אני בהחלט מבינה את הרצון הזה להיות מישהי שונה ולבלוט בייחוד בגיל הזה שבו...את מרגישה כאילו את לא ממש שונה מאף אחד מספיק כדי שישימו לב אליך, אבל גם לא מספיק דומה כדי להשתלב.
בכל אופן, ככל שתכירי את עצמך יותר ככה את תראי את הייחוד שבך, ומה שאי אפשר לקחת ממך וזה מה שבאמת הופך אותך למיוחדת.
שום דבר חיצוני לא עושה אותנו מיוחדים...זה רק אומר שאנחנו משתתפים באופנות חולפות שניראות לנו מגניבות אבל לדעתי זה מאוד מסוכן לקשר את מי שאת לדברים שאת עושה ולובשת.
יש אנשים שמחברים לזהות שלהם דברים שרק גורמים להם להרגיש אבודים...
את מי שאת, ובמקום להתרכז בלהיות משהו מיוחד אני הייתי ממליצה לך בלחפש את מה שמרגיש לך מיוחד.
את האנשים שאת חושבת שהם מדהימים ומעוררי השראה, את הסטייל האישי שלך, את המאכלים שאת אוהבת עם השילובים המוזרים שלך.
את לא הדברים האלה, הם לא יעשו אותך מיוחדת, אבל אולי אם תתמקדי בהם - תגלי שהדברים שאת אוהבות מגלים עלייך דברים שלא ידעת קודם.
אני זוכרת את עצמי שנורא התייסרתי מכך שלא הייתה לי תשובה לשאלה מטופשת כמו "מה הצבע האהוב עליי?"...חיפשתי תשובה מגניבה...תכלת או אדום, ובסוף מצאתי שהתשובה היא הכי בנאלית ומשעממת שיש - ורוד.
אבל היום אני מתחרטת שלא פשוט אמרתי אותה...
שזה לא היה לי טבעי פשוט ללכת עם מי שאני ומה שאני אוהבת באמת.
אז הקטע שלך מאוד הזכיר לי את החוויה הזאת בחיי...מחשבות כמו "בא לי ללבוש הכל שחור ולשבת בסוף הכיתה כמו אימו כי זה נראה לי מגניב".
אני לא חושבת שאת באמת רוצה להיות מיוחדת, את רוצה שיזהו אותך, שיעופו עליך, שיעריכו את קיומך.
וזה הדבר הכי טבעי בעולם...
אבל מניסיון,זה רק מכאיב יותר כשאנשים אוהבים אותך ואת בכלל לא מזהה את עצמך.
אל תחשבי על עצמך יותר מדי, זה לא יעשה אותך מאושרת.
אולי זה יגלה לך הרבה דברים, אבל כרגע בגיל שלך, במקום לגלות אני הייתי מעדיפה פשוט להיות.
להיות עד הסוף, יש כל כך הרבה דברים שלא עשיתי כי הייתי עסוקה מדי בלחשוב.
אז אני מניחה שאני מדברת יותר אל עצמי מאשר אליך, נו טוב, מאוחר מדי לנסות להבין מי זו אליזבת, ואם היא אכן מיוחדת או לא.
שורה תחתונה, את מי שאת חושבת שאת.
יש אנשים שיאמרו על עצמם שאין להם שום אופי - ובעיניי הם הכי מקסימים וטובי לב.
אז עבורי, מישהו מעניין, הוא לא מיוחד יותר ממישהו טוב לב.
להיות מיוחד, לדעתי כמו יופי, זה בעיניי המתבונן.
אז אני לא אומר לך שאת מיוחדת כי אין לי מושג.
אבל לרצות להיות מישהו, ולא סתם להסתפק בלחיות כמו שכולם חיים סביבך, זה אומר עלייך הרבה...
את לא רוצה להיות סתם משהו שחולף.
את רוצה להיחרט בזיכרון של אנשים.
וזה כבר לא עניין של מראה, כי אנשים לא זוכרים את מה שבולט אלא את מה שנכנס להם ללב.
אז אני מניחה שכולנו מיוחדים, כי כולנו נמצאים בפינה מיוחדת בלב של מישהו.
וואו זה נשמע קיטשי ודוחה לאללה...איו.
בכל אופן, עצה שלי, אל תחשבי על הדברים האלה יותר מדי, את מפספסת את עצמך כשאת עושה את זה.
להיות מיוחד זה אוברייטד...
הלוואי ומישהו היה אומר לי להפסיק לחשוב כל כך הרבה ופשוט ליצור כמה שיותר זיכרונות כל עוד אני חופשייה לחלום על הכל.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה