פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1257 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 4 שנים ו-9 חודשים הרפתקאות גמדי הטל. פוליאנה :-)
מוקדש לבת קול שבזכותה מצאתי את עצמי מחפשת סיפור ילדים נוסף שאפשר להעלות לכאן:)
הוא לא מושלם, ולא הצלחתי לחלק אותו לפרקים משום שמלכתחילה הוא נכתב כרצף אחד.
אז זה יהיה קצת ארוך, מקווה שתהנו בכל זאת.
הנה הסיפור:
הרפתקאות גמדי הטל.
"אני מתגעגעת לאמא!" הכריזה אחותי הקטנה בקול.
כמו הרבה פעמים ביקשה ממני אמא שאשמור על אחותי בזמן שהיא יוצאת לעבודתה בבית החולים במשמרת לילה.
מבחינתי זה דווקא בסדר, אני דווקא מאוד נהנית להשכיב את אחותי לישון והכי אני אוהבת לספר לה סיפורים והיא גם מאוד אוהבת להקשיב.
"אני אספר לך סיפור טוב? עד שאמא תבוא." אמרתי בחיוך כי אני יודעת שהיא תמיד נרדמת כשאני מספרת לה סיפורים.
"אבל במיטה שלך!" הדגישה אחותי בקול.
"בסדר." הסכמתי מיד. "אז איזה סיפור את רוצה?" הוספתי והסתכלתי על המדף שהכיל את הסיפורים בשביל אחותי. "אולי את "החתול ששכח איך לבקש אוכל?"
"לא! סיפרת לי את זה כבר בשבוע שעבר!"
"אז אולי את "ילד קיץ ילד חורף?"
"לא!"
"מעשה בחמישה בלונים?"
"סיפור לתינוקות!"
"הבית של יעל?"
"מ-ש-ע-מ-ם-!"
"פיט-פט וטו?"
"לא!!"
"טינקרבל?"
"זה יפה אבל אני כבר זוכרת את זה בעל פה!"
"אז איזה סיפור את רוצה?" שאלתי בייאוש.
"אני רוצה סיפור שאת ממציאה!" אמרה אחותי בחיוך רחב. "בבקשה!"
"אבל..."
"בבקשה! בבקשה! בבקשה!" התחננה נועה והסתכלה בי במבט כמו שיש לחתול משרק 2 מבט כזה שלא יכולתי לסרב לו חוץ מזה שאני גם ככה אוהבת להמציא סיפורים.
"בסדר." הסכמתי. "אבל לכי קודם לצחצח שיניים ולהתארגן ואחר כך נשכב שתינו במיטה שלי ואני אספר לך טוב?"
"טוב!" הסכימה נועה וצחצחה שיניים במהירות שיא ותוך פחות מחמש דקות כבר קפצה לתוך המיטה שלי ודחפה אותי הצידה.
"מה דעתך שאספר לך היום על גמדי הטל?" שאלתי אותה כי הרעיון לסיפור הזה נולד בי בזמן שהיא צחצחה שיניים.
"כן, כן! רוצה! אה, מה זה גמדי הטל?" היא שאלה במבוכה.
"גמדי הטל הם הגמדים האחראיים על טיפות הטל." הסברתי. "הגמדים הבוגרים מטפטפים טיפות טל על גבעולי הדשא, על הפרחים ועל הפטריות. זה תפקיד חשוב נורא!" הסברתי בחיוך.
"באמת?" שאלה נועה ופערה עיניים גדולות.
"לא!" צחקתי. "אני המצאתי את זה עכשיו!"
"תגידי-" התחילה אחותי לומר.
"כן?"
"לגמדי התל יש תלתלים?" היא שאלה.
"לא." צחקתי שוב אבל הפסקתי מיד כדי שלא תיעלב. "קוראים להם גמדי הטל כי הם מפזרים טיפות טל ולא כי יש להם תלתלים על הראש! וחוץ מזה, טל זה ב-ט' ותלתל זה עם האות ת." הסברתי.
"אני בכלל לא מבינה כלום!" אמרה אחותי בטון מיואש. "מה זה טל בכלל?"
"טל זה טיפות מים שנוצרות מהאוויר הקר על הצמחים." הסברתי.
"מה, כמו גשם?" שאלה נועה.
"אממ, בערך." אמרתי. "טיפות הטל הרבה יותר קטנות מהגשם והן לא ממש נופלות מהשמיים. אפשר להתחיל בסיפור?" שאלתי בקוצר רוח.
"כן!" הסכימה אחותי בהתלהבות וחיבקה אותי חיבוק גדול.
"היה זה בשעת בוקר מוקדמת כשכל הגמדים הבוגרים שהיו עסוקים בטפטוף טיפות טל על הצמחים והפרחים כבר ישנו, וגם רוב הגמדים הקטנים שהיו עסוקים מאוד בלהתגנב אחרי הבוגרים ולזלול את כל טיפות הטל שמצאו ישנו גם הם.
