פורומים » ציטוטים ושיטוטים
איזה משפט חזק! אני חייב לחלוק אותו עם עוד מישהו. אבל עם מי? כל הסובבים מתרחקים מיד כשהם רואים שאני מרים את מבטי מהספר ומנסה לצוד קרבן. אה! פורום ציטוטים בסימניה! מצאתי את מקומי.
כתיבת הודעה חדשה בפורום ציטוטים ושיטוטים
» נצפה 2013 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים "היית פעם השראה? Hill
הָיִית פַּעַם הַשְׁרָאָה?
נַחְשׁוֹל אֶנֶרְגְּיָה שׁוֹטֵף, מֵצִיף ומְעוֹרֵר,
הָרוּחַ הַחַיָּה בְּמִפְרַשׂוֹ שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר?
הָיִית פַּעַם נְשָׁמָה?
הַחֹמֶר שֶׁבְּלֵב הַיּוֹצֵר,
זֶה שֶׁמִּתְעַצֵּב בֵּין יָדָיו הָאוֹהֲבוֹת
שֶׁהוֹלֵךְ וּמִתְגַּשֵּׁם לְרַעְיוֹן מִמַּחְשָׁבוֹת?
הָיִית הַנִּיצוֹץ, הָרֶגַע הַפִּרְאִי?
הָאֵשׁ הָאֲדֻמָּה שֶׁמִּתְפָּרֶצֶת וְעוֹלָה
מֵהַבֶּטֶן הַלּוֹהֵטֵת מְנִיעָה לִפְעֻלָּה?
הָיִית פַּעַם צַעַד שֶׁל מָחוֹל?
צְלִיל שֶׁל מֵיתָר?
הַקּוֹל הַבּוֹקֵעַ מִגְּרוֹנוֹ שֶׁל זַמָּר?
הָיִית הַשִּׂמְחָה, הַחִבָּה, הַתְּשׁוּקָה
הַזּוֹרֶמֶת בְּלִבּוֹ שֶׁל כָּל אוֹהֵב צָעִיר?
הָיִית פַּעַם שִׁיר?"
היית פעם השראה?/ מתוך 'מוזה היא כלבה שתלטנית'
י.א. אגם
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ו-2 חודשים תגובת משורר השיר (: י.א. אגם
היי כולם. כאן י.א. אגם - המחבר של השיר.
נתקלתי בשרשור הזה לפניי כמה חודשים והתרגשתי עד דמעות מעצם קיומו. לראות דיון שהתעורר מעצמו - סביב יצירה שכתבת - זו מחמאה עצומה - ואחת הסיבות העיקריות ליצור ולפרסם אמנות. מאוד מאוד שמחתי להיתקל בו, לקרוא את התגובות פה כולן, על שלל פניהן וצבעיהן. הרגשתי מעין הרגשה נעימה של ״עשית את שלך״ - בזה שיצרת משהו, שמת אותו "out there" - והוא עורר דברים, באנשים -- זו תמצית האמנות, בעיניי.
רציתי לכתוב כמה פרטים, חלקם אולי ״טכניים״, ״יבשים״, קצת ביוגרפיים אם תרצו -- על השיר, הספר שממנו הוא לקוח, תהליך היצירה ומה הוביל אותי לכתוב אותו. לא לגמריי בקטע של ״למה התכוון המשורר?״ (התייחסות ישירה לזה מרגישה כמו קצת ׳לחטוא למטרה׳ - אלא רק כחידוד רחב יותר של הקונטקסט.
בשנת 2018 התאהבתי במישהי. בצורה הרגשית, הטהורה, הבלתי נשלטת. נסיבות החיים של שנינו לא איפשרו שום צעד או מימוש ממשי בהקשר הזה, זה היה ידוע לי מראש - וגם לא עשיתי שום צעד, לא הראיתי שום סימן, לא סיפרתי (לה, או לאחרים, למרות ששמה הפרטי, כמובן, מופיע ברשימת השמות להן כתבתי הקדשה בעמוד הראשון של הספר).
במקום לקחת את זה למקומות של תחושות חמיצות, סבל, או נכזבות - לקחתי את זה למקום של כתיבה, של השראה; נתתי לרגש לשטוף אותי, להנעים אותי, ובתמורה הגוף והמח שלי הטעינו אותי והציפו אותי בזכרונות רבים וטובים ונעימים - של כל הפעמים שאהבתי, שהתאהבתי, שאהבו אותי: אהבות הדדיות שהתקיימו והתגשמו, אהבות כוזבות שלא, אהבות חד-צדדיות... ולא רק רומנטיות, ולא רק בין בניי אדם - גם ביני לבין המקום, העולם החיים ולהיפך. כמה וכמה שירים נוצרו בשנה הזו (ועשרה מתוכם נאספו לבסוף לספרון שממנו השיר, שיצא בשנת 2021).
תהליך היצירה היה כזה שהרגיש כמו ״מילים שנשפכות עליך״ - עוברות דרכך כמו צינור, אם תרצה או לא, ״מאלצות״ אותך לממש ולגשם אותם בתצורה כלשהי. שם הספר, שהוא על שם שיר הנושא מתוכו - עוסק בזה - בתהליך עצמו, בתחושות שמרגישות כמו ״כפייה״ מחד, כמו משהו לא רצוני שהוא irresistible - תהליך שיש בו גם הרבה סבל, ומאידך מוביל לסוג של קתרזיס יצירתי.
השיר שמצוטט בשרשור הוא אחד השירים האהובים עליי מהספר.
הוא נכתב כהמנון לכל מה שיפה וטוב בעולם. אם ״התאהבות קטנה וארעית״ התחילה את זה - אז כשהרשיתי לה לצוף בתוכי בלי ׳מטרה סופית׳ - הכול התרחב לכדיי הודייה והיזכרות בכל מה שהוא יפה וחיובי בחיים האלה, לשיטתי.
אני מבין (בקריאה של התגובות, לא חשבתי על זה לפניי) איך אפשר לראות בו ׳טון מתנשא׳;
בעיניי בכל אדם באשר הוא יש ׳ניצוץ׳ - זה ״ניצוץ אלוהי״ אם תירצו, מעין ייחוד שהוא רק שלו שיושב בתפר שבין המהות הארצנית המקורקעת לבין עולם הרוח האינסופי והשכינה האלוהית שיושבת בחובו של כל אחד. בעיניי כל אחד יכול to tap in לדבר הזה - ומשם יוצאים דברים מופלאים בתצורות שונות של יצירות אמנות מרהיבות, נוגעות, מהדהדות, המצאות או תגליות מדעיות פורצות דרך, ועוד ועוד ועוד. זה קורה כשהפנימיות הייחודית של אדם מתחברת עם ה divine. ראיתי את זה קורה ומתממש לנגד עיניי הרבה פעמים בחיים וזה תמיד מרגש אותי עד אין קץ. ראיתי את זה גם בזו שהתאהבתי בה - אחריי שזה התחיל להוביל אותי לתהליך היצירתי שהביא לכתיבת השירים והספר - תהיתי עד כמה ״היא״ מודעת להשראה שמצאתי בזה - ומכאן גם עלתה שאלה רחבה יותר לגביי - עד כמה כל אותם אלה שמתחברים ל׳ניצוץ׳ הנ״ל מודעים לרמת ההשראה שהם מהדהדים לתוך העולם. אם יש ״נמען״ בשיר - אז הוא כנראה זה שמביא טוב ואהבה והשראה לעולם (מעצם היותו אדם!) אבל אולי לא מודע עד כמה - אולי אפילו מלקה את עצמו בשאלות על הערך והשווי שלו עצמו.
בנוגע ל׳מיגדר׳ - זה נושא שמעסיק אותי לא מעט במשך כמה וכמה תקופות בחיים. בספר הזה כמעט ולא התעסקתי בו באופן מודע. הבחירות שלי לגביי לשון ׳נקבה׳ ולשון ׳זכר׳ הן כמעט כולן (שוב, לפחות בפן המודע) מטעמים טכניים של השפה העברית (בדומה לכמה שפות אחרות) - שבה יש את החלוקה הזו לגביי שמות עצם, תארים וכדומה. אני דווקא מחבב את המהות הזו בשפה שלנו (אני כותב גם באנגלית לפעמים) - אני חושב שיש משהו נחמד בלייחס ׳נקביות׳ לדברים מסויימים ו׳זכריות׳ לאחרים (גם אם זה למשל לייחס ׳הכלה, חמלה והשראה׳ למשהו ׳נקבי׳ ו׳עזרה, תמיכה, משען׳ למשהו ׳זכרי׳. אני מודע לזה שמשהו ׳ניקבי׳ בשפה א׳ לפעמים הוא בשפה ב׳ הוא דווקא השתרש כ׳נקבי׳ - וזה גם משהו מעניין ונפלא בעיניי). אני מילניאל, זכר, סטרייט ברובי להגדרתי - ואי אפשר לנתק את זה מחווית החיים שלי ונקודת ההסתכלות שלי, אבל באותו אופן חוויות החיים שלי גם הובילו אותי לתובנות פלואידיות בכל מה שקשור למגדר. אני רואה ״גבריות״ ו״נשיות״ כ׳אנרגיות׳ -- דינמיות ומתחלפות - וככאלה כמובן שמתקיימות בכל מיניי מידות ודרכים בכל אדם ואדם - באשר הוא ״גבר״ או ״אישה״ - גם בעצמי. אלה תובנות שנבנו אצלי בתהליך עם הזמן - והן גורמות לי לא לעשות אי אילו הנחות ׳מגדריות׳ כלפי אנשים מחד, ומאידך להעריך ״גבריות״ ו״נשיות״ ואת ההופעות השונות שלהן בכלל בניי האדם.
לאחרונה גם עלתה לאוויר תערוכת אמנות מעניינת שעבדתי אליה - מוזמנים לבקר באתר שיצרתי לאחרונה לעוד פרטים (שבו יש גם פרטים על הספר): http://yudalefagam.co.il
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 4 שנים ו-4 חודשים מעציב אותי omriqo
שהדובר פה חושב שקיומו ומשמעותו של האחר מוגדרים מתוך הרגשות הרגעיים שהוא מחולל בו...
חשבתי שרעיון הרומנטי של המוזה הנשית מת סופית איפשהו במאה ה-18
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים מבינה את כוונתך, Hill
אבל בוב,
אולי ההשראה היא במובן רחב יותר ולא מצומצם להוויה מגדרית?
אולי ההשראה היא כמו שיהיו אנשים שנכיר במהלך החיים ונראה את ההתנהלות שלהם, את ההתלהבות שלהם, העשייה שלהם, התמדה או כל דבר אחר שיעורר בנו השראה, יניע אותנו לעבר שינוי, פעולה או כל דבר אחר בסגנון.
הם יגרמו לנו לרצות להיות גרסה יותר טובה שלנו, ישפיעו עלינו לטובה, יתנו לנו כוח.. השראה. לא?
לא בטוחה שמצליחה להעביר את כוונתי בצורה הנכונה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים יש כמובן השראה במובן רחב יותר omriqo
אבל לדעתי מה שמתואר בקטע שהבאת הוא לא כזה... שם יש פרופר מוזה נשית מהסוג הקלאסי
מעבר לזה אני חושב שהשראה במובן הכללי צריכה לבוא לידי ביטוי במה שמתעורר בדובר ולא בהגדרת האדם השני בתור מה שאנחנו מדמיינים שהוא (הָיִית פַּעַם נְשָׁמָה? הָיִית הַנִּיצוֹץ, הָרֶגַע הַפִּרְאִי? הָיִית פַּעַם צַעַד שֶׁל מָחוֹל?), זה בעיני זלזול באחר ולא תשבוחות
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים זוית הראיה Hill
שלך נכונה לטעמי.
