פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 400 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 4 שנים ו-3 חודשים פאן פיקשן-הבוגארט gigi
הארי לא הצליח להימנע מלהציץ, מדי מספר דקות, בהרמיוני. בעיניה עוד נותרה אדמומית קלה, רמז לבכי של אתמול, ושיערה המקורזל,אותו סירקה בדרך כלל,נראה פרוע וחסר כיוון מוגדר. "את בסדר"? הוא שאל בחשש.שאלה טיפשית..כמובן שהיא לא בסדר. הרמיוני לא שמעה אותו, או העמידה פנים שלא שמעה. היא נראתה חרדה למראה שלושת תלמידי השנה הראשונה שבדיוק נכנסו לספריה, נראים עגומים כאילו קיבלו עונש מראש הבית שלהם. הם הלכו בצעדים כבדים לשולחן מרוחק ליד החלון,הוציאו מחברות ומילאו את השולחן שלהם בספרים וכסות דיו. "לא נראה לי שהם יראו אותנו, אנחנו מוסתרים היטב מהזווית הזאת", הארי לחש לה, קולט באיחור כמה זה היה מיותר לציין את המובן מאליו. היא מן הסתם בחרה את המיקום שלהם במיוחד מהסיבה הזאת אך גם הפעם הוא דיבר לעצמו. הרמיוני נותרה מרוכזת כולה בשלושה שבאותו רגע הציצו מבעד לחלונות , מחאו כפיים וצחקו. נראה היה שמתרחש מחזה מרתק כלשהו במדשאות המרוחקות. הארי חש נחשול של כעס עצום כאשר חשדותיו התעמתו והמילים "הרמיוני" ו"בואגרט" נזרקו לאוויר. הוא חש את גופו מתחמם מרגש בוער,מבעבע כמו לבה של הר געש , עוצמה שעומדת להתקלח , להתפרץ באלימות אך אז - ניכבת באחת. נוכחותה של גברת פיץ השפיעה כמו מים קרים על גוף לוהט והארי שב לעצמו. הספרנית, שכמו הופיעה מתוך האוויר, זועמת על הפרת השקט, השתיקה את התלמידים באיום הקבוע שתזרוק אותם החוצה והצילה אותם, אגב כך, מקללות רבות שהארי בוודאי היה מטיל עליהם. כל אותם רגעים , כשהרמיוני עומדת מטרים ספורים מהארי, הייתה לו תחושה מבחילה שנפשית היא בתוך האגם , טובעת במים הירקרקים , העכורים...כשהקיץ בבעתה מתמונת הדמיון נראה כאילו הרמיוני השתלטה על עצמה וחזרה לעיין בערמות הספרים. הוא לא קלט שהוא ממשיך לעמוד ולבהות בה עד שהרימה את ראשה ואמרה בטון הענייני הרגיל שלה-"הארי , תפסיק לבהות בי ככה. אני לא עומדת לפרוץ בבכי. התלמידים הילדותיים האלה הם הדבר האחרון שמטריד אותי כרגע". היא הצביעה בידה על כסת הדיו השחורה וגליונות הקלף הפזורים על השולחן מולו."כדאי שתתחיל לעבוד. יש לך עד סוף השבוע להחזיר לפרופסור באקטוס את העבודה על המשפחה שלך , נכון?" "נכון", אמר הארי באנחה "הוא רוצה שאכתוב לו הכל מחדש..איך ידעת שזה מה שהוא יגיד?". הרמיוני חייכה חיוך מעודד."זאת לא הפעם הראשונה שאני עוזרת לך בשיעורי הבית". הארי חייך וחש אסירות תודה על האווירה הקלילה , המוכרת ששבה לשרור בניהם ופנה לגליון הקלף שעל השולחן. הוא בהה בכותרת שכתב לפני שבוע " חיי בקרבת המוגלגים" שהגיש לפרופסור באקטוס ואז בהערה הארוכה והמסולסלת של באקטוס עצמו. "הארי היקר,על אף העובדה שאני מעריך את יכולת האיפוק שלך ,כבן המשפחה היחיד שניחן בכוחות קסם למשפחה מוגלגית בלתי סובלנית , לא להטיל עליהם את שלוש הקללות שאין עליהם מחילה, לא לכך התכוונתי כשביקשתי ממך לציין 3 קשיים אישיים. כיצד הקושי שלך "להבליג על העלבות יומיומיות" ולסבול "תלונות בלת פוסקות על כל העולם ואשתו" , כפי שתיארת זאת , מבטאים את הפערים החברתיים-היסטוריים בין הקוסמים למוגלגים? אני מייעץ לך לקרוא את "יומנו של קוסם" מאת הסופר היפני הרוקי אואה. במיוחד את הפרק על הארובה. הסיפור , מעבר לעובדה שתוכל להזדהות איתו , משעשע מאוד וכולל גם מאפיינים-" קולות וצחקוקים מאחורי גבו של הארי קטעו את הריכוז שלו. הוא קלט את שמה של הרמיוני והזדקף אוטומטית בכיסאו.