טיפות הטל מיוחדות יותר מטיפות גשם והגמדים הקטנים שהם בעלי חוש טעם מפותח מאוד, יודעים להבחין בהבדל.
טיפות הגשם יותר מידי מלוחות וכבדות לטעמם ואילו הצוף יותר מדי מתוק. אבל הטל? הטל הוא בדיוק בטעם המושלם ולגמדים יש אפילו מתכון סודי מיוחד שנשמר במקום סודי ביותר כדי להכין את הטל."
"מה באמת?" קטעה נועה את הסיפור שלי.
"כן!" אמרתי והסתכלתי בה במבט רציני עד שלא שלטתי בעצמי ופרצתי בצחוק.
"את משקרת!" קבעה אחותי.
"נכון." צחקתי. "כבר אמרתי לך שהמצאתי את הכל."
"אה, אבל כשאת מספרת את זה, זה נשמע כל כך אמיתי!" אמרה נועה בחולמנות.
"תודה!" אמרתי ברצינות. "אז אפשר להמשיך?"
"כן!"
"הטל עשוי למעשה ממים צלולים מהנחל הזורם ליד כפר גמדי הטל, כמה טיפות של צוף פרחים מתוק וטיפ טיפונת שרף עצים."
"את אמרת שהמתכון הזה סודי אז איך את יודעת אותו?" שאלה נועה שעדיין לא הצליחה להבין כנראה, שהסיפור הזה דמיוני לגמרי.
"כי אני ממציאה את הסיפור! אז אני זאת שקובעת הכל!" הדגשתי בקוצר רוח.
"הלוואי שגם אני יכולתי להמציא סיפורים כאלה!" אמרה נועה.
"שאמשיך?" שאלתי שוב. "והפעם את לא מפריעה לי באמצע!" הדגשתי.
"בסדר!" הסכימה נועה מיד לפני שאשנה את דעתי ועשתה תנועה של נעילת שפתיים על הפה שלה.
"אז באותה שעה מוקדמת, לפני שהשמש זרחה וכשרוב הגמדים שכבו לישון, נשמעו שתי קולות שקטים משוחחים ביניהם ואלה לא היו הקולות של חיות הבר! היו אלה שני גמדים ילדים! טל וטלי!
"טל!" אמרה טלי, גמדה ילדה בצבע תכלת עם שיער כתום ועיניים ירוקות. "אתה חושב שהמערה שמצאת היא באמת מערה של טיפות טל?"
"על בטוח!" הכריז גמד ילד קטן וחמוד בצבע תכלת גם הוא עם פוני צהוב שנפל והסתיר לו כל הזמן את העיניים בצבע דבש שלו.
"ואתה חושב שזה בסדר שנלך לשם לבדנו בלי להודיע לבוגרים?" שאלה טלי בחשש.
"כן! אנחנו חייבים ללכת בלי להגיד להם כי אם נגיד להם, על בטוח שהם לא ירשו לנו!" הכריז טל בביטחון רב הרבה יותר משהרגיש.
"טוב, אז בוא נלך! לפני שתעלה השמש וכולם יתעוררו!" השתכנעה לבסוף טלי והתרוממה מהדשא הרטוב כשהיא מנערת טיפת טל סרבנית שהתעקשה להידבק לישבנה.
"אני בא!" צעק טל וקם בקפיצה חזקה שכזאת שבועת המים שקפץ עליה תפוצצה והרטיבה את שניהם לגמרי.
"אוף איתך!" רגזה טלי. "אתה כזה לא זהיר!"
"סליחה!" אמר טל בעליזות אבל לא נראה שהוא מצטער ביותר על מה שקרה.
טלי ניערה את שערה הכתום, התעלמה ממנו והתחילה ללכת.
"היי! ביקשתי סליחה!" קרא טל ומיהר לרוץ לידה. "בנות הן כל כך רגשניות!" הוא אמר, אבל בשקט לעצמו.
"בואי! זה הכיוון." הוסיף ושתיהם הלכו יחד על הדשא הרטוב. טוב, הלכו זה אולי לא התיאור המדויק. הם יותר דילגו, קפצו, השתוללו, העיפו טיפות טל זה על זו וזו על זה, שיחקו מחבואים ותופסת עד שהגיעו למערה גדולה ואפורה.
"אתה, אתה בטוח שזה כאן?" שאלה טלי בטון מפוחד. המקום הזה לגמרי לא נראה לה. ובכלל! גמדי-הטל לא אוהבים מקומות סגורים שמסתירים מעיניהם את הטבע ואת אורו של הירח.
