פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 800 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 4 שנים ו-5 חודשים כשהנסיך הקטן פגש את החתול החייכן אסף
הנסיך הקטן ניגש אל החתול שישב על ראש העץ.
"בבקשה," אמר, "צייר לי כבשה."
החתול חייך חיוך רחב שחשף שורת שיניים לבנות, דבר שהרתיע מעט את הנסיך הקטן, משום שחתולים לא מסוגלים לחייך. זה ידוע לכל. "ולשם מה לך כבשה?" שאל החתול.
"בבקשה," חזר הנסיך וביקש, "צייר לי כבשה."
החתול התפתל לאטו, צחקק ונעלם. לרגע אחד לא הבין הנסיך לאן הוא נעלם, וברגע השני הופיע החתול מולו. "האם הגעת לכאן לשם כבשה בלבד, ילדי?"
הנסיך הקטן חשב מעט, ואז אמר, "למען האמת, אני רוצה לחזור אל השושנה שלי. אם לא תצייר לי כבשה, אולי לפחות תוכל להגיד לי לאיזה כיוון עליי לפנות."
"ובכן," החתול משך בכתפיו וסובב את ראשו על צירו במהירות, "זה תלוי."
"במה?"
"בלאן תרצה להגיע."
"הלא כבר אמרתי לך," אמר הנסיך, "ברצוני להגיע אל השושנה שלי."
"ובכן, אפשר ללכת בדרך הזאת." הוא אמר והצליב את כפותיו, כך שהצביע עם כפתו הימנית לצד שמאל, ועם השמאלית לצד ימן.
"אתה מצביע על שני כיוונים בבת אחת." העיר הנסיך.
החתול צחקק ואמר, "ובשניהם תצטרך ללכת כדי להגיע אל השושנה."
"וכיצד אוכל ללכת בשתי דרכים בו זמנית?"
החתול הסתובב באוויר בריחוף קליל. "בחר בדרך אחת."
הנסיך הקטן הטה את ראשו, מנסה לעקוב אחרי תנועותיו של החתול. "אם כך לא הועלת לי בכלל."
"כמוני כמוך." חייך החתול בשובבות. "כך שאנחנו שווים." הוא התפתל שוב, נעלם והופיע מחדש על ראש העץ.
הנסיך הקטן היה אובד עצות. הוא לא ידע לאיזה כיוון עליו לפנות, והשיחה המשונה עם החתול בלבלה אותו. "אתה יודע," אמר הנסיך הקטן, "פגשתי לא מזמן שועל אחד. אינך דומה לו כלל ועיקר."
"אני אכן שונה ממנו," אמר החתול, "אבל זה בעצם אומר שיש בינו לביני משהו במשותף. שנינו שונים זה מזה." הוא התהפך ושכב על גבו.
הנסיך הקטן שתק קצת, בחן שוב את החתול ואז אמר: "אתה חיה משונה."
"אתה בארץ הפלאות, ילד," הסביר החתול, "כמעט כל אחד משונה כאן. וגם אתה משונה."
הנסיך הקטן נעלב. "אני לא משונה."
"אה, אבל האם זה דבר רע, להיות משונה?" שאל החתול. "או שמא רק המשונים הם הרגילים, ובעצם הרגילים הם אלו המשונים?"
"ייתכן," אמר הנסיך הקטן, "אבל איזו תועלת אתה מביא בכך שאתה משונה? בכך שאתה יושב על העץ?"
החתול נעלם, הופיע שוב בנקודה אחרת על העץ וחייך חיוך אפילו רחב יותר. "ואיזו תועלת אתה מביא בכך שאתה רגיל?"
הנסיך הקטן שוב התבלבל. "מדוע אתה עונה על כל שאלה בשאלה נוספת?"
"מדוע לא?" צחק החתול כנגדו.
"אתה אינך מביא כל תועלת בישיבה כאן על העץ. אתה מבזבז את חייך בציפייה לעוברי אורח שתוכל להשתעשע עמם. איזו תכלית יש לחייך?"
"וכי למה שתהיה תכלית לחיי?" שאל החתול. "אני שולט בחיי, ואני מנהל אותם- זה מה שחושב. לא חייבת להיות גם תכלית."
"לחיים שלי יש תכלית בגלל שושנה אחת שאני אוהב," אמר הנסיך, "ואני אומר לך שדווקא כן חייבת להיות תכלית."
"אוהב?" השתומם החתול. "אין דבר כזה: 'אוהב'. יש רק מה שנכון, מה שלא נכון, את ההפך מכך, ימינה ושמאלה, שם וכאן, הלאה ואחורה, פיצולים, דרכים, שבילים, החלטות- - אין מקום לרגשות בתוך כל הדרכים האלה."
"ובאיזו דרך מאלה הדרכים עליי לבחור כדי להגיע אל השושנה שלי?" ניסה הנסיך שוב.
"או באחת מהן," ענה החתול, "או בכולן, או בשום כלום בכלל." הוא זז, התפתל והופיע שוב על יד הנסיך.
"אתה תמיד מדבר בחידות." אמר הנסיך הקטן. "אינך מועיל לי בכלל." הנסיך פנה ללכת, אבל החתול נעלם והופיע מולו, מנסה לעצור בעדו.
"לא, אל תלך." חייך. "בוא נשב ונשוחח."
"אני לא יכול," הסביר הנסיך. "אני חייב לחזור אל השושנה שלי."
"למה אתה כל כך רוצה לחזור אל השושנה?"
"אמרתי לך- מפני שאני אוהב אותה. אתה לא אוהב אף אחד?"
החתול גירד בראשו, חשב קצת, ואז הכריז- "לא."
"לא פלא שאתה רק יושב על העץ ושר לעצמך." הנסיך פנה ללכת כשהחתול קרא לעברו:
"לא כדאי לך ללכת פה כך סתם, ילד. לא לפני שתפגוש את המלכה."
"מלכה?" אמר הנסיך. "פגשתי פעם מלך אחד. הוא היה איש נחמד ומתחשב- אם כי מתחשב מדי."
החתול התגלגל באוויר מצחוק. "המלכה איננה מתחשבת כלל וכלל. אין לך מושג מה מצפה לך. היא כעוסה, שתלטנית ורעת מזג. היא נוהגת לערוף ראשים להנאתה." נראה היה שהרעיון משעשע אותו.
הנסיך הרים את גבתו הקטנה. "זה דבר מזעזע לעשות."
"כפי שכבר אמרתי לך," אמר החתול והתעופף באוויר לעברו כשהוא הפוך. "כמעט כולם משונים כאן בארץ הפלאות."
"אתה כל הזמן זז." אמר הנסיך הקטן. "אתה בורח ממשהו?"
החיוך של החתול נמחה לרגע, רק לרגע קט, אבל אז הוא חזר והתרחב. "אולי." הוא חזר אל העץ. "ואולי גם לא. אולי בכלל ההפך, אולי שניהם יחדיו. או אולי ישנו גם מזה וגם מזה. מי יודע?"
"בטח שלא אתה." אמר הנסיך הקטן בשקט, "אינך דומה למבוגרים שפגשתי, אבל אתה אינך טוב מהם בהרבה. אתה אוהב לדבר בחידות וברמזים, כשאין להם בכלל פתרונות. אתה לא מועיל לי ורק מבזבז את זמני. אני ממש מתנצל, אבל אני חייב לחזור אל השושנה שלי." הנסיך הקטן הלך לו לדרכו, וחשב לעצמו- 'החתולים הם יצורים משונים...'
החתול נשאר על העץ, ושר לעצמו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 3 שנים ו-8 חודשים נחמד ביותר הצעדן
-
לפני 4 שנים ו-5 חודשים חמוד ומקורי! sagi (ל"ת)
-
לפני 4 שנים ו-5 חודשים שתי דמויות שמעולם לא חשבתי שיפגשו קובית הדיו
הניגודיות בין השניים כמעט צורמת
ובכל זאת מרגיש לי שאפשר למצוא איזהשהוא מחנה משותף בניהם
מעורר השראה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 4 שנים ו-5 חודשים וואו וואו וואו מעין
התאפקתי מלצווח בהתרגשות למראה הכותרת.
זה המפגש ההזוי ביותר והמתבקש ביותר, בין שתיים מן הדמויות הכי אהובות עלי.
כל כך טוב. ומדויק ונוגע. הצטמררתי כאן.
איזה תענוג של סיפור.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-5 חודשים הרבה מאוד תודה לך, מעין אסף
סיפור ישן שלי שעבר עריכה לאחרונה בעקבות הקריאה מחדש שלי של הנסיך הקטן (שקרתה חלקית בעקבות הביקורת/סיפור שלך שפרסמת בפורום הזה.)
שמח מאוד שנהנת
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-5 חודשים :) מעין
-
-
-
