכזבות ו"אובססיות" (מחשבתיות או דפוסי פעולה) אבל לפחות אנחנו ממשיכות לחפש ומכירות את עצמנו מעט יותר כל פעם שאנחנו "נופלות" או כותבות ואנחנו לא חייבות להסכים , כל אחת והדעה שלה ומה שמתאים לה..בנוסף , לקרוא ספרים זה אחלה, אם זה הדבר החשוב לך כרגע, תעשי את זה.
אני שמחה שעזרתי לך באיזה שהוא אופן ואני חושבת שגם את עזרת לי באיזה שהוא אופן , בכנות שלך. את מאוד כנה ולא מתנצלת.
אצלי זאת דווקא אחת הבעיות שקשה לי לחשוף את הרגשות שלי אז אני מחביאה אותם מתח למעטה הסיפורי ומקווה שזה יטשטש את קווי הדמות שלי ,
כשבעצם האתגר הוא לפרוץ את ה"קיר" הזה ולהיות אמיצה כסופרת (משהו שכרגע קורץ לי להשקיע בו, בנוסף להיותי אמנית)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-5 חודשים נראה לי שזה דבר אחד לזכותה של הכתיבה סייג'
היא יודעת איך לשמור עליי כנה.
החיים קצרים מדי מכדי לבזבז את האנרגיה על לחשוב יותר מדי על מה שיוצא לי מפה.
כל עוד זאת אני שמדברת, זה מספיק עבורי, ולחשוף יותר מדי אף פעם לא הפחיד אותי, אם זה נעשה מתוך הבחירה והרצון החופשי שלי.
אני מניחה שאני כנה בגלל שאני לרוב לא מספרת לאף אחד שום דבר, אני אוהבת לתת לאנשים לנחש, כי אני רוצה לראות אם יהיה להם את האומץ לשאול אותי פנים מול פנים.
לקרוא ספרים זה קשה כשזה לא בשבת...אבל אני חייבת למצוא דרך להינות מזה גם באמצע שבוע, אחרת אני אקרא ספר בחודש וזה לא מספיק לי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-5 חודשים אני נהנית gigi
לקרוא בנסיעות. זה עדיף בעיני על בהייה בנוף או בזבוז האינטרנט חח בכל אופן, תחשבי על הכנות שלך כמשהו שמייחד אותך, שקל לך להעניק ולבטא דרך הכתיבה , תעריכי את זה. בעיני, כמישהי שרוצה מתישהו לכתוב ספר - זה ה-דבר שמחבר בין ספר לקוראים. הסופר צריך להיות אמיץ מספיק לחשוף את הצדדים שהוא מסתיר בדר"כ או שמפחיד אותו לדברר/לבטא (פוליטית, חברתית, אישית וכ'ו)
אני נשמעת כמו איזו מרצה מהמכללה שלי שמסבירה על האמנות ואומרת עובדות נדושות כמו - האמנות תופסת את הרוח של התקופה.. עלינו להעמיד מראה מול החברה..תכלס זה מה שהכי עיצבן אותי שם. אני מסכימה איתך שיש יצירות שאין מאחוריהן מסר מפוצץ והן יפות ומיוחדות פשוט ככה וזהו זה. תנו לאמנות להשתחרר מהאחריות המכבידה של היותה השופטת החברתית ותנו למליוני סטודנטים את החופש היצירתי שלהם ואת זכותם המלאה לצייר פאקינג עגבניות אדומות בלי שאיזה אוצר פלצן יעמוד מולן עם זכוכית מגדלת על מנת לברר מה המסר הסמוי מאחוריהן כי נחשו מה? אין שם כלום!
שום חדר נסתר מהטירה (המטבחים ,כמובן, שיובילו להמון קינוחים ומאפים בחינם) וחחחח נקרעת פה מעצמי!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
-
-
-
