פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 966 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 4 שנים ו-1 חודשים החוקים הבלתי כתובים של הדייט השלישי antonio
את הסיפור שלי עם תמר בחרתי לספר לכם מהסוף (בסיפור 'איך לחוות פרידה ולהישאר בחיים, ואיפה החתולה שלי בכל זה'). הפעם אקח אתכם לחלק מוקדם יותר של הקשר הזה.
במהלך הלילה לא הצלחתי להירדם, וזה לא דבר חדש – אני סובל מאינסומניה (נדודי שינה) ולרוב לא מצליח להירדם. אחרי כמה וכמה כוסות קפה (אני יודע שקפה לא תורם לנדודי שינה, אבל אני פשוט ממש אוהב קפה) וכמה משחקים באקס בוקס, ועוד כמה וכמה סרטוני אסמר (למי שלא מכיר – כדאי להכיר, זה העתיד) השינה התחילה להתקדם. נשענתי אחורנית על הכורסא בסלון, העפעפיים נעשו כבדים וניסיתי את התרגיל שלימדה אותי הפסיכולוגית – 'ברוכה הבאה השינה! ברוכה הבאה השינה!' ואז אכן נרדמתי, אבל היישר אל תוך סיוט. נדודי שינה וסיוטים זה שילוב קטלני, וכמו הרבה דברים מזעזעים, גם בזה ניחנתי. אני לא ממש זוכר על מה היה חלום הבלהות, מלבד שהיה בו צבא של חייזרים שניסו לכבוש את כדור הארץ, ועתיד המין האנושי היה תלוי בי, ואני פישלתי באיזושהי דרך. התעוררתי בצווחה כשכדור הארץ בדיוק התפוצץ לגזרים. שמחתי לגלות שהוא עדיין קיים, אבל השחר כבר עלה בחוץ והנה עוד לילה ירד לטמיון.
בבוקר שתיתי עוד קפה והבנתי שרוקנתי לתוכי עד עכשיו כמה ליטרים של קפה, והרגשתי את התחושה המוכרת של מנת יתר של קפאין – מין תחושה כזו שלאן שאני מסיט את המבט – אני מיד מתמקד במה שאני רואה כמו נץ, אבל תוך כדי סחרחורת ותחושה של טלטול, כאילו מישהו עומד מאחוריי ומטלטל אותי. לא הייתי בטוח אם זה מצב בטוח לנהוג אבל כבר היו לי איזה מאה בקרים כאלה אז נו, מה כבר יכול להיות.
עליתי על האופנוע ולהפתעתי הצלחתי להגיע לכל המקומות אליהם הייתי אמור להגיע – שיעור המיינדפולנס שבלעדיו אני לא שורד את היום, אימון שחייה (אני מתאמן), עוד אימון שחייה (אני מאמן אחרים), עשר דקות ג'קוזי, ואז ואפילו הספקתי להיפגש עם חברים על הים.
תמר סימסה לי לקראת הצהריים. "מה חדש." ככה, בלי סימן שאלה.
לא היה לי כוח לכתוב. שלחתי לה הודעה מוקלטת – "אני עם חברים בים. בא לך לעשות משהו הערב?"
"אני לא אוהבת הודעות מוקלטות." סימסה לי. "מה אתה עושה בים." שוב, בלי סימן שאלה.
אני אמור לענות על זה?
תמר ואני יצאנו עד אותו רגע פעמיים, שני דייטים שהיו חביבים, אבל רשמיים מאוד. כבר על הדייט הראשון, עליו אולי אכתוב בהמשך, הבנתי שהיא בחורה רצינית מאוד, שעסוקה מאוד בפיתוח הקריירה שלה, חסרת חוש הומור, ו... גם קצת חסרת טקט. ועדיין, הדייטים היו נחמדים. לא עשינו שום דבר חוץ מלדבר, לאכול ולשתות, אבל עכשיו אנחנו לקראת הדייט השלישי. "אתה יודע מה זה אומר דייט שלישי." סער, חבר שיושב איתי בים, קורץ ועושה חיקוי של מוסיקה מסרטי זימה זולים "ווקה ווקה ווקה". הרשמיות והטקסיות הזאת, הסדר הברור הזה של הדברים, הוא לא ממש הדרך שבה אני אוהב לחיות את החיים שלי, והאמת? זה גם מוציא את הרומנטיקה והתשוקה מתוך ההתפתחות הטבעית של הקשר. אבל רציתי אותה, היא מצאה חן בעיניי, ומצד שני התעצבנתי על הפרוטוקול הזה של הסדר הקבוע בכל דייט ודייט - בדייט הראשון: נשיקה בלחי, פגישה בבית קפה. בדייט השני: נשיקה של ממש, סרט או באולינג או משהו. דייט שלישי: סקס. לא תמיד צריך לתכנן כל דבר כאילו אני איזה תת אלוף. להיפך - בהרבה מובנים אני אנרכיסט, אוהב ללכת נגד הזרם, לפעמים דווקא כדי לעצבן.