אני מתחברת אליה ותוהה ביני לבין עצמי איך הנטיה הראשונית שלי בטקסט הזה היא לפרשנות אחרת לחלוטין.
מעין פרץ אימפולסיבי שמעורר בנו משהו מסוים עם קריאת הטקסט. כל אחד והפרץ השונה שלו.
אגב, בשיר/טקסט אחר שלו (שהעלתי כרגע) - המילים שלך כאן, לגמרי מתיישבות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים .... The Wolf
למען ההגינות לי השיר נשמע כמו אוסף של ניסיונות חיזור/משפטי פתיחה לא מוצלחים במיוחד, הסטייל של "אבא שלך גנן?" רק יותר מפונפן...
והחוסר לאות, סתימת הפיות המאלצת/משתקת שנובעת מחוסר מקום לתשובה/ות.
מלא באגו לטעמי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים מעניין. Hill
אתה חושב שהטקסט הזה עד כדי כך פשטני?
לא שוללת את דבריך.
אני אישית התחברתי למספר משפטים ובכנות, לא יודעת מה אני חושבת על הטקסט כמכלול.
השורה האחרונה לגמרי נגעה בזיכרון ישן שלי בפנים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים לא. The Wolf
אבל זה הרובד שהכי בלט לי.
אני רואה גם את הרובד המהורהר על סף הנוגה - של מישהו שנמצא בסוף חייו ומנסה לפתות צעיר לגלות סקרנות ולשאול על חייו והדברים שהוא עבר...
או את הרובד של היוצר ששואל את המוזה את השאלות הללו (ולכן גם נותרו חסרי מענה), או את השאלות שהמוזה שואלת את היוצר...
אין ספק שיש עוד רבדים (שלא ציינתי/ראיתי), הראשון שציינתי פשוט הכי בלט לי, האחרונים (אלו בהודעה זו) שציינתי קצת פחות בולטים.
יש סיכוי לא רע שאם לא הייתי נחשף לשם הספר מתוכו השיר לקוח - זה לא היה הדבר הראשון שבולט לי.
מבין אותך, כל רובד מביא איתו משהו אחר, הסתכלות אחרת...
וכל אחת מההסתכלויות האלו משנה את המבט על המכלול של השיר.
עצם זה שהתחברת למספר משפטים בטח מוסיף לתחושת הבלבול לגבי השיר ה"איך אני אוכלת את זה" במיוחד כשהשורה האחרונה נגעה בזיכרון הישן שלך...
מתוך סקרנות; מה הזיכרון הזה?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים מתחברת מאוד לדבריך Hill
והגדרת יפה את הרבדים.
הנטיה הראשונית שלי לראות בטקסט זה - מילים שמבטאות משמעות שהיא (כנראה אישה) עבור הכותב.
וכשאנשים תוחמים במילים ומגדירים את האופנים שבהם אנחנו משמעותיים להם, זה די שובה לב.
למרות שמילים יכולות להיות מזויפות. גם מעשים. עיניים לעומת זאת.. הן לא משקרות.
כעת אני סקרנית לדעת מה אתה וכל שאר הנהדרים כאן תחשבו על השיר ששם הספר נושא אותו.
הזיכרון שלי הוא מלפני שנים, ממערכת יחסים לא בריאה בלשון המעטה, שאחד התוצרים שלה זה שיר עם משמעות מאוד נוראית. למזלי הוא נשאר מוזיקאי כושל ;) למרות שהוא חזק בסצנת המוסיקה אבל רק מאחורי הקלעים..
:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים עוד רובד שעלה לי - The Wolf
הוא של כותב המתנשא על הקוראים.
סביר להניח שבגלל שהשאלות רטוריות (לכן אינן דורשות תשובה, כי היא ידועה לקורא ולכותב) - משתמע שהקורא חסר ניסיון לעומת הניסיון שיש לכותב ולכן נתפס בעיניי כמעין התנשאות של הכותב על הקורא.
שימי לב אבל שאת ואני אוטומטית ראינו את המוזה כאישה - אין דבר וחצי דבר שרומז שהמוזה היא אישה (אפילו אטען ששם הספר לא מעיד על היותה אישה)
אני מניח שאחת הסיבות לכך שהתפיסה של המוזה כאישה (גם בימינו) היא מתוך הפולקלור היווני שמשפיע ומחלחל עד היום.
סיבה אחרת יכולה להיות קווי הדמיון שמשוררים (גברים דווקא) מרגישים חוסר הבנה כלפי הדבר הזה שנקרא "מוזה" והיא קצת מורכבת מדי להם - להבדיל ובדומה לאיך שגברים "מבינים" נשים...ומכיוון שאנחנו עדיין בחברה פטריאכלית ברובה - התפיסה הזו עדיין מקובעת.
אני חושד שגם בעוד 20 דורות כשיהיה שוויון נכון - עדיין המוזה תיתפס כאישה.
מוזמנת לפרסם ולהפנות את תשומת ליבי אל אותו שיר ואם חלילה את לא מרגישה בנוח לפרסם אותו - את תמיד יכולה לשלוח לי אותו בפרטי ואגיב לך בפרטי.
אני מרגיש קצת שמחה לאיד ממך על הבחור.
לא מאשים אותך חלילה שאת שמחה שהוא לא מצליח להתקדם. אני מניח שזה גם יותר קל לך, אם הוא היה יותר מפורסם או יותר בקדמת הבמה - יש לי הרגשה שהיה לך יותר קשה להתמודד.
על כל פנים שמח שנתקלתי בשיר הזה, דיון מרתק.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים ואולי Hill
השאלות הרטוריות הן דרכו לתאר מה היא עבורו?
לא בטוחה, אך זה עולה לי מדבריך בהקשר של הרובד ההתנשאותי.
היטבת לתאר הבניות חברתיות, מגדריות שבאות לידי ביטוי בתפיסות פטריכאליות שמנחילים לנו באופן אוטמטי from day one. אתה צודק בדבריך בעניין הזה.
רק אציין, שבטקסט הנ"ל תשים לב לניקוד - המילה "היית" מייחסת ל'נקבה'. נכון שזו לא חייבת להיות 'אישה' אלא צורה נקבית כלשהי, גם לא מוחשית, אבל מכיוון שההמחשה היא דרך הערך 'אהבה', הייחוס הראשוני שנעשה שההשראה היא 'אישה'.
כשחושבים על זה ובקריאה נוספת, היא באותה מידה יכולה להיות 'רוח' במובן של חומר שפשוט קיים במרחב שלנו.
אעלה את השיר לפורום הנ"ל.
תודה לך על ההתייחסות ועל דבריך. הדיון מרתק והמון הודות לך.
לגביי.. אין בי שמחה לאיד. היום ממרום הזמן הרב שעבר אני יכולה לחייך חיוך מריר לעצמי ולהיזכר שכל התהומות סופם להיטמע. כמו כוח אדיר שבסופו של דבר מבטל את עצמו.
אם הוא היה מצליח היום (במובנים רבים הוא מאוד מצליח, אדם בעל השפעה ומיירדה אמיתי אבל זה כבר דיון אחר :) ברמה הפרסומית, מניחה שזה עדיין היה נותר בעבר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים בכל מקרה - The Wolf
ההתנשאות קיימת.
את פשוט ניסחת את כוונתי בדרך אחרת.
שמתי לב, אך גם העובדה שיש הטייה נקבית ברורה - אי אפשר לגזור שמדובר באישה.
אפשר לאהוב דמות, שמש, קרירות - דברים שאינם בהכרח "אישה" אך ההטייה נקבית.
(רק רציתי לחדד)
:)
שמח שלפחות זה נשאר בעבר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים לי זה נראה יותר המורה יעלה
-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים אממ. The Wolf
אני חושב שאת הבנת ממה שכתבתי את הצד הנשי של הדברים - היופי של רגש החיזור (במיוחד כשאת המחוזרת) ואני מניח שבגלל שהשפה יותר ציורית - זה נראה לך כאינטלקטואל המחזר אחרייך ובדמיון שלך כנראה אותו מחזר לטעמך.
