אם אנשים לא היו מרגישים את מה שגורם להם להרגיש לא בנוח, זה היה הרבה יותר קל להישאר אותו דבר.
אבל אני חושבת שיש מקרים בהם אין לך ברירה אלא להיות מחובר ריגשית, אלא אם כן לא אכפת לך שדברים יזרקו לפח.
אני חושבת שאחת הסיבות שכל כך הרבה אנשים מתרגשים, היא ניתוק ריגשי מהסיטואציה...
אנשים מתאכזבים מהחיים, מהאישה שלהם, מהילדים שלהם, מהבעל החסר תועלת...לפעמים אין ברירה אלא לנתק אחרת זה כואב מדי.
אבל לדעתי דווקא כשאדם רוצה לשנות את החיים שלו, את הדינמיקה בעבודה, את מערכת היחסים עם הבן זוג, את הקשר עם הילדים - חיבור ריגשי הוא יותר מהכרחי.
אז מן הסתם, בעיניי, כשאדם רוצה לשנות את עצמי זה צריך דלק מסוים, סיבה, דחיפות, ואני חושבת שהרגשות זה מה שבאמת דוחף אותנו או סוגר אותנו עוד יותר.
לפעמים אנשים פשוט לא רוצים להרגיש את זה...
לי באופן אישי לא אכפת כי במילא כולם חושבים שאני מוזרה, אז אין לי שום צורך בלהדחיק שום דבר.
אבל אני מבינה למה אנשים אחרים ירצו להניח את זה בצד, לפעמים זה יכול להיות אינטנסיבי מדי.
אבל עדיין, אני חושבת שבלי להרגיש אי אפשר באמת להשתנות, ואני חושבת שזה תמיד הכרחי עבור בני אדם להשתנות 'כי האדם עץ השדה'.
ללא ספק, התקופה הזאת שבה אנשים לא פה ולא שם, כבר לא מי שהם היו ועוד לא מי שהם רוצים להיות, היא נורא מביכה ולא נוחה, אבל ללא ספק חייב לעבור אותה...כמה זמן שהיא תיקח.
סורי, לא יודעת מאיפה כל זה בא פתאום...אין לי מושג אם זה בכלל רלוונטי, פשוט גרמת לי לחשוב על איך הרגשות הן אלו שמניעות לפעולה ומשם המחשבות שלי התפצלו להרבה כיוונים שונים.
בכל אופן, בהצלחה!
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה