לא משנה מה אעשה, בשלב זה כבר אי אפשר יהיה לומר שמיהרתי.
בכל מקרה זה לא באופי שלי למהר למקומות, אני מאלה שאומרים שהחיפזון הוא מהשטן.
אני פשוט לא רוצה לחכות לשום דבר יותר.
ויותר מזה, בכל יום שעובר אני מתחילה לפקפק יותר ויותר,
בסיבות שבגללן חיכיתי עד עכשיו.
וזו השורה התחתונה:
כל מה שאני רוצה מהחיים, דחוף לי מאוד.
אבל אני עדיין לא ממהרת לשום מקום.