אבל מה אם זה היה מישהו שקצת פחות נראה לך/את פחות נמשכת אליו?
לא היה זה גובל בהטרדה?
ומה אם כל גבר שהיית פוגשת ברחוב היה פותח איתך באחת מאותן שורות?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים בכלל המורה יעלה
לא חשבתי על הכיוון הזה. אבל האמת היא שזה הרבה יותר יפה מכל דבר שגבר אמר לי אי פעם. החיזור היום הוא... איך לומר - יותר מוריד לך מאשר מעלה. והייתי עדינה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים ... The Wolf
אשמח אם תכווני אותי לדעתך.
אם תשאלי אותי...החיזור היום כבר לא קיים.
או שיש מתי מעט שבאמת שומרים על הגחלת שנקראת חיזור.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים חשבתי המורה יעלה
על משהו רוחני.
משהו שמכוון את הקורא להבין שכמו שהוא לוקח השראה מאחרים אז יש משהו בהתבגרות שפתאום אתה מבין שגם אחרים מסתכלים עלייך איך שאתה מסתכל עליהם.
יש בזה משהו מנחם. פחות בודד.
הידיעה שגם אם אתה מרגיש שאין לך אף אחד בעולם יש מישהו שבשבילו אתה כל כך מלהיב שהוא לא יכול לעצור והוא "משתמש" בך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים אממ. The Wolf
דעה מעניינת.
אני יכול לראות איך הגעת לראייה הזו וכן לגמרי מסכים עם הדעה.
תודה על השיתוף :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים אלי, אם כבר הזכרת 'יחסים', אני חייבת להמליץ לכם על הצגה מעולה - "קרוב יותר" Closer Hill
הצגה המובססת על מחזה (היה גם עיבוד קולנועי ב2004) מאת פטריק מארבר.
ארבעה דמויות מורכבות מצטלבות, שוזרות זו את זו בחייהם באמצעות - בגידה, שיברון, החמצה, העדר אינטימיות וחיפושה.
תשוקה ושקר. האחת מלבה את השני, מזינה, לא נותנת מנוח. שני ערכים שמתנבים את חייהם אחד אל השני.
זה סיפור על החמצה. על אי יכולת להימנע ממנה.
הסצנות חזקות, בוטות, יש כאלו שירגישו שבוטות מדי, אבל הניבול כאן משחק תפקיד מאוד מהותי.
חלקן משולבות אחת בשניה, דבר המעצים את הרגש שעולה מתוכן.
משחק מעולה של עמוס תמם המוכשר, אנסטסיה פיין המיוחדת, אנדריאה שוורץ הכה מעולה ונדב נייטס המדויק.
ההצגה מציגה בתיאטרון הקאמרי (האהוב עלי ביותר).
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים קלעת בול לתחושה שלי Hill
במובן החיזורי - אם זה מישהו שנרצה, אז לרוב (לא תמיד, מניסיון אישי) זה יהיה לנו נעים ונרצה בזאת.
וכפי שציינת - אם זה מישהו שלא מעורר בנו דבר (משיכה מינית בהחלט חלק מהסנריו, לצד מנעד נוסף של תחושות כמובן), זה עלול להוות מטרד. לא נרצה את השפה הזו סביבנו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים ... The Wolf
תני לי לנחש - אותם פעמים שלא היה לך נעים/לא רצית - המערכת יחסים התפרקה כי לאורך הזמן גילית חוסר התאמה.
תודה לך על השיתוף והתובנות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים ואז ההשראה מחליטה... בת-יה
-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים זרקת אותי למובן אחר לגמרי Hill
לעולם האלימות המינית המגדרית.
מניחה שלא כיוונת לשם, ועדיין, אני תוהה איך לא ראיתי זאת מבעד לטקסט.
כנראה כי בחנתי אותו במונחים שלי, ביחס לעצמי - להעדר ההשראה שלי, לקשיי הכתיבה שלי. במיוחד כשאני ניגשת לנושאים מדממים.