"זה כאן! אני בטוח במיליון אחוזים שזה כאן!" הדגיש טל בביטחון. "בואי!" הוסיף כשראה שטל מהססת ולא הולכת בעקבותיו.
"חשוך כאן." אמרה טלי שהשתדלה להסתיר את העובדה שהיא מפחדת.
"יש לי קרן ירח בכיס! היא תאיר לנו." אמר טל והוציא מהכיס שלו קרן אור כסופה שהעירה את קירות המערה באור ירח כסוף.
"ומה נעשה אם היא תברח?" שאלה טלי בחשש כי קרני הירח מתחמקות ובורחות בקלות.
"עוד מעט כבר יהיה לנו המון אור ולא נצטרך אותה! את תראי!" אמר טל בביטחון. "עוד מעט נגיע לאוצר של טיפות טל זוהרות ונוכל לאכול מהן כמה שנרצה!" הוא צעק באושר וקולו הדקיק הדהד בין קירות המערה.
"זה לא מוצא חן בעיני." אמרה טלי אבל היא אמרה את זה כל כך בשקט שטל לא שמע.
הם המשיכו ללכת עוד כמה זמן במערה כשהקרן כבתה לפתע ונעלמה.
"מה נעשה עכשיו?" שאלה טלי כשהיא מבוהלת לגמרי וכמעט שהתחילה לבכות.
"אנחנו נהייה בסדר!" הרגיע אותה טל. "תראי! כבר הגענו!" והוא הצביע בהתרגשות על ניצוצות קטנים שריצדו על הקיר שמולם.
היה עליהם רק לעקוף את הקיר הזה ו-
"אהההההה!!" נפלטה קריאת תדהמה מפיהם.
זה היה הדבר היפה ביותר שראו מימיהם! עשרות אלפי אורות נוצצים בשלל צבעי הקשת! הטל שהם התרגלו לראות היה רק בצבעי תכלת שקופים שאומנם נראו יפים כשנצצו באור השמש אבל הם לא היו זוהרים כמו אלה.
"זה באמת יפה מאוד!" נשמע הקול האחרון שהם רצו לשמוע במערה.
"טלולי!" צעקה טלי בזעם.
"עקבת אחרינו!" צעק גם טל.
"הערתם אותי מהשינה עם הדיבורים שלכם!" הצדיק טלולי את עצמו. טלולי הוא גמד-טל ילד שמנמן שאף אחד מהילדים לא אוהב כי הוא זולל את הטל של כולם ולא מתחשב באף אחד אחר חוץ מהבטן השמנה שלו. "אז הקשבתי לשיחה שלכם ושמעתי שהזכרתם מערה של טיפות טל אז הסתקרני ובאתי." אמר טלולי בלי להתנצל כלל על הגעתו הבלתי צפויה ובלתי רצויה ועל כך שהקשיב לשיחות של אחרים שלא היו בשביל האוזניים שלו.
"לך מכאן מיד! הטל הזה שלנו!" צעק טל ונעמד מול טלולי בהבעה זועמת במיוחד.
"יש כאן מספיק טל לכולנו!" אמר טלולי בחיוך בלי להתרגש בכלל מהכעס של טל. "וחוץ מזה! אם אתם תגרשו אותי מכאן אני אלך להלשין עליכם כי אני יודע שאתם עושים מעשה אסור!" הוא הוסיף והוציא להם לשון תכולה ומלגלגת.
הדבר שהכי התחשק לטל היה לתת לו אגרוף בפרצוף אבל הוא ידע, שהילד השמנמן והמעצבן הזה צודק ושאם הוא ילשין עליהם זה יהיה הסוף שלהם!
"טיפת הטל הזאת נראית לי מוזר." אמרה טלי כשהיא בחנה מקרוב טיפת טל מנצנצת בצבע סגול. "היא יותר מידי מוצקה."
"כן, זה קשה." אמר טל שמישש גם הוא טיפת טל אחרת, זהובה.
"שטויות!" צעק טלולי שלקח בידיו חופן של טיפות טל צבעוניות. "אתם סתם מנסים לעבוד עלי!"
"למי בכלל אכפת ממך ראש תולעת שכמוך?" לגלגה עליו טלי. "אני פשוט חושבת שהטיפות האלה מוזרות, זה הכל."
"את יודעת מה?" שאל טל בחיוך. "אני חושב שאני יודע! את זוכרת את החורף שעבר? שהבוגרים טפטפו טיפות טל על הדשא והן כולן קפאו? אני חושב שגם הטיפות האלה קפאו ונהפכו לקרח ובגלל זה הן קשות כל כך!"
"יה! בחיי שאתה צודק!" התלהבה טלי ועיניה זרחו בשמחה. "אבל, אבל עכשיו לא החורף!" הוסיפה לפתע.
"את צודקת! אבל אולי מדובר בטיפות טל מיוחדות שנשארות קפואות כל השנה?" שאל טל בניסיון למצוא תירוץ מתאים.
