פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 450 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 3 שנים ו-9 חודשים נמלה Rasta
זה היה עוד בוקר, לא שונה מכל בוקר אחר. הימים האחרונים היו קרים, החורף הגיע וירדו גשמים.
הנמלה התעוררה ויצאה לעוד יום מלא עבודה ומטלות. הן חרוצות וקצת קור וגשם לא ימנע מהן לעבוד. עד לא מזמן הייתה פועלת, תפקידה היה לטפל במלכה ובזחלים. לאחרונה עברה למחלקה אחרת והיום היא אחראית על חפירה ועבודות הקשורות בתחזוקת הקן. היא אוהבת את התפקיד, יותר מהקודם. היא מבלה הרבה יותר זמן בחוץ והיא אוהבת את העולם שמחוץ לקן. למרות הסכנות, הוא מלא בהפתעות והרפתקאות.
הנמלה סיימה להתארגן והצטרפה לחברותיה במחלקה. הן הסתדרו בשורה, עברו ביקורת רס''ר ותדריך עבודה ליום החדש מהקצינות הבכירות.
לאחר מכן יצאו הנמלה וחברותיה בשורה ארוכה, הן צריכות להגיע לנקודה מסוימת כדי לטפל בחלק מהקן שקרס.
בדרך לשם הנמלה הבחינה באבן שבולטת מתוך הקרקע, אבן לא גדולה במיוחד אבל גם לא קטנה. עבור הנמלה הקטנה מדובר בשטח גדול וחדש אותו אפשר לחקור, עולם ומלואו. האבן בלטה כמה מטרים מעל הקרקע, לבנה לחלוטין.
הנמלה מעולם לא נתקלה בקרקע מוזרה שכזו. פרץ של סקרנות הרעיד את גופה הקטן. היא נפרדה מהשיירה והמשיכה לבדה אל עבר אותה קרקע משונה.
כשהגיעה לשם הבחינה שחברותיה לא טרחו לחכות, הן המשיכו בדרכן כשהן דרוכות ומוכנות לבצע את מטלות היום.
כשהבינה שנשארה לבדה המשיכה בדרכה ועלתה על האבן. חוש הריח שלה מפותח מאוד, לקרקע הלבנה היה ריח אחר, חדש, מעניין. היא התחילה מתרוצצת במעגלים חוקרת כל סנטימטר.
לפתע הקרקע החלה לרעוד, היא המשיכה להתרוצץ בגבולותיה של האבן הלבנה וברגע אחד נעצרה. כנראה שנבהלה. כמה רגעים חלפו והקרקע הפסיקה לרעוד וכשהרימה את ראשה ראתה אותו.
היא מעולם לא נתקלה באחד כמותו, בטח לא ממרחק קרוב שכזה. היא רק שמעה את הסיפורים על היצורים המוזרים שמאכלסים את העולם שמחוץ לקן.
היצור הבחין בנמלה, הוא התכופף לעברה ובחן אותה, הוא לא זז, רק המשיך לעקוב אחרי תנועותיה. הנמלה המשיכה מתרוצצת בסיבובים ולפתע שמעה קול.
״שלום לך שם יצור קטן״ אמר היצור גדול הממדים.
הנמלה נעצרה להקשיב. יכל להיות שהוא קרא לי עכשיו? חשבה לעצמה.
״שלום גם לך יצור גדול״ אמרה הנמלה.
״לרגע לא חשבתי שאת יכולה לדבר בשפת בני האדם, זה מרשים״.
״תשמע.. אני בסהכ נמלה, אני לא מדברת, אם כבר זה אתה שמדבר איתי. איך אמרת, שפת..?
״שפת בני האדם״.
״אז אתה בן אדם. מספרים לנו עליכם במקום ממנו אני באה. זה נכון שאתם הורגים אחד את השני?״
״מאיפה אתן יודעות את זה? ולמה את יודעת מה זה להרוג?״
״מה אתה חושב קורה לזכרים שלנו? אתה זכר לא? אמרתי לך שמספרים לנו עליכם, שמעתי כבר הכל. בני אדם טיפשים, תמיד מתעסקים בכל מה שלא רלוונטי, חושבים יותר מידי, מדברים המון, כמה רעש אתם עושים יחסית לאנשים שתקועים על כדור שצף בחלל. אני שמחה שלא אכלנו מעץ הדעת, לשם מה כל הדבר הזה טוב? כל מה שמעניין אתכם זה כסף ורכוש, כח ותשומת לב, הם עשו לי ככה והם אמרו לי ככה, גנון, אכלתם תראש! מה איתך, גם אתה טיפש?״
״יש לך הבחנה חדה יחסית לנמלה, כבר אמרו לך את זה? לא ברור לי מאיפה את מכירה את סיפור עץ הדעת ולמה את מכירה את המונח ״חלל״, יש לכן גוגל? האם קהילת הנמלים שלחה נמלה אסטרונאוטית לחלל?
בכל אופן את צודקת, חווה אכלה מהפרי, זה הסיפור בכל אופן.
אי אפשר לצפות מכל כך הרבה בני אדם שיגיעו לאותה הבנה אחת שתאפשר שלום קיומי, שתאפשר עבודת צוות כמו שלכן הנמלים, זה בלתי אפשרי. אכלנו מהפרי, נדפקנו, עכשיו אנחנו ״יודעים״. ומה שמצחיק בכל זה היא העובדה שאנחנו לא יודעים כלום ומתנהגים כאילו העולם חייב לנו משהו, שליטי העולם החדש. את יודעת מה אומרים, או שלא, את נמלה.. אבל עם כח גדול באה גם אחריות גדולה. איך אפשר לסמוך על חבורה של קופים טיפשים כמונו? ועוד הרוב המוחלט מאמין שמישהו יצר אותנו, איזו עבודה עלובה, מגוחך לחשוב שאנחנו היצירה הכי גדולה בטבע״.
״אתה לא אמור להסכים איתי, אתה אחד מהם! לא?
״רק מבחוץ.. מעולם לא הרגשתי שייך״
״אתה באמת מוזר. אתה מדבר עם נמלה. אבל אני חייבת לומר שאתה בכלל לא דומה לבני האדם מהסיפורים.
מה אתה עושה כאן?״
״אולי את צודקת, ככה או ככה הראש דפוק, זה לא קל להיות בן אדם. את בטח שמחה להיות נמלה. ובכל זאת אני חייב לומר, בשם בני האדם, יש גם אנשים שפויים בחוץ, אנשים טובים, זה נדיר אבל בהחלט קיים. יש אנשים שיצליחו להחיות אותך, לעורר בך השראה, שיעזרו לך להתקדם ויתמכו בך, ויש אחרים שיעשו ההפך המוחלט. זה משחק שלם, הצגה, החיים כתיאטרון ואנחנו בסהכ תפאורה מתחלפת, באמת מדהים כמה רעש אנחנו עושים יחסית לאנשים אבודים בחלל.
אין לי מושג מה אני עושה כאן, אני כמוך. מסתובב במעגלים, עוד יום ועוד אחד, מנסה לשרוד, יש מטלות, יש משימות. ההבדל היחיד בינינו שלי אין חשק, את נמלה... את לא צריכה חשק.
אז איך זה להיות נמלה?״
״אני לא יודעת. אני נמלה. אנחנו לא שואלות שאלות, אצלנו יש סדר ומשמעת ומטרה ברורה. אנחנו לא מבלבלות את המוח, אנחנו לא מחפשות אחרי תשובות שסביר להניח לא יגיעו, אנחנו לא מתאהבות ולא חוות דיכאון. אין לנו כסף ופוליטיקה ודת, אנחנו לא הזויות כמוכם, אנחנו מתעסקות בעכשיו, אנחנו חיות.
לא תשמע אותי מתלוננת. לכם בני האדם יש נטיה לסבך כל דבר. החיים האלה לא מסובכים כל כך. עכשיו אם תסלח לי אני צריכה להמשיך בדרכי״.
״לאן יש לך ללכת? את משחקת שחמט? ועוד לא ענית לי על השאלות. מאיפה הידע הנרחב שלך? את מכירה את פול ראד? יש לך פייסבוק? ומה הקטע שלכן עם סוכר?״
״בשונה ממך בן אדם יקר, אני נמלה ויש לי עניינים לחזור אליהם, אין לי זמן לבזבז. ואתה, אתה צריך להפסיק לדאוג, תזרום, תבין שאין לך שליטה ותזרום, תחיה. אתה יודע מה טוב עבורך. תזכור שאני ואתה לא שונים. אתם בני האדם שחצנים, אתם אשכרה חושבים שאתם מעל הטבע, הצחקתם אותי״.
״כמה תובנות בגוף כל כך קטן... שמחתי להכיר, איך אמרת שקוראים לך?״
***
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-9 חודשים מצחיק ומשעשע, למרות שבסופו של דבר ... בת-יה
באופן מסויים, כמעט כל בני האדם - נמלים.
דרך אגב, מבין כל הנמלים יש גם זן אחד של נמלים כובשות ורוצחות.
סוג של נמלים שכאשר הקן שלהן נהיה צפוף מדי, הן מחפשות אחרי קן אחר,
רוצחות את הנמלים שבו, ומתנחלות שם. המעניין הוא שהן לא משמידות
את הביצים או הזחלים, אלא מגדלות אותם כאילו הם שלהם.
סוג של גיוון לצורך העתיד.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-9 חודשים היי בת יה Rasta
-
-
לפני 3 שנים ו-9 חודשים חמוד ומעורר מחשבה gigi
-
לפני 3 שנים ו-9 חודשים תודה שקראת. Rasta (ל"ת)
-
-