"היא ממש הסתובבה עירומה במסדרון?" לחש קול גבוה שהזכיר להארי את קולו של דארקו מאלפוי כשהוא שבע רצון ממשהו.
"לא, לא היא ממש, הבוגארט," ענה קול אחר, עמוק יותר,של תלמיד אחר."אבל איך בוגארט יכול ללבוש צורה של בן אדם"? שאל הקול הדומה לקולו של מאלפוי.
הארי תהה בנוגע לכך בעצמו. אתמול בבוקר , כשרק ראה את הרמיוני הבוגארט , הוא היה בטוח שיש כאן איזו קללה מסובכת כלשהי. אולי לחש כפילות או שיקוי פולימיצי אך פרופסור מקונג'ל , שנקראה מיד לטפל באירוע המשמעתי, הסבירה להם שמדובר בסוג ייחודי של בוגארט. בהתחלה היא ניסתה להסות את השאלות הסקרניות אך לבסוף הניחה, ככל הנראה בצדק, שבין כך ובין כך התלמידים ימצאו את המידע ואולי אף ינקטו באמצעים לא חוקיים על מנת לברר ככל האפשר על התופעה וכך, אחרי שהדגישה שבמדובר במעשה לא חוקי כי הוא נכנס לקטגוריה של קסם אפל ואין לחקור אודותיו יותר מן הדרוש, הפרופסור מקונג'ל הסבירה להם כיצד מייצרים בוגארט דביק. "מה זאת אומרת מייצרים"? שאל שיימוס בקול מהורהר. "איך אפשר לייצר בוגארט? חשבתי שהם פשוט קיימים מעצמם." פרופסור מקונגל שלחה אליו מבט, זועפת על רמת הבקיאות הנמוכה של תלמידיה ושיימוס, שפירש את מבטה כנזיפה על כך שלא הצביע לפני שדיבר, מיהר להרים את ידו. "בוגארט לא מייצרים , מר פיניגן, בוגארט הוא יצור קסום שאכן קיים מעצמו. בוגארט דביק כן מייצרים אך שוב, רק בתנאי שאתה מוכן למכור את נשמתך ואת הקוד האתי שלך עבור כוח ושליטה באחרים". "סליחה, פרופסור?" פאדמה פאטיל הרימה את ידה. "איך בדיוק מייצרים בוגארט דביק וגורמים לו להידבק לבן אדם אחד ולהפחיד אותו ספציפית?" פרופסור מקונג'ל היססה והארי נזכר בטום רידל , שהיה תלמיד רגיל בהוגוורטס עד שכמה תשובות מידי פרופסור תמים הפכו אותו לקוסם האפל והמרושע ביותר בעולם הקוסמים. הארי יכל להרגיש את המתח ששרר בכיתה. לבסוף החליטה הפרופסור לענות. "בקצרה, העלמה פאטיל , מדובר בבוגראט שקוסם אפל תופס בגיל צעיר,כאשר עוד אין לבוגארט תבניות רבות, ומגדל אותו ספציפית בתנאים מיוחדים כדי שבהמשך הוא ידבק לאדם בו הקוסם מעוניין לפגוע. הבוגארט הדביק יחפש אך ורק את הקוסם או המוגל שלמד עליו מהקוסם האפל ולפעמים , כמו במקרה של הרמיוני, הוא מתוכנת ללבוש את דמותו. האופי האישי של הסיטואציה גורם להרבה אי נעימות עבור הקוסם או במקרה הזה המכשפה כיוון שהבוגארט נראה כמוהה , מדבר כמוהה ואפילו מתנועעה כמוהה וכך גורם לסובבים לחשוב שמדובר בה". הארי קלט את רון נע באי נוחות בכיסאו. הוא נאלץ להודות שגם בו שיטה בוגארט הדביק. הוא לא זיהה את הרמיוני כאשר הבוגראט דיבר איתו בדמותה ורון..