"אולי..." אמרה טלי בהיסוס והקפיצה בידה את הטיפה הסגולה.
טלולי השמנמן לעומת זאת הסתכל בחופן של טיפות מנצנצות ותהה אלו מהן לאכול קודם.
"אווץ!" צעק טל שניסה בינתיים לנגוס באחת הטיפות. "זה כואב!"
"באמת?" שאלה טלי בקול מבוהל כי היא בדיוק ניסתה לטעום את טיפת הטל שאחזה בידיה. "זה באמת לא טעים בכלל!" אמרה אחרי שליקקה אותה קצת.
"אתם סתם עובדים עלי!" קרא טלולי. "וגם אם לא! אתם חבורה של פחדנים! ואני אוכל את הטל הזה עכשיו!" הוא הכריז.
"לאאאא!" צעק טל.
אבל טלולי התעלם ממנו, הקפיץ לתוך פיו טיפת טל ירוקה ובלע אותה לגמרי.
שקט השתרר במערה.
טל הביט במבט מבוהל בטלי וטלי החזירה לו מבט מבוהל לא פחות. וטלולי חייך חיוך רחב של ניצחון אולם כעבור רגע הוא תפס את בטנו והתחיל להתפתל על הרצפה.
"הבטן! הבטן! זה כואב! שמישהו יפסיק את זה! איי!" הוא צרח.
"אמרתי לך שלא לאכול את זה!" צעק טל ברוגז.
"חייבים לעזור לו!" צעקה טלי בדאגה.
"זאת אשמתו! הוא החליט לעקוב אחרינו!" צעק טל במחאה.
בינתיים התחיל הגמד השמן להכחיל יותר ויותר.
"תראה!" צעקה טלי והצביעה על טלולי. "הוא נהייה כחול ממש!"
"אוי ואבוי!" נבהל גם טל.
"אנחנו חייבים להגיד לבוגרים!" צעקה טלי.
"אבל הם יכעסו עלינו כל כך!"
"אז מה! אתה מעדיף ש- שטלולי-" התחילה טלי ולא הצליחה לגמור את המשפט כי דמעה קטנה ושקופה זלגה במורד לחיה ועוד אחת, ואחריה עוד אחת...
"בסדר, בסדר! אם זה כל כך חשוב לך!" הסכים לבסוף טל בחוסר רצון. 'תמיד הוא מסבך הכל!' חשב בכעס.
"אתה תלך להזעיק עזרה ואני אשאר איתו!" אמרה טלי בטון של מפקדת.
"לא! אנחנו נלך יחד." התעקש טל שנרעד מהמחשבה להשאיר את טלי לבדה במערה.
"אבל מישהו חייב להישאר יחד עם טלולי!" התעקשה טלי.
"היי חברה! מה אתם עושים כאן?" נשמעה קריאה עליזה ובפתח המערה נראו תכלת ותכלכל זוג גמדים-ילדים חמודים וג'ינג'ים.
"אנחנו צריכים עזרה!" קראה טלי לעברם ושניהם הסבירו להם את כל מה שקרה.
"בסדר!" הסכימה תכלת.
"אנחנו נשגיח עליו." הסכים גם תכלכל.
"אז קדימה! אסור לנו לאבד זמן!" צעקה טלי ושניהם זינקו במהירות אל מחוץ למערה. הדרך חזרה לא דמתה אל הדרך הלוך שהייתה עליזה ומאושרת. עכשיו, הם לא השתעשעו וצחקו אלא רצו על הדשא במהירות שיא כשהם מבריחים מדרכם ארנבות מבוהלות במטרה להגיע אל עננה, מרפאת הכפר.
"אתם נראים כאילו ראיתם נחש!" קידמה עננה את פניהם של הילדים המבוהלים. "שבו ותנוחו!"
"לא יכולים!" צעקו שתיהם יחד. "טלולי...מערה...חולה!" הם אמרו בהתנשפות.
"דברו בצורה ברורה! אני לא מבינה מה אתם אומרים!" אמרה עננה במבט מופתע.
"הלכנו למערה של טיפות טל ו-" התחילה טלי להסביר.
"מערה של טיפות טל?" קטעה אותם עננה כשהבעה מוזרה עולה על פניה.
"כן!" המשיך טל את הסיפור. "זה היה טל מוזר מאוד, הוא היה קשה! וטלולי בלע אותו אפילו שהזהרתי אותו שלא יעשה את זה ו-"
"ועכשיו הוא נהייה כחול נורא והוא אמר שכואבת לו הבטן!" התפרצה טלי לדבריו.
"אז קדימה! למה אנחנו מתעכבים! תובילו אותי מיד למערה!" צעקה עננה ולקחה במהירות את תיק התרופות שלה שממנו לא נפרדה אף פעם.
