פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 324 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 3 שנים ו-7 חודשים השתעשעתי קצת עם עונות השנה.. Rasta
ברגעים אלו ממש מתנהל דיון, סוער יש לציין, בחדר הישיבות של עונות השנה. חדר הישיבות הוא חלק ממבנה עצום שממוקם אי-שם במרום, בין עננים. על הדלת של חדר הישיבות שלט ועליו כתוב "פגישת רבעון - חורף", אני רק מניח שיש ארבעה מפגשים, אם כי טרם קיבלתי את הלוז אבל ההיגיון אומר מפגש לעונה. כדאי לציין שמדובר באירוע חשוב שיש להתייחס אליו ברצינות רבה שהרי השלכותיו של אירוע כזה משפיעות על חייהם של זנים ומינים רבים על כדור הארץ. בכל פגישה כזו דנים בנושאים חשובים ולכל אחד מהנוכחים בחדר תחום עליו הוא אחראי, כשהדיון המרכזי הוא חילוף עונות השנה. מיותר לציין שנדרשת עבודת צוות והרמוניה בין הנפשות הפועלות בכדי שחילופי עונות השנה יתנהלו כראוי. בחדר הישיבות, סביב שולחן אליפטי ארוך מלא בשתייה ומטעמים, יש גם מפות וגלובוסים, נוכחים; ארץ, שמש, ירח, קיץ, סתיו וחורף. קיימת היררכיה, היא לא כתובה בשום מקום, תלויה באוויר, ולא תמיד מתייחסים אליה, בטח לא בתקופה הזאת של כדור הארץ ואני אסביר; ארץ שמש וירח נמצאים בתפקיד מאז הבריאה והם קיבלו את התפקיד מעצם היותם מי שהם, אפשר בהחלט לומר שהם ותיקי השבט ולכן מאז ומתמיד היה מקובל שהם יהיו אחראים על ישיבות מהסוג הזה, אותם אי אפשר להחליף והעבודה שלהם קריטית לחילופי העונות ובכלל לקיום החיים על כדור הארץ. אם ארץ יחליט יום אחד להפסיק להסתובב, לא רק שחילופי העונות על הכדור יושפעו באופן ישיר, ההשלכות יהיו הרסניות. גם השמש והירח, שביניהם מתקיימת משיכה תמידית, אחראים לסיבוב של ארץ. שלושתם שייכים לדור הישן, בתקופה בה העולם התנהל אחרת, החיים היו פשוטים הרבה יותר. זה מתבטא בתנאי העסקה המעולים שלהם (הפרשה לפנסיה, שכר גלובלי וכו') הם רגילים לשגרת עבודה קבועה, ללא שינויים, והם לא מתלוננים. את הפנסיה ימשכו באחרית הימים, כמובן. עונות השנה לא זכו לקביעות שכזאת ואצלם תחלופת העובדים מתרחשת כל פרק זמן מסוים, שעם השנים מתקצר, אם פעם עונות השנה היו מחזיקים בתפקידם לתקופה של 1000 שנים לפחות, היום מדובר בתקופת עבודה קצרה הרבה יותר. השינויים הרבים שהתרחשו בעולם, המודרניזציה, התקדמות הטכנולוגיה, יוקר המחיה וכו', כל אלו השפיעו באופן ישיר על תנאי העסקה שלהם ואלו הבינו שלא משתלם להחזיק עבודה כמו זו, שדורשת אחריות רבה, למשך תקופה ארוכה. הבעיה היא שהדרישה לעבודה שכזאת כמעט ולא קיימת ולכן קרו מקרים בהם עובדים נשארו בתפקיד, לא לפני שעברו סדרה של מניפולציות זולות והבטחות שווא, זמן רב אחרי שתכננו לעזוב. זה מסביר בהחלט את הזלזול וזריקת הזין של רבים מהנפשות הפועלות. ברקע מתנגנת היצירה המפורסמת "ארבע העונות" של ויוואלדי.
"מישהו יודע איפה אביב? לעזאזל איתו, מה כבר ביקשתי, להגיע בזמן?!" רטנה השמש, ובלי שתשים לב עלתה הטמפרטורה בחדר הישיבות שכמעט עלה בלהבות.
"שמש!", צעק ארץ, "תירגעי, עוד תשרפי את כולנו חיים" אמר.
"אני שונאת שהוא עושה את זה, כל ישיבה אותו סיפור, חתיכת דגנרט, סטלן חסר תקנה, מישהו מוכן לברר מה נסגר איתו?! אפילו חורף נוכח!"
"היי!", קרא חורף בחוסר שביעות רצון, מה עשיתי?!" שאל.
"למה אתה מופתע שהזכירו את השם שלך? אתה אף פעם לא מגיע בזמן, אתה יודע את זה!" אמרה קיץ, והוסיפה, "אי אפשר לסמוך על אף אחד מכם, גברים..." היא לגמה ארוכות מהקוקטייל הצבעוני שלה ומיד ירקה הכל על השולחן, "פאק, זה רותח!" התלוננה עם פרצוף חמוץ.
