פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 707 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 4 שנים ו-2 חודשים 20/08/21 Rasta
הנחש הוא סמל לחכמה, לאין סוף, נצחיות, מעגל שלא נגמר, הוא ממשיך בשלו מאחר ושינויים הם הדבר היחיד שקבוע, מוחלט.
היא הסתכלה עליי, מבט חודר, מרוכזת ומחכה לתשובה. לקח לי רגע עד שהצלחתי לגבש תשובה, היא לא הפתיעה אותי עם השאלה, אבל לכמה רגעים שקעתי בתוך עיניי הבדולח שלה, יכלתי להרגיש שהיא תהפוך לאדם משמעותי בחיים שלי, לפחות בתקופה הקרובה.
So, why are you depressed? I get that you’re not happy and i’m not criticizing or judging, I’m wondering, what do you feel? What makes you feel bad?
אנחנו מדברים באנגלית, היא מבלרוס. נשואה לחבר שהכרתי בבר הקרוב לביתי. הוא מנהל הבר במקום. ״אני תשוש״, אמרתי והמשכתי, ״אני לא אוהב את החיים האלה...״
הבעת הפנים שלה השתנתה, המשפט שאמרתי העציב אותה ויכלתי לראות שהבינה אותי, אבל לא כמו שאנשים בדרך כלל ״מבינים״... היא המשיכה להסתכל ולא הורידה את המבט שלה ממני. הרגשתי טוב, כל עוד היא כאן.
היא שלפה את המצלמה מהתיק הקטן שלה והתחילה להסתובב במסעדה, בין שולחנות, נכנסה אל הבר, לפינת העישון, מצלמת ומתעדת כל רגע מעניין, כל מבט, את זרם הבירה, כוס היין ועננת העשן. מאוחר יותר באותו היום שלחה לי תמונות שלי יושב בבר ביניהן כמה מהמשחק שחמט נגד אלכס.
השעה היתה מאוחרת. לא עבדתי באותו יום, הסתובבתי בטיילת וירדתי לשבת בחוף. ישבתי על סלע ובהיתי בגלים נשברים. חזרתי לפראג הקטנה, דימה מאחורי הבר. חבר שלו אמיל ישב על הבר ועישן סיגריה. אני כהרגלי התיישבתי לבד, הזמנתי כוס וויסקי ושיחקתי שחמט בפלאפון. הייתי בעיצומה של מערכה נגד שחמטאי כלשהו מצרפת, לא תכננתי להפסיד, מהר מאוד, אחרי הקרבה של שלושה חיילים נאמנים, המלך של הצבא הצפרתי נפל בשבי. גלגלתי ג׳וינט ואמיל הצטרף אליי לשולחן. ״אתה נראה מדוכדך״, אמר.
היתה לנו שיחה מעניינת. הוא טען שהצלחתי להסביר לו רעיון מסוים שעד לאותה שיחה היה עבורו לא הגיוני על גבול הבלתי אפשרי. ״אתה מבין״, הוא אמר, ״אני לא חושב שמחכה לנו משהו אחרי המוות...״ זה עלה לאחר ששאל אותי אם אני אדם מאמין. אמרתי שלא. הוא שאל אותי מה אני חושב שקורה אחרי המוות.
כשהייתי ילד, מישהו, שהיום כבר לא בחיים, אמר לי שחלומות הם הקדמה למוות. לא הבנתי מה התכוון. אז המוות היה נושא אסור, מפחיד. מהר מאוד, לאחר אירוע שקרה, הפכתי אובססיבי לגביו, הייתי בן תשע. היום, אני חושב שאני מבין למה התכוון.
״מה קורה לאחר המוות...״חזרתי על המילים שלו בשקט. זו שאלה שהקימה והפילה אימפריות שלמות. מדהים לחשוב שכל התרבות שלנו מבוססת על מוות. מוות זה המטבע האמיתי, הכסף הוא רק אמצעי. אנחנו מפחדים ממנו. עבורנו מוות הוא המערכה האחרונה, הדף האחרון, זה מפחיד. ככה לימדו אותנו. למצרים היתה גישה שונה, כל חייהם התכוננו לבואו של המוות, המוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, שני צדדים של אותו המטבע, אין סיבה לחשוש, המוות הוא בסהכ קטע מעבר.
מעבר לאן? האם אנחנו תודעה נצחית, תודעה מתמטית אין סופית שממשיכה להתפתח? אבולוציה זו מילת המפתח. שינויים הם הדבר היחיד שקבוע.
סידרנו כמה שורות של האבקה הלבנה הזו, זה לא היה קוק. זה היה טוב יותר.