הוא לא רצה להיזכר בתגובה של רון, איתו לא ממש דיבר מאז. רון ניסה לתפוס את מבטו אך הארי התעלם. הוא עדיין כעס עליו. בגללו, הרמיוני נראתה כאילו לעולם לא תהיה יותר שמחה וכמה מילות התנצלות, כל שכן כלפיו ולא כלפיה, יהיו מעט מדי ומאוחר מדי. תלמידה נוספת שהארי לא זכר את שמה , שאלה את השאלה שהוא רצה לשאול אך לא העז והתשובה -"אני חוששת שיש צורך ביותר מהלחש הרגיל"- גרמה ללבו לצנוח למרות שבתוך תוכו ידע שזה מה שתגיד. זו הסיבה שמספר עובדים של משרד הקסמים זומנו למקום ועדיין , הבוגארט הדביק לא נתפס. הפרופסור מקונג'ל הפסיקה את השאלות באותו שלב וביקשה להמשיך את השיעור שעבר אך התלמידים טענו שאין הם מסוגלים, במצב הנוכחי, ללמוד כרגיל. כמה תלמידים התחננו להשערות בנוגע לאופן בו הכניסו את הבוגארט להוגוורטס ,באופן לא חוקי כמובן, אך הפרופסור מקונג'ל הייתה נחושה בדעתה לא לתת מידע נוסף , אפילו לא משוער, "כיוון שמדובר באירוע תחת חקירה רשמית של משרד הקסמים". הרמיוני לא הייתה נוכחת בשיעור. היא נשלחה לתישאול בידי עובדים של משרד הקסמים. הארי קיווה שמדובר רק בגביית עדות קצרה ורשמית אך התבדה מאוחר יותר כאשר פגש אותה בכניסה לחדר המורים. היא סיפרה לו , אחרי שהגיעו למבטחי הינשופיה השוממת, על ההשפלה והבושה שחשה כששאלו אותה שאלות חודרניות ואינטימיות אפילו בלי לספק הסבר.
בספריה, גם הרמיוני שמעה את התלמידים לוחשים את שמה ועיניה התמלאו דוק של דמעות. בלי לומר דבר , הארי שלף את גלימת ההיעלמות שלו מתוך התיק והם יצאו-ברחו משם יחד. במעלה המגדל, התנשמת של הארי -הדוויג- שבקושי זוכה לביקורים, צייצה בשמחה על ההפתעה הנעימה אך שוב רגזה עליו כשקירב אליה את אצבעו במקום עכבר שמן. "היי,את לא באמת מסכנה", אמרה לה הרמיוני , מעודדת מעט, והציעה לה ממתק עשוי בצק. לרגע אצבעותיהם נגעו ולבו של הארי ניתר. "מאיפה הבאת את זה? זה ממש יפה מצידך". הרמיוני משכה בכתפה "התכוננתי לזה", אמרה ואז הסתובבה להביט בנוף עוצר הנשימה שנשקף מהחדר הגבוה. הארי עשה כמוה ולמשך רגע ארוך שניהם שתקו , מתבוננים במקום היחיד שיכלו לכנות בית ואז הארי אמר "אני חושב שזו הפעם הראשונה שדחית את הכנת שיעורי הבית שלך מאז שהתקבלת להוגוורטס". הצחוק שלה, המתנגן והעליז, הקפיץ את הינשופים המנומנמים אך אחרי רגע דעך ובדממה שהשתררה , בעיניים שתלתה בו הארי נזכר ברגע שהיה להם כשהיו באותו מקום אתמול. זה קרה אחרי שהיא התייפחה על כתפו ובין התייפחות להתייפחות אמרה שהיא אוהבת את רון ותמיד חשבה שהם מתאימים אבל רון מעולם לא היה שם בשבילה והבין אותה כמוהו, כמו הארי, ושהיא פשוט פחדה להודות במה שהיא מרגישה ובעיקר פחדה מהתגובה שלו ואת הדממה המתוחה היה אפשר לחתוך בסכין ולרגע הארי חשב שהוא רואה ציפייה בעיניים הנוצצות שלה והוא כבר עמד לצאת מהקיפאון שאחז בו ולנשק אותה אבל צעדים במעלי המגדל וכניסת תלמידים מהשנה החמישית הפריעו להם ולאחר מכן, כמו בהסכמה שבשתיקה , הם לא העלו יותר את הנושא.
