שוב דמעות
שוב כאב
שאוכל את הלב
שוב דמעות
שוב כאב
שגומר על הלב
שוב פגיעה
ישירה
שוב תחושה
בהירה
של כאב חד
שבא, כמעט מיד
ודמעה על הלחי
ו-וואו- איזה בכי
אולי כבר התרגלתי
כן אולי אני רגילה
אבל בכל זאת לא השלמתי
עם התחושה הלא קלה
של מה שמוביל לדמעות
התחושה של חוסר הצדקה
שמגיעה בעקבות-
זה שנפשי שוב התרסקה
שוב נרמסה באכזריות
בחוסר לב ואמפתיה
והדמעות זולגות בחופשיות
מטשטשות לי את הראיה
ולרגע נושמת אוויר
ולרגע שוב צוללת
ומחר- יש שיעור להעביר
האם אני מסוגלת
להתנקות מהדמעות
להשיל את הכאב
להוציא את נפשי מתהום תחתיות
ולשים רטייה על הלב
להעלות מאי שם חיוך
וסבלנות עד אין גבול
להדביק עם פלסתר כל אזור מבותר וחתוך
ש-דם בכל רגע לזלוג משם עלול
ולהעביר שיעור,
כן ללמד בכיתה
כשהפצע, פעור
ונפשי פגועה ושרוטה...
ועל השאלה הזו,
לא אוכל להשיב כעת
כי רק מחר בעצם
אדע באמת
אולי הפצע יגליד
אולי תבוא הסליחה
הן הוא לא יישאר תמיד
ושיהיה לי בהצלחה
כי לא רק ליבי פצוע ודם שותת
גם אני פגעתי כאן, פגעתי באמת
ואל אף שכרגע אני בתפקיד הפגועה
יש מישהי אל מולי, שגם היא נפגעה.
ואולי זה לא צודק,
והיו דברים שלא היו צריכים להיאמר
אבל בעיניה גם משהו התרסק
והיה צריך לקרות דבר אחר
אז מה יהיה מחר?
האם יבריאו הלבבות?
טוב, אני רק אומר,
שכרגע, הלב קצת הפסיק לבכות.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