אבל הפעם אני אלך עם הזרם.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-1 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת gigi
אני נהנית מהכתיבה שלך, בעיקר מהגוף הראשון זה מאוד מחבר ומשעשע ומכניס לדמות! בנוסף, אהבתי שיש כל הזמן קולות אחרים,של אנשים שונים וסיפורים שונים..בקשר לסיפור הזה אמממ כמה הערות:
1. סרטוני אסמר- מתקשה להתחבר לטרנד הלחישות הזה..מקווה שאני לא מדברת מבורות אבל כרגע זה מרגיש לי כמו חבורת קופים חדשה. אבל אם זה עוזר לך לישון אז למה לא:)
2.אם יש לך נדודי שינה וזה לא כאילו מומצא לגמרי, איך לעזאזל אתה קם בבוקר?!
3.חוק הדייט השלישי נשמע כמו משהו שברני סימפסון היה ממציא חח
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-1 חודשים הי gigi antonio
תודה! :-)
אסמר מאוד מרגיע אותי. אני יודע שמלא אנשים לא סובלים את זה, אבל אותי זה בדרך כלל (לא תמיד) מרגיע.
לצערי, יש לי נדודי שינה... במהלך היום יש לי אנרגיה, אני לא ממש יודע להסביר איך. אני ישן בצהריים.
ולגבי ברני סימפסון - חחח...
ממש כיף לי לקבל תגובה כזו, יש לי חששות מכתיבה, לפעמים אחרי שאני כותב אני מרגיש חוסר ביטחון לפרסם את זה.
אז תודה ;-)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-1 חודשים היי 2 gigi
מה שעושה לך טוב,עם זה תלך. לכל אחד יש את השיטות שלו וזו שלך אולי "מוזרה" (מה ומי לא מוזר בימינו?) אבל לפחות היא לא פוגעת באף אחד..
אני יכולה לאכול מלאאא שוקולד וסוכר ולהרוס לעצמי את הבריאות של העתיד עבור רגעי הנאה קטנים בהווה, אז אתה ממש בסדר חחח
בקשר לנדודי השינה - שינה בצהריים יכולה לעזור במצב של חוסר כי נשארת ער בלילה אבל האמת שזה גם מעגל שמזין את עצמו כי ככה אין לך סיבה לישון רצוף (בלילה) אבל אולי זה בסדר עבורך. אצלי זה דווקא הרסני..מנסה להיגמל מנדודי השינה שלי = התמכרות למסכים עד 2 וחצי בלילה חחח
בקשר לחוסר ביטחון ככותב/ת-או-הו,כמה זה מוכר לי. יעזור אם אגיד שזה ישתפר עם הזמן? לדעתי אנחנו משתפרים עם הזמן ולאט לאט מרגישים בנוח למצוא גם את הנישות שלנו. כל עוד מצאת את הנישה ואתה מעניין את עצמך זה מעולה. גור'ג ר.ר מרטין אמר שאסור , בתכלית האיסור,לכתוב עבור קהל ואחרים ,רק מה שמעניין אותך ועבור עצמך אז תמשיך לכתוב כאילו למגירה כי שם רואים את הפוטנציאל ואגב,מסיפורים קצרים יוצאים רומנים שלמים אז מי יודע..:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-1 חודשים הי הי antonio
ממש מעניין מה שכתבת לגבי ג'ורג' ר. ר. מרטין. אני מרגיש שאם אני כותב משהו אינטימי לגמרי, 'כתיבה למגירה', אז רק מהפדיחה אני אעדיף שלא לפרסם את זה. וזה לא שאיכפת לי כרגע לנסות לפרסם ספר או להצליח בתור סופר, אבל כשאני קורא ספרים (ישראליים בעיקר) אז נראה לי שהם ממש מתאמצים להתאים את עצמם לאיזו נוסחא, ולא לכתוב משהו בכיף שלהם.