אבל עכשיו זה לא הזמן, אמר לו הקול ההגיוני השקול , זה שתמיד נשמע כמו פרופסור כששכב במיטת הארפיון שלו במגדל גריפינדור. זה הדבר האחרון שהיא צריכה כרגע - לתת נושא חדש לרכלנים. חוץ מזה, איך תוכל להביט לרון בעיניים? הארי הציץ ברון שעדיין התארגן לשינה והתעלם ממנו במופגן. האווירה הייתה טעונה ומדכאת כרגיל אבל לשם שינוי הארי לא חש כעס או עייפות או אפילו עצב. תחושה מוזרה נפלה עליו כשהבין שהוא מרחם על רון. הוא צופה באובדן מהלך , כמו אדם שעומד למות אך עוד לא מודע למה שעומד ליפול עליו. וג'יני -זה באמת בלתי נסלח. הוא ישבור את ליבה..אבל לא בחרתי להתאהב בהרמיוני , זה פשוט קרה , תירץ הארי הסבר בתחושה של נאשם שעומד למשפט. לפתע התפרץ ממנו צחוק שגרם לרון להביט בו כאילו הוא איבד לגמרי את השפיות. למה אני מנהל דיאלוג פנימי עם עצמי? הממממ מה הסיפור עם הבוגארט? מי באמת הכניס אותו לבית הספר? טוב, זה בטח מישהו רב עוצמה אז זה לא יכול להיות אחד התלמידים. אוכל מוות? אבל למה שאוכל מוות יטרח להכניס בוגארט דביק להוגוורטס רק על מנת לגרום לו לבצע פעלולים נבזיים ועוד כלפי הרמיוני מכל האנשים? מה יש בה שהופך אותה לחשובה כל כך,מעבר ל..טוב, למה שאני מרגיש? הרמיוני חכמה והפרופסורים בוטחים בה עם כל מיני חפצי קסם אז יש אפשרות - המיטה של רון רישרשה בעת שנשכב בה ולרגע נקטע להארי חוט המחשבה. לאחר מספר שניות של שקט רון החל לנחור ומחשבותיו של הארי, כאילו להכעיס, נדדו שוב אל הרמיוני..כמה מוזר לחשוב שהרמיוני-בוגארט דומה לה בדיוק מסתובבת ברגע זה ברחבי הוגוורטס וגורמת לאנשים ל..ל...
והיא אמרה שהיא אוהבת אותי. אותי! היא גם אמרה שהיא אוהבת את רון , אמר הקול הפרופסורי בשכנוע וחוץ מזה, מאיפה אתה יודע שזאת הרמיוני עצמה ולא הרמיוני-בוגארט עם כל הנאום הזה שלה, שכמו יצא מאיזה ספר רומנס זול? אתה מאבד את זה...זאת פנטזיה לא מציאות. כדאי שתתעורר ועכשיו.
אבל ברגע ההוא, בינשופיה,כשגלימת ההיעלמות בידה של הרמיוני והיא מביטה בו ככה הוא ידע שהוא ער , ער יותר משהיה כל חייו והוא לא התכוון להסס יותר , לא התכוון להניח לרגע להיעלם שוב אפילו יהיו אלה רון, ג'יני ווולדמורט גם יחד העולים במעלה המדרגות. הצעדים והקולות מלמטה גוברים. נשמע שצפוי להם קהל אבל הידיים של הארי לא רועדות כשהוא מצמיד אותה אליו והיא , כאילו צפתה את זה, מחייכת ועיניה אומרות תתעלם מכל השאר. הוא מהנהן , זה הרי מה שהוא תמיד חלם לעשות.
