פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 340 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 3 שנים ו-8 חודשים ... Rasta (ל"ת)
-
לפני 3 שנים ו-8 חודשים אני לא יודעת למה זה כל כך מצחיק אותי סייג'
ואני עדיין חושבת שמה שאמרתי לגיטימי ואולי אכן לא אובייקטיבי, אבל לא ניסיתי להיות אובייקטיבית...כתבתי פירוש: "אני לא אוהבת".
ואני חושבת שהשורה התחתונה שלך לא ברורה לי, כי אתה אומר שסמים הם לא מה שאומרים לנו, אבל בעולם שלי אף אחד לא מדבר על סמים.
אף אחד לא יוצא נגדם, בעולם שלי פשוט מעמידים פנים שזה לא קיים.
ואתה יודע מה, אני אגלה לך משהו...(לך ולכל מי שיקרא את זה)
לא מזמן קרה משהו נוראי במשפחה שלי, אח אחד מצא את עצמו במעצר, אבא שלי בבית חולים, והאווירה פשוט לא הייתה משהו.
מיד אחרי מה שקרה, אחי ואני היינו בחצר שלנו בלילה, ושמענו אישה צורחת באזור תעשייה, אני הגבתי בבהלה וקפאתי לרגע ואחי הקטן שהיה לידי וראה את התגובה הקיצונית שלי, לקח מקל והלך משום מה לשדה מאחורי הבית.
הוא חזר כשהוא מקלל, ואומר שעפו עליו ציפורים ושהוא ראה תן והתחיל לקלל את אלוקים.
ידעתי הוא צריך עזרה באותו הרגע, שמשהו אצלו ממש לא בסדר, אבל אבא שלי בבית חולים ואמא שלי אמרה "כולנו צריכים טיפול", ואני אמרתי "אבל הוא במיוחד".
ושום דבר לא נעשה.
בחודש שאחרי, לא מיד, הוא התחיל להיות מוזר יותר ויותר, והוא שנא לראות ציפורים וחתולים והוא הרגיש שאלוקים עושה לו דווקא.
אם לצטט לך את מה שהוא היה אומר ועדיין אומר עד היום, חודשים רבים אחרי, זה היה משהו בסגנון: "זה הכל אלוקים הבן שרמוטה הזה".
זה נהיה כל כך חמור, שאבא שלי היה צריך לקחת אותו לבית חולים והרופא אמר שאחי בהתקף פסיכוטי ושהוא צריך להתאשפז, וזה לא קרה, אחי לא היה מוכן ומסתבר שאישפוז בכפייה אפשרי רק אם האדם אלים.
מאז אחי קורע סידורים, מתחמק מלקחת את הכדורים שמייצבים אותו, מקלל את אלוקים, ומאשים את הציפורים, ואת היוטיוב, ואת זה שבדיוק כשהוא הסתכל בפלאפון הדקה התחלפה וזה הכל "הקדוש ברוך הוא הבן זונה".
אמא שלי אמרה שזה הכל הקאנביס ושהוא רק צריך להפסיק לעשן, שאולי הוא קונה חומר בעייתי.
גילינו באיזשהו שלב שאחד החברים שלו(שיוצא ונכנס מאברבנאל וידוע שהוא חולה נפש) נתן לו כדור כלשהו, והוא לא ידע בפירוש מה זה אבל אחי הגדול שיער שזו פטרייה.
לסיפור הזה אין סוף שמח, אחי עדיין לא בסדר, וההורים שלי עדיין שבורי לב ממה שקרה בעבר וממה שקורה עכשיו.
אני חיה בגיהינום, ומתוך הגיהינום שלי, כתבתי לך את מה שכתבתי, ולמרות זאת לרגע לא אמרתי לך שאתה צריך להיגמל ושאתה מכור ושזה רע, למרות שיש לי תירוץ טוב ללמה מותר לי להגיד את זה, כי אני מכירה מישהו שנדפק מזה מקרוב.
אבל לא עשיתי את זה, כי הסיפור האישי שלי לא היה רלוונטי, והסמים שאתה צורך באמת לא צורמים לי.
לא יודעת למה, פשוט לא אכפת לי אם אנשים מעשנים סמים, אף פעם לא היה לי אכפת והמקרה האישי שאני חווה לא ישנה את זה.
אבל אני אוהבת כתיבה, ואני לא חושבת שהשילוב הזה מגניב.
סמים ואומנות?
זה הסמים לשם האמונות או האמונות שבעצם מנציחה את הסמים?
מה זה הסיפור הזה בכלל? למה זה שווה את זה?
במקום לנסות לגרום לאנשים לחשוב אחרת, ולצאת מהקופסא, צא מתוך נקודת הנחה שלא כולם חיים בעולם שלך, שומעים את מה שאתה שומע ומאמינים במה שאתה חושב שהם מאמינים.
סבבה, אז אתה לא מקדם שימוש בסמים, ואם זה מרתק אותך לכתוב עליהם - מי אני שאשפוט?! - אני לא יודעת מה זה עושה לראש.
אבל אני לא צריכה סמים כדי לכתוב, ואני לא מקשרת בין סמים לאומנות, כי לדעתי זה גורע מהאומנות; ומהמקום הזה אמרתי את מה שאמרתי.
אני לא זוכרת מה בדיוק כתבת באותו קטע, אבל משהו בו עיצבן אותי מהכיוון הזה, ולא מהכיוון של- "סמים זה רע!".
ברור לי שאחי לא יכול להפסיק לעשן את הקאנביס שמעורר לו משהו פסיכוטי במוח, ואני לא כועסת עליו, אני עצובה כי הוא סובל; כי ההורים שלי ואני צריכים להתמודד עם זה, ולשמוע אותו מקלל בתוך החדר שלו, מדבר עם קולות ב-3 לפנות בוקר.
סמים זה רע?
אני לא יודעת.
אני לא אדם שמתייג דברים לפי טוב ורע, אני מעדיפה את השיטה של אמת ושקר.
אני לא שופטת, אבל אני כן מוכיחה ולדעתי יש הבדל.
כי עובדתית, הסמים לא דופקים את כולם...אבל הם כן דופקים מישהו; ולדעתי זו סיבה מספיק טובה לא להיות שאננים ולגנות את ההרגל האסקפיסטי הזה.
כמו שאומרים: "לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא".
זה לא אישי נגד האדם, אלא נגד המעשה אותו אנחנו מחשיבים "רע", ומהמקום הזה אני חושבת שרוב בני האדם פועלים.
לא תיכננתי לכתוב כל כך הרבה, אבל ככה יצא.
לא צריך לנהל על זה דיון, קח את זה רק כחומר למחשבה; אני לא מנסה לשנות את העולם שלך, זה רק כדי שתהיה יותר מודע לזה שלא כולם חיים באותה סביבה כמוך, ושהבעיות שבעולם שלך הן לא הבעיות שבעולם שלי...
ואתה יכול להגיד שאני לא אובייקטיבית, אבל לדעתי גם אתה לא.
הכתיבה שלך היא לרוב הרבה דברים, אבל היא לא דואלית; היא מראה רק צד אחד של התמונה, ולא כי זה הצד הכי מעניין וחשוב של הסיפור, אלא פשוט כי זה הצד שאתה מכיר הכי טוב; ודבר אחד כל כותב יודע, אנחנו מסוגלים לכתוב רק על מה שאנחנו מכירים.
ובכל זאת, עבורי כתיבה זו חקירה, וכשאתה כותב יד וביד עם הסמים, בעיניי החקירה הזו משתבשת.
אז זהו, אני לא יודעת למה התחשק לי להתביית עליך היום, אבל תכלס, ציטטת אותי אז די ביקשת את זה...
וכן ראסטה, זה פאקינג מיושן, זה נעשה כבר אלף פעם, זו דרך שרבים הלכו בה לפניך, מה אתה כבר תגלה בה שלא גילו לפניך?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-8 חודשים יפה שאתה החלטת להשתקם. סקאוט
לא היה לי בזמנו לכתוב לך על הסמים ועל האלכוהול אבל ידוע שההשפעה שלהם הרסנית, בייחוד בשילוב שניהם.
הם מקצרים חיים אז מדוע לקצר אותם בכוח? ואני יודעת זאת ממקור אישי כי סבא שלי ז"ל נפטר בגיל מאוד צעיר, 46, בגלל חשיפה מתמדת לאכוהול ועישון סיגריות. הוא אומנם לא התנסה בסמים [ לפחות כך נדמה לי] אבל בשאר הדברים התנסה ולמרות שהוא החליט להיגמל ו-4 שנים לא נגע בהם הנזק כבר נעשה והוא מת מהתקף לב. דוד שלי היה לו קשה להתמודד עם לכתו עד יום מותו וגם הוא מת צעיר. אומנם לא מאלכוהול אלא נהרג אבל עדיין. נראה לי שהחיים שלו לא היו חיים בלי אביו.
הסיפור האישי הוא הדגמא למה המזיקים הללו יכולים לעולל.
עם זאת, לדעתי בחרת נכונה. אין ספק שזה קשה אבל תחשוב על הצדדים החיוביים בזה. אתה לא צריך סמים על מנת ליצור או להיות מי שאתה. אל תיתן לא לאלכוהול ולא לסמים לשלוט בך.
אל תסב לעצמך ולסובבים אותך סבל.
דרך צלחה בכול!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
