בעסקאות כלכליות, הוא מרכיב "אורך הרוח והסבלנות"
הן של המוכר והן של הקונה. המוכר אומר לעצמו "אמתין והמחירים יעלו", והקונה אומר לעצמו " אמתין והמחירים ירדו"
כאשר אורך הרוח של אחד מהם מתמעט - תתבצע עסקה.
אך רק אחד מהם מרוצה ממש.
אולם אם לשניהם יש עניין לבצע עסקה בלא להפסיד *ממש* אז מגיעים לעמק השווה (תרתי משמע)
לעצם העניין:
לפעמים שווה להמתין עוד קצת ולקבל "תמורה הגונה"
לא משנה מה כתבתי למעלה, מה שחשוב, אחי היקר, שכהרגלך אתה כותב נפלא.
אני לא חושב שהמרכיב של "אורך רוח וסבלנות" בא ממש לידי ביטוי בכלכלות המודרניות. התרבות אינסטנס של היום לצד הזמינות הגבוהה מאוד של מוצרים בעולם האונליין והשוק הגלובלי שפתוח כמעט לכל אדם ברחבי העולם - די מבטל את המרכיב הזה.
מה שכן כיוונתי אליו - הוא אל אותם ימים שלעתים פשוט "נעלמים" בלי להותיר זכר/רושם. 24 שעות שעוברות כל כך מהר שאתה לא מספיק למצמץ בהן וכבר מגיע המחר/סוף השבוע...
ונכתב מנקודת מבט של הבורא - "הזמן עובר לי יותר מדי לאט, אולי נעשה קצת fast-forward ונזרז מעט את הדברים..."
השריטות בבית הראשון יכולות להיות של האדם החווה את הזמן או של הבורא, תלוי בפרשנות של הקורא.
תודה לך על התגובה והמילים החמות אח יקר.
שנשתמע בבשורות טובות והמשך לילה טוב לך :)
