פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 152 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 4 שנים ו-9 חודשים פרק 1 ניר
"אני היא הדרך והדרך היא אני"
הכל לבן.
הגבעות שוויתרו על הזיזים שבהן ונכנעו למעטה השלג הרך, האבנים בצידי השביל שהפכו לרמיזות בלבד, העצים חסרי העלים שנדמו יותר לפטריות שלג גדולות. השמיים לבנים. האוויר לבן. רך וקפוא ולבן ומלא בפתיתי שלג שנופלים מטה בקווים ישרים ללא כל רוח שתערבל אותם. שקט מוחלט שורר סביב. שקט שמופר רק על ידי הדקלום המונוטוני השקט.
"אני היא הדרך והדרך היא אני"
האוסף צעד לאט משאיר קו ישר של עקבות בשלג העמוק. הוא היה לבוש בפרוות דוב לבנה, כובע פרוות דב לראשו וקשת לבנה עשויה עץ שקמה מולבן ואשפת חיצים מצופה אף היא בפרווה לבנה על גבו אם לא היה בתנועה אי אפשר היה להבחין בו גם אם היית עומדת מטר לידו. הוא היה הופך לשלג. לחלק מהנוף. חלק מהדרך. אבל הפעם הוא נע. הוא נע בתנועות חתול גמישות למרות שראה כבר חורפים רבים ורגליו צעדו באינסוף של שלג. הוא היה צריך להגיע אל המקום בו הוא ימצא אותה ויאסוף אותה. זה אף פעם לא פשוט. לקחת נערה או נער מביתם, להפריד אותם ממשפחתם. חלקם הגדול מתמודד עם זה בקושי. נאנק ומשלים עם רוע הגזרה. עם הכאב. חלקם הקטן לא עומד בזה ומסיים את חייו. חלק קטן עוד יותר, חלק ממש ממש קטן, משגשג ומלבלב ופורח והופך לאור לבן מסנוור בוהק כמו השמש. אולי היא תהייה כזו. אחת מאלף. אחת מאלפי אלפים.
"אני היא הדרך והדרך היא אני"
רשרוש קל שבקלים נשמע מבין העצים והאוסף השתופף בתנועה חדה והתמזג עם השלג. במהלך תנועתו לעבר הקרקע המושלגת הקשת כבר הייתה בידו ועל המיתר המתוח שלה כבר היה מונח קצהו האחורי של חץ שנשלף במהירות, קצה הנוצות של זנב החץ מלטף את אצבעותיו.
פתיתי השלג המשיכו לצנוח מטה לאט והאוסף הקפוא במקומו הבחין בארנב לבן שיצא מבין העצים. הארנב דילג, עצר, רחרח את האוויר, דילג כמה דילוגים נוספים ועמד עכשיו כמה מטרים מהאוסף שהתרומם באיטיות, החזיר את החץ למקומו בתנועה חלקה והעביר שוב את הקשת לגבו. הארנב הביט בו ורחרח את האוויר הקר והאוסף הוציא פתק קטן מכיס מעיל הפרווה שלו, הביט בו בתשומת לב ואחר כך פנה לעבר הארנב.
"האם ידוע לך במקרה מקום מגוריה של משפחת ג'ופרימיד? זה צריך להיות לא רחוק מכאן." קולו של האוסף היה עמוק כמו באר.
הארנב רחרח.
"בוודאי שבני אדם" האוסף המשיך "שמעת פעם על משפחה של ארנבים או איילים עם שם כזה?"
הארנב הטה את ראשו ורחרח שוב.
"הממ.. אני מניח שאכן מגיעה לך תמורה עבור המידע. אין ארוחות חינם בדיוק כשם שאין מידע חינם." האוסף הכניס את הפתק בחזרה לכיס המעיל והוציא בחזרה את ידו שאחזה הפעם לא בפתק אלא בירק דמוי קולרבי קטן וסגול. הארנב התקרב אל האוסף בכמה דילוגים מהירים ורחרח את הירק.
"לא, אין לי כרוב ירוק. זו לא העונה." האוסף הסביר בסבלנות.
הארנב רחרח שוב, הרים את ראשו והביט לעבר אחת הגבעות המושלגות במרחק והאוסף חייך והניח את הירק על השלג ליד הארנב. "תודה רבה לך גברתי. מסרי דרישת שלום ללהקה. בריאות ושפע, שפע ובריאות." הוא המשיך לצעוד ולחדש את שרשרת העקבות הארוכה מאחוריו המתמלאת בשלג לאיטה.
הארנבת רחרחה שוב את הירק, אספה אותו בפיה ונעלמה בחזרה לתוך היער בכמה דילוגים מהירים.
"אני היא הדרך והדרך היא אני" הוא המהם לעצמו צועד בדרכו לעבר הכפר בו מתגוררת המשפחה שבמהרה יחרב עליה עולמה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