זאת הייתה שעת בוקר מוקדמת מאוד אבל מי שבכל זאת פקח את עיניו באותה שעת בוקר מוקדמת, יכל לראות שתי גמדים קטנים רצים במהירות שאחריהם רצה מרפאת הכפר כשהיא צועקת: "לאט יותר! אני לא יכולה לרוץ מהר כל כך! אני כבר לא ילדה אתם יודעים!"
"הנה המערה!" אמר טל כשהוא מתנשם ומתנשף.
"כן!" הסכימה טלי כי האוויר שנשאר לה אחרי הריצה המטורפת לא הספיק ליותר מזה.
"מה קרה לו?" שאלה תכלת בדאגה.
"אני חושבת שהוא כמעט נחנק." אמרה עננה והתחילה לעבוד מיד.
"הוא ימות?" שאל תכלכל.
"לא! אני חושבת שהוא יהיה בסדר. ועכשיו צאו מכאן ילדים! אני צריכה להתרכז! זה היה מעשה מאוד מסוכן מה שעשיתם!" היא הוסיפה בגערה שכוונה אל טל וטלי שעמדו מולה מבוישים. הם כבר הצטערו מאוד על ההרפתקה הלילית שלהם שכמעט הסתיימה באסון.
"המלכה תחליט מה לעשות אתכם." הנחיתה עננה את הידיעה. "אבל עכשיו לכו לישון! אתם ודאי עייפים מאוד." הוסיפה בטון רך יותר.
"ומה המלכה תעשה להם?" שאלה נועה בקול ישנוני.
לקח לי רגע לענות כי כבר חשבתי שהיא נרדמה. "אל תדאגי! הכל יהיה בסדר." הרגעתי אותה.
"הגמדים הקטנים התעוררו שוב בצהרים ואחרי שאכלו ארוחה שמורכבת מגרגר חיטה טבול בטל עם טיפת צוף לקינוח הם נקראו אל המלכה אורה.
"ובכן, שמעתי על מה שעשיתם בזמן שכל גמדי-הטל הלכו לישון. זה היה מעשה חסר אחריות! וטלולי כמעט שילם על זה בחייו! מה יש לכם לומר להגנתכם?" שאלה המלכה שישבה על כיסא עשוי מגבעול ירוק.
"טלולי עקב אחרינו! ואני הזהרתי אותו שלא ישתה את הטל הזה!" הדגיש טל אבל הוא חש נבוך תחת מבטה הנוקב של המלכה.
"אנחנו מצטערים מאוד הוד מעלתך." אמרה טלי ודרכה לו על הרגל, להזכיר לו שהוא צריך להתנהג בנימוס לפניה.
"אני רוצה להבין, של מי היה בכלל הרעיון הזה." הצהירה המלכה אורה בנימה מלכותית.
"שלי." אמר טל והשפיל את מבטו.
"לא נכון! גם אני הסכמתי ללכת!" הכריזה טלי והניחה את ידה על כתפו של חברה הטוב. היא בשום פנים לא תתן לא להיענש לבד.
"אתם יודעים כמה סכנות יש במערות? יכלה ליפול עליכם מפולת של אבנים ולקבור אתכם חיים! יכולתם לצעוק לעזרה ואף אחד לא היה שומע אתכם אלא אם כן הוא היה עובר במקרה במקום כי לא הודעתם לאף אחד!" קראה המלכה בתוכחה.
"אנחנו מצטערים! באמת! לא נעשה זאת שוב!" אמרו טל וטלי במקהלה.
"וחוץ מזה! המערה שאליה נכנסתם בכלל לא הייתה מערת טל! אנחנו לא שומרים את הטל במערות אלא בתוך גזעי עצים חלולים!" אמרה המלכה את הדבר המפתיע מכול.
"זה לא היה טל?" שאל טל בתימהון ועיני הדבש שלו נפערו בפליאה.
"אז מה זה היה?" שאלה גם טלי ששכחה שהיא צריכה להתנהג בנימוס.
"יהלומים!" הכריזה המלכה וכמה גמדים שהיו שם הנהנו בראשם בהבנה אבל לטל וטלי זה נשמע כמו מילה בשפה לא מוכרת.
המלכה חייכה למראה הבלבול שנראה בבירור בעיניהם הכנות של הגמדים הקטנים. "יהלומים הם כמו אבנים. בעצם, הם קשים הרבה יותר מאבנים והם בכלל לא למאכל! זאת הסיבה שטלולי כמעט נחנק אחרי שבלע אחד מהם."
"אז למה צריך אותם בכלל?" שאל טל בהבעה מבולבלת עוד יותר.
"אני לא יודעת." אמרה המלכה בטון מהורהר. "בני האדם אוהבים אותם מאוד והם באמת יפים ומנצנצים אבל חוץ מזה..."