אמיל שמח שדיברנו. אמרתי לו שהתחלתי ללמוד רוסית, 60 שעות, 30 מפגשים במכללת בת ים. סיפרתי שאני מתכנן לטוס לאירופה לתקופה קצרה, לעבוד כברמן. הוא אמר שאם אני לומד רוסית כדאי לי לשקול לטוס לסנט פטרסבורג ולעבוד שם, לחוות את העיר והתרבות המעניינת. ״מחכים לך שם יריבים ראויים לשחק נגדם שחמט״ אמר. הוא עשה את זה, עבד שם שנה וגם פתח בר עם כמה מקומיים.
הבר היה כמעט וריק מאנשים, מוסיקת שנות התשעים, דיסטורשן וקול בס ועמוק מילא את החלל. השפעת הסם התחילה מהר, אחרי רבע שעה התעוררתי לחלוטין, העייפות נשכחה, הרגשתי טוב.
יצאנו מהבר בתשע בבוקר. חם, בריזה נעימה מהים. אני ודימה עזרנו לבחור אתיופי למלא כמה טפסים שהיה צריך לשלוח ללשכת התעסוקה וביטוח לאומי.
המשכנו אליי לדירה, ישבנו בחדר, שתינו בירות והקשבנו להופעה של לו ריד, תקליט שקניתי באמסטרדם, מ-71. השיר הרואין התנגן.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-1 חודשים הופתעתי לטובה חני, ובעצם למה אני מופתע בכלל.. Rasta
-
לפני 4 שנים ו-1 חודשים ואחד מקומי יפה ובועט:) חני
-
-
לפני 4 שנים ו-1 חודשים היי חבר:) חני
אתה שובר את ליבי עם הכתיבה שלך
ובעיקר התוכן. אבל הכי הכי ובעיקר
עם הרצון שלי שתהיה מאושר
מהדברים הקטנים ואחר כך הגדולים.
https://youtu.be/aIHF7u9Wwiw
* הודעה חיובית מעדי- מטאליקה עושים מחווה לכריס קורנל..
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-1 חודשים ^ Rasta
מאק מילר?! יפה מאוד.
אני ממש אוהב את המוסיקה שלו.
תודה שקראת ותודה על התגובה.
דש לבנות.
מטאליקה עשו כבר מחווה, כשמת. האם מדובר בהפקה חדשה?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-1 חודשים כן חני
-
-
לפני 4 שנים ו-1 חודשים חנוש Hill
לגמרי ביטאת אותי.
אני על גבול הנחרדות. פשוט נחרדת מהמחשבה על הסמים, על הנזק העצמי, על השפיפות והכאב.
קטונתי ואין לי זכות כלל לומר דבר, אבל קשה לקרוא.
ואם אפנה מעט מהפרטי של ראסטי ואתייחס לדור הצעיר, האבוד, שאולי זה ישמע שיפוטי אבל קשה לי לראות את אי הרצון שלהם לקבל עזרה. את העובדה שהם מרשים לעצמם לשבור את עצמם, לא להאבק עבור מי שהם. שהם פשוט ויתרו על עצמם. הסו קולד 'פריבילגיה' לעשות זאת, לא להילחם לקום מן התופת. זה מקומם. וזה אולי מצטייר כהכי חצוף או מתיימר מצידי, אבל, קשה להילחם על בני הנוער שאינם רוצים להילחם עבור עצמם. שלא מאמינים בנו, המבוגרים האחראיים שמנסים להיות שם, איתם. שגם בשיפולי הפישול (מלשון לפשל), עדיין, נמצאים שם.
מתנצלת על היומרה שלי. פשוט לקרוא את ראסטה כך, מעלה בי את הדברים הללו.
כתיבה נועדה לחבר בין אנשים, לזרוע אידיאל, להשרות השראה, לעורר הזדהות, רגש. גם אם היא מבטאת חיים של אחרים. שבינינו לבינם אין דבר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-1 חודשים הילי כן בהחלט חני
יש למילה הכתובה
יכולת לחבר בין אנשים ויכולת
מדהימה להוציא מאיתנו
דברים שלא בטוח היו יוצאים
בנסיבות אחרות.
אני מניחה שכל אחד מאיתנו צריך
למצוא את המתג שמאיר אותו מבפנים.
ואם לא מבפנים אז אור מבחוץ.
הכוונה לחברים שיאירו את הדרך.
והיות ואנחנו לא רובוטים לפעמים
יש צורך בתיווך העולם כשהוא לא ברור.
מה שבטוח הוא שסמים מכהים ומערפלים
את התודעה ולא מעירים אותה.
קטונתי, מי אני שאשפוט דור♡
( אני זוכרת בהוסטל מסויים שנים
רבות אחורה, זוג מקסים השתמש בהירואין.
האישה הייתה בהריון וכל כך צעירה.
שאלתי איך הם עושים דבר כזה לילדה?
הילדה נולדה מסוממת והם המשיכו להשתמש
ועברו לדירה משלהם). בלתי ניתן להכלה הדבר הזה.
♡♡♡
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
לפני 4 שנים ו-2 חודשים גרס גרם לי להרגיש כמו גופה... אושר (ל"ת)
-