לגבי השוקולד והסוכר - אני מה זה מזדהה... אבל יש איזה תרגיל מאוד בסיסי במיינדפולנס - שלפני שאת אוכלת משהו, תנסי קודם 'לאכול' אותו דרך חמשת החושים - להסתכל עליו ממש טוב, כאילו בחיים לא ראית קוביית שוקולד, לקרב את זה לאוזן ולתופף על זה קצת, לשמוע איזה רעש זה עושה, להריח את זה, להתמקד בתחושה של האצבעות נוגעות בזה, ובסוף, רק בסוף - להכניס לפה.
זה הופך את האכילה למודעת וקשובה.
טוב חפרתי לך מספיק חחח...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-1 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת gigi
אבל תחשוב על הסיבה שזה "מפדח" לחשוף את קטעי הכתיבה הללו- האם זה אישי מדי, אינטימי מדי, לא קונפורמיסטי מדי? כי זה בדיוק מה שהופך את זה לכל כך מעניין ומרתק! החשיפה הזאת, השיקוף של הנפש ושל החברה , המסר שאפשר להוציא מזה..וכמובן, מה שמעניין אותך ברמה כזאת שזה נשפך ממך בקלות כמו יומן פרטי שאנו מקבלים הצצה אליו - זה מה שהכי מרתק. תשים לב להבדל בין קטעי הכתיבה הללו, שאתה כמו יודע שלא תחשוף , לבין אלו המסוגננים היטב עבור עיניים בוחנות ושיפוטיות (קטעים שבטח מלאים בפוליטקלי קורקט ו/או בנאמנות פוליטית/חברתית/דתית ועוד כל מיני חסמים).
כן,לצערנו הרבה הולכים עם הזרם ועם האופנה האחרונה וחבל,כי זה כמו "אמן" שמעתיק ציורי נוף מפינטרסט..לא חשוב כמו יפה וריאליסטי יהיה הציור , הוא לא באמת מבטא ביטוי עצמי וחשיבה עצמאית. האמן הזה הוא כמו ילד קטן ששיכלל את יכולת השיכפול וההעתקה.. זה לא מקורי , זה מזויף ונלעג ובעולם שבו כולם יכולים להיות ייחודיים, אין לזה מקום.
מיינדפולנס חחח רק עכשיו קלטתי את המשמעות של המילים חחח הרעיון הזה פשוט נשמע לי כיפי מדי כמו -אהההה,יש לי שוקולד , יש לי שוקולד
עכשיו אני אבצע טקס פולחן לפני שאוכל אותו מוהאהאהא חחח כשבעצם, אני צריכה מיינדפולנס שיגרום לי לרפלקס הקאה! אולי אדמיין משהו דוחה ואז אחבר אותו לשוקולד/סוכר? נראה לי שזה יעזור יותר,לא?
ואל תחשוש לחפור, ידידי, אני ארכיאולוגית-מיינד (איזה תואר מגניב,נכון?:) ואשמח למישהו שיצטרף אלי לחפירות ארוכות, גם בפרטי חחח
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-1 חודשים הי לארכיאולוגית antonio
איזה כיף לפגוש ארכיאולוגית - מיינד, חשבתי שאני היחיד בתחום.
:-)
רפלקס הקאה לא נשמע לי כיף האמת. מה לגבי רפלקס 'לא איכפת לי כמה שוקולד אני אוכלת והעיקר שכיף לי'? נשמע לי יותר מגניב.
אהבתי את ה- 'מוהאהאהא'.
;-)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-1 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת gigi
אז הנה , מצאת עוד כמוך חח ויש עוד הרבה כמונו רק שנראה לי שהם חיים במסתרים וקשה להם להודות במקצוע "הבלתי מגניב" הזה למרות שהוא בהחלט מגניב חחח (ואני אומרת מקצוע כי זה פראפשיין לכל דבר:) בקשר לתוכנית האכלי כפי יכולתך הייתי שמחה מאוד לזרוק את כל הזהירות והחשבונאות אבל מממ זה לא בריא?
מוהאההאהא!
שאלה מפגרת רגע-מהיכן תמונת הפרופיל המסקרן שלך? ואת מה בדיוק הבחור שם מפרסם , את הקעקוע או את הכרית? או שהוא מעביר מסר על טשטוש הנשיות-גבריות ? תוהה לעצמי חחח
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
-