"חבל שאלה לא היו טיפות של טל, הם נראו טעימים כל כך!" אמרה טלי וליקקה את שפתיה בתנועה שובבית.
"טוב," אמרה המלכה אורה בטון רציני. "אנחנו עדיין לא דיברנו על העונש שלכם!"
"מה יש עונש?" שאל טל.
"אווף!" קראה טלי.
"התפקיד שלכם יהיה להזהיר ילדים גמדים וללמד אותם שלא יעשו את הטעות שלכם ושהם צריכים להקשיב לגמדים בוגרים מהם כי הם יודעים יותר." הסבירה המלכה.
וטל וטלי נשפו בהקלה. זה לפחות לא ממש עונש והם היו מוכנים לעשות את זה בשמחה כי עכשיו הם הבינו את חשיבותם של החוקים שנועדו להגן עליהם ולא כדי לעצבן אותם.
"ומה קרה אחר כך?" שאלה נועה בקול רדום כמעט לגמרי.
"הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה." סיימתי בחיוך.
"אני יוכל לראות אותם מחר?" שאלה נועה.
"הם לא אמיתיים." אמרתי בחיוך אבל נועה כבר לא שמעה את הסוף של דברי כי היא נרדמה.
לקחתי אותה בחיוך על הידיים אל המיטה שלה הנחתי אותה וכיסיתי אותו בעדינות בשמיכה שלה.
היא חיבקה אותי מתוך שינה ועל פניה היה חיוך מאושר ואני האמנתי שאני יודעת בדיוק על מה היא חולמת...
הסוף.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-9 חודשים ההקדשה מעין
ממש מרגשת! במיוחד לסיפור כזה מתוק!
תודה רבה:)
שכחתי להוסיף ש"לשמור על שקט" הזכיר לי פרק שהיה אהוב עלי מאוד ב"מומינים" (מכירה?) על איזה חייזר חמוד שבא לבקר. ועכשיו גמדי הטל הזכירו לי את "הקטקטים"- גם מהטלויזיה החינוכית. הילדות שלי, ממש(: מקסים, פוליאנה. תודה.
אגב, בתגובתך הקודמת לא הוספת את שם הסיפור שכתבת לפני שבע שנים בערך. אשמח ממש לקרוא!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-9 חודשים אז קודם כל, ממש תודה! פוליאנה :-)
ואכן, נראה לי שהסיפור נכתב בהשראת הקטקטים, או לפחות, בהשראת סיפור מסוים שלהם שהיה אצל דודה שלי עד שנפטר בנסיבות טרגיות חח.
את הסדרה עצמה משום מה, פחות אהבתי, חסר קצת אקשן לדעתי, עם כי יש עדיין פרקים חמודים ממש=)
ואת סדרת המומינים אני מכירה היטב אבל אני לא בטוחה שאני זוכרת את הפרק המסוים הזה, משום מה הוא לא עולה לי בראש:)
והאמת, שדווקא תיארתי את שקט בהשראת יצור אחר, מתוכנית דווקא לא נוסטלגית והאמת גם לא אהובה עלי, אבל משודרת כיום בכאן חינוכית: ילדי הפעמון.
אבל כן, את תיאור היצור בכל זאת שאבתי משם גם אם לא שום דבר אחר.
ובנוגע לסיפור, אופססס פשוט שכחתי... הוא נקרא: "חלום מציאותי" ויש לו כמה פרקים:)
מקווה שתהני:)
ואם תרצי להגיב, שם או בהודעה בפרטי מה את חושבת עליו, אני יותר מאשמח.
תהני!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-9 חודשים מצאתי! מעין
לא חשבתי שאמצא, ובכל זאת:) היה כיף לחפש.
https://youtu.be/gFZ6Dzs6BMA ("שקט" כביכול מופיע בדקה 10 בערך)
הסתכלתי קצת, ואין הרבה קשר לסיפור שלך, חוץ מזה שזה יצור אחר ושהוא הלך לאיבוד. נו, שוין.
ולא ידעתי שהקטקטים זה סיפור! ידעתי רק על הסדרה. אכן, היא די מיגעת.
לא שמעתי על ילדי הפעמון. האמת שלדעתי כאן חינוכית קצת מאכזבים עם הסדרות שהם מביאים. הן לא תופסות את הלב של הילד כמו המומינים, הלב, האסופית, נילס ועוד רבות וטובות שהיו..
אעיין בסיפור שלך. תודה ממש:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-9 חודשים כן, נכון. פוליאנה :-)
באמת אין קשר לשקט, אבל אם תשימי לב- היצור הסגול הזה הוא דיי קרציה וקשקשן וברברן ועושה צרות ללא הבחנה, חח, כך שהם בכל זאת קצת דומים.