רוב הסיכויים שהתכוונת למטאפורה יצירתית אבל לגמרי הפלת לי אסימון ומנעד מחשבתי מסוים שמתכתב לי עם משהו מאוד מוחשי בימים אלו. תודה לך על כך.
זה רק מראה אילו חיבורים והקשרים אנחנו מוצאים במילים של אחרים. וזה יפה כי זה שונה, זה מהותי. נוגע.
תודה.
את צודקת כל כך באשר להניח לה, לתת לה קצת חופש. לפעמים קשה לעשות זאת. ומרוב חיפושים אחריה בכל מילה כתובה, או אופן או שיר (אני אחרי חמשוש מלא במוסיקה והופעות חיות והצגה וטניס.. ועדיין לא הרפתי מחיפושה) - היא ממשיכה להיטשטש.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים דיון מעניין על אומנות המורה יעלה
אני חושבת שאם אנחנו מנסים להיות השראה זה ההיפך מהשראה. כל הקטע בהשראה זה שהיוצר בוחר אותה. זה החופש והפראיות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים אני חושבת Hill
שלא נוכל לנסות במודע להיות אנחנו עצמנו ההשראה, כי עצם היותנו 'השראה' זה רק בעיני האחר, לא?
(אם זה נשמע הגיוני מה שניסיתי להעביר במילים וזה התוצר :)
היית רוצה להיות השראה של מישהו, אלי יקירתי?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים האמת היא המורה יעלה
שקשה לי שאנשים לוקחים אותי ספציפית כדוגמא למשהו. אלא אם כן זה רק בהסתכלות וכד' ואני לא יודעת מזה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים כן, זה די קשה Hill
להיות במשבצת הזו.
אני חושבת שעדיף לא לדעת על כך. מצד שני, כשבן/בת הזוג שלנו הם אומנים יוצרים, זה יכול להתפרש כך לפעמים ומאוד תלוי לאיזה כיוון לוקחים את זה, לחיוב או לשלילה.
אם אמצא משהו ישן, מעברי, אשלח לך קישור כדי שתצחקי קצת על התוצר העגום שנוצר מהשראה לא משהו בלשון המעטה ;)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים Hill, זו הבעיה שלי... בת-יה
עם סוג זה של שירים, אלה שמשליכים את כל מה שקורה לנו על האחר.
שרים מסוג "בלעדיך אני לא בן אדם", או מהשיר הזה "החומר שבלב היוצר ..." ועוד.
איכשהו הם תמיד מזכירים לי אישה שרוצה לעשות משהו עם עצמה, למענה,
כשנגדה מתייצב גבר ששולל את כל מה שהיא רוצה.
זו פשוט תופעה ששמתי לב אליה שוב ושוב, כל ימי חיי, והיא ממשיכה גם היום למרות
הרעיון שלנשים יש כבר יותר זכויות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-4 חודשים בת-יה יקירה, Hill
מבינה לליבך.
אכן, התופעה הזו ממשיכה גם היום למרות ההתקדמות המאסיבית שהחברה שאנו חיים בה, עשתה.
למרות העצמאות המגדרית, שוויון ההזדמנויות (לכאורה, כל כך לכאורה), שוויון באופן כללי..
כל אישה/נערה/בחורה באשר היא יכולה לחוות אלימות (על שלל גווניה) רק כי בן זוגה החליט שכך. זה חוצה תרבויות, מעמדות, רמת השכלה, מעמד סוציו אקונומי וכדומה.
לפעמים זה לא נתפס. לא משנה כמה עדויות אגבה, בכמה מקרים אתקל, המימד המפלצתי הזה בלתי נתפס.
באשר לטקסט הנ"ל - שוב, אני מופתעת מעצמי שלא זיהיתי בו את המימד הזה.
זרקת אותי למקום אחר, אחורה בזמן. מקום שכבר הספקתי לרדד ולהותיר אותו משוטח.
לפעמים זה כל כך טוב להיזכר בעבר ולדעת שהוא נותר לגמרי מאחור.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