"חברים, בואו נרגיע את הרוחות וננמיך את הטמפרטורות" קרא סתיו, "עוד נהיה כולנו חולים, תשלטו בעצמכם! כמו ששמתם לב אני עובד בשביל שניים, אני לא יכל לחלות" הוסיף ושלח מבט מאשים לחורף.
"אם יש לך מה להגיד, תגיד!" קרא חורף. הוא התעצבן, רוחות עזות חדרו מבעד לחלונות ומסמכים חשובים עפו והתפזרו בחלל החדר.
כדאי לציין שיש אמת בדבריו של סתיו מאחר וחורף בהחלט מאחר כרוני. הוא נמצא בתפקיד כבר מעל 800 שנה, הוא התרגל לשגרה ואת העבודה, למרות כל האשמות כלפיו, הוא יודע. הוא לא מעוניין לעזוב מהסיבה הפשוטה שאין לו סבלנות ללמוד תחום נוסף ולהתחיל הכל מהתחלה, הוא מכיר את העבודה והוא גם יודע שהביקוש קטן והסיכויים שיחליפו אותו נמוכים מאוד. לישיבות הוא נוטה להגיע בזמן, אם כי לא תמיד, ואת העבודה שלו הוא עושה בחצי כוח.
"חורף!" קראה קיץ בקולי קולות והגישה לו את כוס הקוקטייל, "תהיה מועיל" אמרה.
קיץ לעומת זאת שייכת לאסכולה החדשה, חלק מדור ה-Y. היא לוקחת ברצינות את העבודה שלה והשכר לא מאוד מעניין אותה, "החיים הם לא רק כסף" אמרה בראיון העבודה, "אני מחפשת לתרום" היא רוצה להרגיש נחוצה, היא מחפשת משמעות. לפני שלקחה על עצמה את התפקיד עבדה כבודקת תוכנה ואת רוב היום שלה העבירה בין ארבע קירות מול מסך. לא לקח זמן רב עד שמאסה בשגרה האפורה, היא חוותה משברים נפשיים ודיכאונות. למזלה נתקלה במודעת הדרושים, בדיוק בזמן, וישר קפצה על ההזדמנות.
"את חצופה, כבר אמרו לך את זה?" צעק חורף ונשף מפיו רוח קרה שהקפיאה את הכוס לחלוטין, הוא דפק עם ידו על השולחן, הכוס התנפצה ורסיסי קרח עפו אנה ואנה, חתכו את האוויר.
"חצופה?? אתה לא מתבייש?!" היא החזיקה בידה את המסמך עליו חתמו עונות השנה והצביעה באגרסיביות על רשימת התפקידים, "קיבלת את הימים הכי קצרים ובכל זאת מאחר כל שנה!" אני, בשונה ממך ומאביב שלא יוצא מהזולה, קיבלתי את הימים הארוכים ביותר ובזמן שכולם שם למטה יוצאים לחופשות ומתפננים להם בחופי הים אני קורעת את התחת! עונת הרחצה עאלק, גם אני רוצה לרחוץ ולהשתזף."
"נפש אומללה שכמותך" קרא חורף בזלזול והגיש לה ממחטה. "תפסיקי לזיין תשכל, כולנו יודעים טוב מאוד שהשמש זורחת לך מהתחת ועושה את רוב העבודה שלך, בשביל מה משלמים לך אני לא יודע."
"חורף!" צעקה שמש, הטמפרטורות בחלל המשיכו לעלות וגלי זיעה נגרו על הנוכחים בחדר, "תרגיע!" אמרה והמשיכה, "תרים את התחת שלך מהכיסא ולך תגרור לכאן את אביב לפני שאני מתפוצצת".
"מי בדיוק הפך אותך לאחראית??" קרא חורף בקולי קולות, "לא מספיק שאת דוחפת את האף שלך לכל מקום, גם כשלא צריך! גם כאן אני צריך לסבול אותך?! תגידי, מה לא ברור שעכשיו חורף! כל פעם אותו סרט, מופיעה מתי שבא לך, מתערבת לנו בעבודה, חם, קר, קר, חם, הרגת אותנו!"
"על איזו עבודה בדיוק אתה מדבר?!" קרא סתיו בהתלהמות, "אני זה שעושה את העבודה שלך עד שאתה מועיל בטובך להגיע, אני חושב שהתבלבלת, שנת חורף היא בשביל החיים שם למטה! יא עצלן חסר תועלת."
קיץ פרצה בצחוק ילדותי וחסר שליטה, היא נפלה מהכיסא. ארץ שחרר אנחת ייאוש כבדה ונשען לאחור. אתם בטח תוהים איפה ירח בכל הסיפור הזה, ובכן... לירח נשבר הזין מהגנון, הוא הוציא את חפיסת הסיגריות שלו מכיס החולצה, היא אדומה ועליה כתוב "מארס", מתנה שקיבל ממאדים. הוא שלף סיגריה, תחב אותה בפיו ואפילו לא היה צריך להשתמש במצית, הטמפרטורות בחדר היו גבוהות כל כך ששרפות קטנות החלו להתפשט בחלל, הופיעו יש מאין, והסיגריה נדלקה מעצמה.