אם אני לא טועה קוראים לו נזק שזה כן מתכתב קצת עם שקט חחח, אבל למען האמת- את "שקט" המצאתי לפני בכלל שראיתי את הסדרה, אז רק אחר כך הוא קיבל מראה דומה לזה של "שקט"=)
וכן, סדרה לא משהו, וכאן חינוכית אכן מאכזבת מהבחינה הזו. אבל עדיין יש את גלילאו ותוכניות שהן מבית היוצר של חינוכית והן ממש יפות.
אבל כן, לגבי המצוירות- אין על הסדרות הנוסטלגיות, כמה אהבתי את המומינים, את האסופית ואת נילס, ואפילו את הלב עם מרקו למרות שזה היה קצת משעמם לפעמים חחח ויש גם את פינוקיו הזכור לטוב, הייתה תקופה של פיטר פן וגם שלגיה:)
לי אישית יש קטע עם סדרות מצוירות, אני מאוד אוהבת, אפילו שלדעת רבים כבר עברתי את הגיל, אבל לדעתי, אין גיל בשביל סדרות כאלה:)ו
במיוחד כאלה הזכורות מהילדות:)
ואשמח מאוד אם יהיה לך זמן לקרוא את הסיפור בהמשכים שכתבתי, ואשמח עוד יותר אם תגידי לי מה דעתך עליו, אפילו בהודעה=)
יום טוב שיהיה!
פוליאנה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-9 חודשים וואי, מעין
סליחה פוליאנה, התפספס לי לענות לך.
טוב, נקוה שנזק ושקט לא יפגשו כדי לבלבל את המוח יחדיו;) או שנקוה שכן..?
בכל אופן- את כותבת סיפורי ילדים מקסימים, ולדעתי כדאי שילדים רבים יכירו את הסיפורים מעלי החיוך שלך.
והיי, גיב מי היי פייב! אני מזדהה מאוד. כל הסדרות שהזכרת היו ועדיין אהובות עלי במיוחד (באסופית צפיתי שוב לפני שנה).
בעיני הלב זו אחת הסדרות המרגשות והעצובות ביותר. אבל כן, בדרך כלל בסדרות אנימציה שכאלה יש חלקים פחות מענינים.
אם יעניין אותך- שמה לך קישור ללהקה של אחי - "הסנופקינים" (כן, הם נתקעו עם השם הדי-מביך-אבל-חמוד הזה) - הם מבצעים שירי פתיחה של סדרות שנות ה90 וגם של סרטי דיסני. נוסטלגי ברמות. הם טובים ממש. ואני לא משוחדת:)
https://www.youtube.com/channel/UCjkAMUfKZ6j6e5VcvFq9yQw
https://www.facebook.com/Snufkinim/
והתחלתי לקרוא לפני שבוע בערך את "חלום מציאותי"- ממש חמוד! אני נהנית:) מקוה להמשיך לקרוא אותו השבוע. תודה לך
שבוע טוב!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-9 חודשים כמו שהגיבה אתל, גם לי מרוח עכשיו על הפנים חיוך גדול=) פוליאנה :-)
שקט ונזק- אני אפילו לא רוצה לדמיין מה שני אלה יעשו ביחד:)
ותודה רבה!!!!! אמן שילדים יכירו! רוצה כל כך לפרסם ספר!
ולהעלות חיוך- זוהי מטרתי! וכמו שאומרת מטילדה: "ילדים הם לא כמו מבוגרים והם אוהבים לצחוק!"
נותנת לך בחזרה:) שמחה השסדרות האלה אהובות עליך:)
וקישור ללהקה? אני הולכת לצפות בזה עכשיו!!!!
יה!!! אוי מיי גאד! אני שומעת עכשיו את השיר של הקוסם מארץ עוץ!!!!!!!!! זאת הסדרה שלי!!
ולא מזמן צפיתי בסרט מ1939 בחיים לא ראיתי אותו, צפיתי בו עבור איזה קורס בספרות, סרט נחמד, אבל לא מתקרב לסדרה!!!
אני אוהבת אותה ברמות:) יש לי אפילו את כל הפרקים על המחשב (הוצאתי אותם איכשהו מיוטיוב חחח).
ממש תודה שהבאת לי את הקישור הזה:)
ואני ממש שמחה שהתחלת לקרוא את "חלום מציאותי" שמחה שאת נהנית:)
ואם תרצי, יש את שני הסיפורים הלא חדשים אומנם, אבל החמודים ממש שאני מעלה עכשיו, והם גמורים אגב, אז אם את רוצה:)
אני משתדלת להעלות להם פרקים כל הזמן:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-9 חודשים ממש מקוה בשבילך שזה עוד יקרה:) מעין
בכל אופן, אני אשמח יום אחד להקריא לילדים שיהיו לי מסיפורייך.
