ורקמנו מחשבה, מסיבה למענה.
צנועה כמוה, מלאת אהבה.
ונפש עדינה כסותה,
טלאים של אור ליבה
עשויים מבת - מלך כבודה.
ופסעה כמלכה מלווה בפרחי בניה,
הסיטה את הוילון ה-עשוי מקטיפה
ופניה אורו כשכל משפחתה לצידה.
וכיסא הובא, והיא לרגע התיישבה
והיה מן הס באוויר כמו בעת תפילה.
חרש דמעות אושר כיסו התרגשותה
כשפניה נצצו אור אלוקות אצילה.
כל הזכויות שמורות...
{שיר שכתבתי לאמא אחרי כל המתח שירד.
עשינו לה מסיבת הפתעה גאורגית,
מזל שהיה כיסא בכניסה כי הריגוש היה
למעלה מכוחותיה כשראתה את כל המשפחה
האהובה לצידה.מכירים את האנשים מדור של "פעם"
שלא רוצים לקבל כלום אף פעם רק לתת. אז הפעם
נתנו קצת והתרגשנו הרבה}.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה