פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 170 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 4 שנים ו-1 חודשים את-השראה מהספר קטע נוסף gigi
דניאל
את מעבירה לי את התחתון מתחת לשולחן (סוף סוף,לקח לך זמן) והולכת לשירותים כמו ילדה טובה ואני יודע שאני לא אחזיק מעמד בלעדייך אפילו דקה. אני מרגיש את התאווה היא מקשיחה לי את הזין ואני קשה כמו סלע,מוכן לשפד וכבר מדמיין את עצמי נכנס אחרייך ואלייך אבל בשבילך אני מנסה להשהות את הרגע, עד שתפחדי שאולי לא אגיע כי שנינו יודעים מה עושה לך הפחד אבל אני עומד להתפוצץ ואני קם ובמוח שלי אני מוצא תירוצים למה זה אחרת הפעם ראשית,אף פעם לא עשינו דבר כזה במעיין מבחן אומץ מול קהל ושנית הפחד תמיד התקיים מנוכחותי ולא מהעדרי ואני רק משתכנע ממש כל שניה ורגע שעשיתי טעות ואני ממהר אחרייך אבל
דאמט ,הילדון הזה חוסם לי את הדרך,ממלמל משהו על ליווי (ליווי לשירותים,כן,תקלטי לאן הם הגיעו) ואני עונה על אוטומט, בשאט נפש מהחוצפן הזה וחושב עלייך , לאיזה שלב בהוראות שלי כבר הגעת והאם את עדיין מצליחה להסתיר את התשוקה שגועשת בך , אבל הוא מתעקש ויש לו מבט כזה , מתנצח או מנצח , שממש מבקש כמו מזמין אותי להוציא את כל האש אבל אני נושם ונזכר בך וחושב , לא, מרגיש שאת תחכי לי ושאת לא תעשי שום דבר שלא אמרתי ויש לי ביטחון ואמון מלא-בך אז אני מתרחק ממך, רק לרגע, כי עד כמה שאני רוצה להרוס לילדון הזה את הפרצוף אני לא רוצה להרוס לנו את הערב ואני אתגנב אלייך עוד רגע אבל בינתיים אני שותה את הבירה ותוקע מבט מצמית במורן,שמפסיקה לבהות בי כמו ילדה בגן ושומע את הבחורים מדברים על מסיבה וכמה דקות נסיעה ועל השיטות שהם ינסו להשיג איזו בחורה ואני רוצה לספר,מה לספר,להתפאר כי הם יכולים רק לחלום על אחת כמוך ,הפנטזיה הגברית בהתגלמותה ואני רוצה שהם יוריקו מקנאה ואני כבר מתחיל לדמיין שאני אשכרה קורא לך ומספר להם איך הכל קרה ואת תעמדי שם,מגורה,כי זה יוציא אותך,אותנו,מהאפלה ויעשה אותך יותר קטנה ואני אגיד שאת שלי ואת תזרחי והגוף שלך שוב יגיב רק לי ואת תשמעי להוראות שלי כי אני אעשה הדגמות לחברים שלי, אשוויץ קצת בכוח שלי אחרי הכל את הבובה שלי ואני כל כך שוקע,טובע, נמס במחשבה שאני מאבד מודעות לסביבה ואני לא קולט שכולם משתטחים על הרצפה ומישהו צועק "פיגוע!"
חברים שלי בורחים כמו עכברים כשהטיטניק טבעה ואני תופס מחסה ליד הילדון הזה שרואים שהוא מת לצלצל לאבאל'ה אבל אני תופס לו את היד ומשתיק אותו בלי מילה לעזאזל , למה אין מאבטחים במקום המזוין הזה? בביטחון האמריקאים יודעים יותר מאיתנו , את בטח מסכימה ואין לי אקדח אבל יש לי את הילד הזה כרפסודת הצלה ואני יודע מה היית אומרת , לו היית יכולה..
היית אומרת לי לעלות על הרפסודה ולנטוש אותך , לתת לים הקר לקחת את הגופה שלך אבל איך אני יכול פשוט לשכוח אותך?
ואולי זה מגיע לי,על שגזלתי אותך מהעולם שלך ושהרגתי את האני הקודמת שלך ושגרמתי לך להתאהב בחוטף שלך אבל פתאום אני תוהה אם לא ניצלת את ההזדמנות ובחרת מכאן..אולי כבר הלכת מזמן , עוד לפני שידעת כמה הרס תשאירי אחרייך , כמה חורבן..את כאן או לא כאן? במסעדת הרפאים השוממת , בזירת הרצח המושלם כי אם ברחת את ממש מאסטר-מיינד אגם
והילד הזה קוטע לי את המחשבה עוד פעם, הוא משתין מהפחד הוא מרטיב על עצמו ושולח אלי מבט חרד,לראות אם קלטתי אותו ואני כמעט מרחם על הילד ואני כבר חושב להציל אותו אבל צרחה של מישהי מטלטלת אותי ואני רוצה לסטור לעצמי כי איך יכולתי לפקפק בך,בעצמי? את מעולם לא יכולת לשקר לי ואני יודע שאת אוהבת אותי ואת בטח מתפללת עכשיו ונעלת את תא השירותים ואת מקשיבה כמו כבשה לזאב הרע או כיפה אדומה טייק 2 שיודעת שהיא הולכת להיטרף כל שניה ואת בטח חושבת עלי,שם בתא ומשתגעת מדאגה ואני יודע שאין לי ברירה
אני מרים את הילד והמחבלים יורים בו צרורות והלב שלי מתקמט אבל אני פועל על אוטומט וזורק איזה בקבוק לעבר עיניים יוקדות ולפתע אני ועוד מישהו הופכים לתערובת של התנשפויות וזרועות מתנפנפות וזה כל כך מגושם,יותר מכל סצנה שיצא לי לראות ואף אחד לא בא לעזור לי , גם ככה את הזמן לבקש לא היה לי ואף אחד לא בא לעזור לו ואני כאילו התחרשתי וזה מאוד מאוד דרמתי אבל זה לא כמו שמספרים כי כשנלחמים על החיים אין באמת רגע בו הם חולפים מול העיניים,בהבזקים, סמכו עלי אתם נאבקים לראות משהו מעבר לחפצים חדים וכאבים וכשזה נגמר יש סביבי אנשים, חלקם אני קולט לפני המדים
מישהו מושיב אותי ונותן לי מים, בכוס סדוקה -חצי שבורה שאני מבין איך היא מרגישה ואני לרגע מתאושש , קולט את הזירה ואיפה אני נמצא ובא לי להתקמט כשאני נזכר בילד המעצבן ההוא, רפסודת ההצלה, ואני כמעט חושב עליו יותר עד שאני נזכר שעשיתי את זה בשבילך , כדי שיהיו לך כמה דק יותר ויותר ואת היית בדרך ללא מוצא וקפצתי אחרייך , כמו שג'יק עשה
האם את נושמת בתא?
אני נעמד ומדדה לשירותים , שנראים כרגע כל כך רחוקים ולפתע האדמה רועדת ואני נופל ומנסה בשבילך לא לעצום את העיניים, לא להרפות את הידיים אבל הגוף שלי מתפרק ונשאב -נמצץ לתוך הריק והחשיכה עוטפת אותי והיא מרגיעה , גם אם מרחיקה, היא ממש נעימה,אגם, וחבל לי כי אולי עכשיו את רואה אותי ומחזיקה לי את היד ומבקשת "אל תעזוב אותי,דני..אל תעזוב אותי..תפקח את העיניים" ואני כמעט בטוח שאני שומע אותך מחוץ למים אבל זה כל מה שהייתי צריך לשמוע
אותך,ולדעת שאת יודעת שלא זנחתי אותך כי כשיש רק מקום לאחד על הרפסודה את זו שראויה להיות עליה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-1 חודשים מדהים. antonio
-