ובשמחה! יש להם גם פייסבוק, שם יותר נחמד. מוזמנת להסתכל ואולי גם ליהנות:)
אעיין גם בסיפורים שאת מעלה עכשיו! תודה פוליאנה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-9 חודשים תודה רבה בת קול! פוליאנה :-)
אין לך מושג עד כמה זה מרגש אותי לקרוא את זה=)
מאמינה שזה יקרה מתישהו, אין מצב שאני מוותרת על החלום הזה.
כבר מדמיינת סיפורים עם איורים.
אז, זה יקרה, יום אחד אחת מהוצאות הספרים, תבין את מה שיש לה בידיים ומשם זה כבר ירוץ.
ואני מחכה לרגע הזה,שבו הספרים שלי יעופו מהמדפים ומהחנויות ומדמיינת ילדים נרגשים קוראים בהם בהנאה.
זה יקרה.
ושוב תודה, כרגיל, הצלחת לעשות לי את היום:)
אגב, אני גם אחפש את הפייסבוק ואסתכל, באמת להקה חמודה ברמות! ועם שם כמו סנופקינים?=)
לא יכול להיות יותר טוב ומקסים מזה!!!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-9 חודשים איזו אופטימיות נפלאה, פוליאנה! מעין
לא בציניות בכלל. מרגש מאוד לקרוא מה שכתבת, ואני גם מאמינה שתצליחי.
האמת שצירפתי כבר לפני את הקישור לפייסבוק, אבל הוא צמוד לקישור לערוץ היוטיוב וזה נראה כקישור אחד.. מוזמנת להציץ שם:)
הם לא כל כך פעילים שם לאחרונה, כי הם עובדים על הקלטת אלבום(!) ואני כבר ממש מחכה ומצפה שיוציאו אותו. הם באמת אלופים.
ומחילה על כך שהשתלטתי לך על הסיפור "הרפקתאות גמדי הטל" עם ההתלהבות שלי, לא נעשה בכונה:/
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-9 חודשים בת קול, את רצינית?? פוליאנה :-)
השתלטת?? את מדהימה!!!! ואני נהנית מכל תגובה ותגובה! יואו!!! כמה שאני נהנית!!!!
וכן, אני אופטימית! תמיד אופטימית! ומאמינה כבר שהספרים יראו אור וזה יקרה.
חלום מדהים שיהפוך למציאות, את זה אני כבר יודעת.
ובנוגע לדף הפייסבוק, מבטיחה להעיף מבט ונראה לי שגם ליהנות מכל רגע.
פשוט עסוקה ועמוסה, תואר זה לא פשוט ועוד בחינוך המיוחד...
כל כך הרבה דברים לעשות, ואני גם עוזרת לבנות בכלים המתוקשבים אז בכלל- לקחתי על עצמי עבודה נוספת שלא בטוחה שאצליח לעמוד בה...
אבל אני נהנית לעזור, זה עושה טוב, לתת מעצמך לאחרים.
יואו! אלבום! מגניייייב איזה יופי!
כבר מחכה לראות איך זה יראה ובעיקר ישמע:)
ואם זה יהיה מדהים כמו שזה עד עכשיו=)
טוב, שיהיה לך לילה טוב אם תקראי את זה עכשיו,
או יום טוב,
או סתם בכללי טוב,
פוליאנה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-9 חודשים נרגעתי :) מעין
אכן נשמע עמוס לאללה. מקוה שאת עומדת בלחץ.
ולפחות את מוצאת זמן להביא לנו סיפורים ושירים מקסימים, אז איזה כיף :)
מאחלת לך המון הצלחה בלימודים! ושהאופטימיות תמיד תשאר איתך, כי זה נהדר. ♥️
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-9 חודשים =) אכן עמוס:) פוליאנה :-)
תודה רבה!
ואולי יש מצב שבחנוכה יהיה לי עוד יותר זמן גם להקדיש לכתיבה:)
כי עכשיו אני באמת עמוסה,
אבל תודה רבה!!!!
ואמן, שאצליח בלימודים ואהיה אופטימית- אכן, זו משאלת חיי, ונראה לי שזו המשאלה גם של הרבה אנשים חח=)
תודה!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
-
לפני 4 שנים ו-9 חודשים יש לי חיוך ענקי ומטופש על הפרצוף עכשיו אתל
תודה רבה רבה ששיתפת את הסנופקינים! לא הכרתי ועכשיו אני הולכת לנבור בתכניהם.
זה גאוני.
:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-9 חודשים בשמחה אתל! מעין
משמח שמצא חן.
אם זה מענין אותך- יש להם גם פודקאסט דיבוב: "דיבוב צפוף". משהו מעולה! חמודים לאללה. מקוה שתהני:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-9 חודשים כבר התחלתי לצפות, באמת חמודים לאללה :) אתל (ל"ת)
-
-
-
-
-
-
-
-