כמו שאמרת, התהווה וחלף.
אולי זה כי אני צעירה, אבל אני פשוט לא מבינה את הקטע הזה.
כל זה נראה חסר פואנטה.
ואולי יהיה אפשר להגיד שיצא לי מזה משהו, שלמדתי מזה, ששאבתי מזה השראה.
אבל בכנות, הייתי מעדיפה לא להרגיש ככה בכלל, מאשר לחפש דרך להרגיש בסדר עם זה שבמציאות, אהבה לבדה זה פשוט לא מספיק.
שהיא עדיין נשארת שם להציק, גם אחרי שכבר הבנתי את הקטע ושזה לא מתאים.
היית מעדיפה לא להרגיש ככה בכלל.
אולי אני לא יודעת איך לאהוב, כי בחוויה שלי, אהבה זה לא רגש מופלא בכלל.
היא תמיד גורמת לי לרצות להקריב את עצמי, ואני מניחה שזה כבר תסביך שלי, אבל שורה תחתונה-
מצאתי כבר ערך במצבים הרבה יותר מחורבנים מזה.
ובכל זאת, אין לי חשק לחפש את הטוב בדבר.
יש דברים שלא בא לי ללמוד מהם, ולסחוט מהם את מה שאני יכולה, אלא פשוט לשכוח מהם כמו שהם, פשוט לוותר על כל החבילה גם אם אולי יש בה משהו שאני אוכל להשתמש בו, בגלל שהרוב זה ג'אנק שרק יכאיב לי, נראה לי שזה רק הגיוני שאני לא רוצה למצוא בזה ערך.
בכל מקרה מה שיש בו ערך נשאר, בין אם אני רוצה את זה או לא, אז אין טעם.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