"יו, ירח, זרוק לי אחת" קרא ארץ.
ירח שלף סיגריה והשליך אותה לעברו של ארץ, היא נשרפה כליל, בין רגע. "זה לא יעבוד" צעק, הוא סימן לארץ להתקרב. ארץ קם מהכיסא, רץ לצדו האחר של השולחן, כשהוא מדלג בזהירות בין השרפות, וכשהגיע התיישב לצדו של ירח.
"בבקשה" אמר ירח והגיש לו סיגריה.
"תודה" אמר ארץ ושאף עמוקות, "טובה הסיגריה, מאיפה?"
"מאדים."
"פה גדול יש לך!" צעק חורף, "יחסית לעונת מעבר. קל לך לדבר, העבודה שלך היא משחק ילדים, אתה בא נותן כיף והולך, ובזמן הקצר הזה אוההוו, כמה רעש אתה עושה, הפכפך שכזה לא ראיתי מימי, ימים של גשם, ימים של שמש, כדאי לך להיבדק יש מצב אתה סובל ממאניה דפרסיה, ובנוסף לכל הצרות אתה גם משאיר אחרייך לכלוך בקול מקום. תקשיב לברי, הוא יודע מה הוא אומר, ימים של קיץ או חורף, זה מה יש כאן, בלי אביב ובלי סתיו. אתם שניכם לא נחוצים."
"זה לא אמיתי מה שקורה כאן... ארץץץץ!!!" צעקה שמש ומגופה הלוהט פרצו כמו גלים של לבה רותחת. "חאלס, אני מתפטרת!!!"
"מספיק עם האיומים האלה שלך, כולנו יודעים טוב מאוד שזה לא יקרה" אמר ירח, הוא לקח שאכטה ושחרר טבעות עשן בגדלים שונים לאוויר.
סתיו שייך לדור ה-X והוא עדיין נושא איתו את הערכים של העולם הישן, הוא רציני ואף פעם לא מתלונן, מה גם שהעבודה שלו בהחלט קלה יחסית, כמו שאמרנו עונת מעבר. ואביב, ובכן, אביב הוא בייבי בומר, ילד פרחים, הוא היה בוודסטוק וגדל בתקופה של הפקרות מינית וסמים חופשי. בקורות החיים שלו כתב וציין את אהבתו לטבע ולכל החיים על כדור הארץ, הוא מאמין בשוויון ואהבת חינם. אביב יודע טוב מאוד שהעולם ימשיך להסתובב על צירו גם אם לא יגיע לישיבות, הוא בשאנטי שלו.
ברגעים אלו ממש אביב ומרי ג'יין שוכבים יחדיו באחד החדרים בזולה של העונות, הם בדיוק התעוררו אחרי לילה ארוך, מרי ג'יין לצדו, עירומה, מתחת לשמיכות הקטיפה. הם גלגלו ג'וינט שמן. אביב הסיר את השמיכות מעליו, גופה של מרי ג'יין נגלה בשנית לעיניו וריחה הנפלא, ריח גן עדן, התפשט בחלל החדר, "בוקר טוב לך יפתי" אמר ונשק על שפתיה הירוקות. "בוקר טוב אביב" אמרה, קרני השמש חדרו מבעד לחלונות הזכוכית, ליטפו את גופה העירום, ושיוו לה מראה מיתולוגי של נימפה מהפנטת ביופייה, גופה קרן ואביב פרח.
בינתיים בחדר הישיבות חורף איבד שליטה וענני סערה אפורים מילאו את החלל ומטר כבד של גשם שטף את החדר. מפלס המים עלה והתחזק עד שפרץ את הדלת והמים המשיכו לזרום והתפשטו במסדרונות של המבנה העצום, לחדרים, לסלון, שטפו כל העומד בדרכם, לא עבר זמן רב עד שפרצו את דלתות המבנה, את החלונות, חדרו מבעד לעננים והמשיכו בדרכם ארצה.
מאחד החדרים נשמעה צעקה; "חורףףף יא בן זונהההה!!", הדלת נפרצה בחוזקה ועננת עשן לבנה וסמיכה נשפכה החוצה כמפל, זה היה אביב. הוא ניגש לפתוח את הדלת וגל גדול של מים גועשים שטף אותו והשאיר אותו רטוב וסחוט.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-7 חודשים אהבתי את הקונספט הרעיוני, אהבתי את הביצוע Hill
אהבתי איך שתרגמת את כולם. את הפרשנות שלך לכל אחד.
אהבתי הכל.
ושמש, הו, איזו פרסונה. הכי התחברתי אליה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-7 חודשים כיף לשמוע Rasta
-
-