כשהוא מקיץ ופוקח את העיניים, חש כמי התעורר מחלום , חבורה של הילאים עומדים בכניסה לינשופיה, בוהים בשניהם. לאט לאט, כאילו זה נכפה עליהם בקללת קראשיאטוס, כל החבורה ממקדת את עיניה בהרמיוני. הארי חש אותה נדרכת וידה, זו שאוחזת בגלימת ההיעלמות , רועדת אבל הוא לא התכוון להגיע עד לכאן לחינם. אף אחד לא יעצור אותו עכשיו אפילו לא חבורת הילאים ממשרד הקסמים. כשהוא שואל אם הכל בסדר ראש חבורת ההילאים נראה נבוך אך מכחכח בגרונו ומציג את עצמו בקול סמכותי בתור אנג'ל ברינגטון , נציג עובד משרד הקסמים במחלקת התגוננות מפני כוחות האופל. "הגעתי הנה אישית על מנת לברר סוגיה מסוימת", אומר אנג'ל ברינגטון,"אך כעת, אני רואה שאין בכך צורך". הוא מסמן לחבורה שמאחוריו והם מתרחקים בשתיקה גמורה , ממשיכים להעיף מבטים בהרמיוני תוך כדי ירידה המדרגות.
....
"לא נראה לך מוזר, אדוני?",לוחשת אחת המכשפות לאנג'ל בדרכם התלולה למטה."מהממצאים שאספנו הנערה מאוהבת בכלל בבחור אחר ויכול להיות שבאמת מישהו הטיל עליה לחש מוחק זיכרון, כפי שהיא סוברת". "עוד פעם?" קולו של אנג'יל היה מרוגז. "באמת, מטילדה,אני לא מוכן לשמוע על זה יותר..אנחנו מדברים כאן על בוגארט מסוג דיבוק או משהו כזה שמתוכנת להפעיל מניפולציות על אנשים , אל תפלי בפח הזה. הוא יעשה הכל על מנת להידמות לדמות שהצמידו לו מילדות וזה בדיוק מה שראינו בחקירה- הצגה מושלמת של נערה תמימה ובוכיה, קורבן של מערכת החוק". "כן", אמרה מטילדה בהרהור, "אבל בכל זאת..משהו כאן מוזר." מטילדה פנתה לאחד מההילאים לידה ושאלה לדעתו אך נראה שזה היה הדבר האחרון שהיה כדאי לה לעשות כיוון שפניו של אנג'ל האדימו והוא התפרץ עליה, מתיז רוק ומנפנף בידיו כמו לוויתן ענקי. "מה שמוזר כאן, מטילדה , מה שבאמת מוזר זה שאת, על היום הראשון שלך במחלקה שלי, כבר חושבת שאת יודעת הכל על יצורי קסם ופשעים , דברים שאני מתעסק איתם כבר שנים. מה שבאמת מוזר כאן זה שאני לא מפסיק לשמוע את זה ממך וזאת הפעם המאה שביקשתי ממך להפסיק לחפור לי בשכל ורק להתבונן וללמוד. אני יודע, אני מכיר נשים בזמן מחזור , ככה זה אצלן אבל אני תמיד אמרתי שבזמן הזה , נשים לא צריכות להגיע לעבודה בכלל. הן רגשניות מדי. אבל האם מקשיבים לי? לא. אפילו לתת לי לנהל את המחלקה שלי לא נותנים לי. עכשיו , גברת יודעת כל, אני , את וכל המחלקה טסים ישר לשר הקסמים לבשר לו את החדשות הטובות על תפיסת הבוגארט ואף אחד לא אומר שום דבר על שום מוזרות, בשום יקום,מובן?" חבורת ההילאים שתקה ורק צעדים קלים במעלה המדרגות ניפצו את הדממה. הנער והנערה המחויכים חלפו על פניה , שלובי ידיים ועל פני הנערה ריחף חיוך קטן,צופן סוד.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-3 חודשים ~ Storm~
-
לפני 4 שנים ו-3 חודשים תודה חחח gigi
-
-
לפני 4 שנים ו-3 חודשים איזה קטע אסף
בדיוק התכוונתי להעלות פאנפיק פוטר משלי, כשפתאום ראיתי את האחד הזה...
בוגארט דביק- רעיון יצירתי:)
וכמו תמיד בכל פאנפיק, כיף להשתעשע עם מחשבות הארימיוני
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-3 חודשים דיי gigi
איזה מגניב! תעלה את הקטע שלך מיד! חחחחח סליחה, אני פשוט מתלהבת מזה. האמת זה חדש לי כל הסאגה הזאת.
תודה על התגובה,שימחת:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-3 חודשים מיד... אסף (ל"ת)
-
-
-
