פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 486 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 4 שנים ו-11 חודשים סייג' (ל"ת)
-
לפני 4 שנים ו-11 חודשים היי סנשיין רגב
היי סנשיין.
מה שלומך?
נהניתי מאוד לקרוא את המחשבות שלך ולקבל גיחה קצרה לעולם הרגשי שלך. התנסחת באופן נעים וכיפי לקריאה, והזכרת לי מעט את אליס בארץ הפלאות ("אני שונאת את איך זה שכל יום מרגיש כל כך שונה, אבל נראה בדיוק אותו דבר").
קראתי גם כמה פרסומים קודמים שלך זה עתה מתוך סקרנות שעוררת בי.
אני מצטער על תחושת הבלבול שאת חווה. אם יש בכך מן הנחמה, הרי שזו תחושה שכל כך כל כך מוכרת ומתסכלת. ככל שאנו חותרים להבנה עמוקה או דקה ומחודדת יותר של מהות הדברים הצורך שלנו בהבחנה מדויקת יותר עז ומורכב מכפי שהיה. מצחיק שגם את הפשטות שבהבנה הנפשית, בחיבור הנפשי, אנחנו מצליחים להפוך למשהו מורכב ומסובך כחלק מגוונים ייחודיים לנו של תפיסה שאנחנו עומלים עליה רבות בלי שאנחנו שמים לב ואחר כך מחפשים אנשים ספציפיים יותר ובעלי אנרגיות מסויימות יותר שיתאימו לאותם מקורות שאנחנו שואבים מהם השראה וידע פנימי.
אני מסכים איתך כי איננו יכולים להגדיר את עצמנו בהווה על סמך חוויות העבר, אלא כמכלול של הבנייה נפשית מודעת יותר ופחות. אבל ככלות הכל, מאחורי כל חדש יש מן היסודות של הישן...
לצד זאת, גם המחשבה לפיה אנחנו מוגדרים על פי המעשים שלנו בהווה או אפילו עפ"י הדעות שלנו קשה לי, וקראתי ברשומה קודמת שלך שאת מזדהה עם כך. העבר לעתים כובל ומחייב אותנו להתאים עצמנו לתבנית ודפוס מוכרים - אך אנחנו לא עומדים במקום, והדפוס משתנה בצורה מפחידה לפעמים, לא פחות, אבל בדרך כלל לא רעה כמו שנדמה לנו, פשוט שונה.
אנחנו מתהווים כל הזמן, חווים טרנספורמציה בלתי נשלטת של רגשות וזרמים תת הכרתיים שכל עת רוחשים בנו ומתעסקים באצבעותיהם הדביקות במהות שלנו, משנים ומנתבים כל מיני חיווטים מוכרים יותר ומוכרים פחות.
כיום וכתוצאה מכך אני נוטה להגדיר בני אדם על סמך התובנות הנפשיות שהם מעניקים דרכם אהבה מכל הסוגים, לאו דווקא תובנות מודעוֹת. אני משתדל לא לשפוט אנשים על פי דעותיהם המשתנות מרגע לרגע, תחושותיהם או אמונותיהם – אלא בעיקר מנסה למצוא את אותו ניצוץ פנימי שאינו נגלה בצבע עיניהם או בברק שלהם, אלא היכן שהוא ברוח שמבליחה מאחורי אותו מבט, בגישה שלהם, במה שהם מנסים לומר אבל לא באמת מצליחים.
אני מאמין שההגדרה של המהות שלנו גדולה יותר מיכולת היצירה האינטואיטיבית שחלקנו בורכנו בה, ויתכן שנובעת ישירות מהנשמה בהיבט הרוחני. אני מאמין שיש אנשים שלא יודעים להתבטא בכישרון כלשהו, אנשים שהנשמה שלהם כלואה בגוף מורכב או גס מידי, משתק מידי, מגביל מידי, אבל היכן שהוא מסתתר עולם פנימי שאפילו להם בקושי יש גישה אליו. אני תמיד מנסה לצבוע בגוונים עזים יותר את תפיסת עולמי, במחשבה שאפשר כי מוטעית ובהחלט מתעתעת שאם אדמיין חזק מספיק אירועים ועניינים שונים ואוותר לבד עם עצמי די זמן אהיה אדם מודע יותר, קיים יותר, שמתעלה מעל לחלום שאנו חשים כי אנו חיים בו כל הזמן ובכך אצליח לגעת במשהו אמיתי מעצמי. כמובן שאין לזה סוף, ו... קל לטבוע בניסיון העשרת העולם הפנימי על ידי שהות עם עצמך. מה גם, שלעתים קרובות איננו עושים דבר, אך בוראים את עצמנו ואת העולם על ידי ראיית היופי בלבד. זה לא מעשי לאורך זמן, אך כמדומני שזוהי חלק מהכוונה פנימית הכרחית עבור האדם החוקר את עצמו.
מקווה שהסברתי את עצמי נכון, וחשוב מכך שהבנתי לכוונותייך :-)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-11 חודשים תודה רגב סייג'
תודה על התגובה המעמיקה.
אני חושבת שהבנת אותי מצויין ולמרות שאני לא ממש מצליחה לקלוט כרגע את השורה התחתונה, עדיין נהניתי לקרוא אותך וזה אומר הרבה כי אני אחת שמתקשה מאוד לקרוא אחרים.
תגובתך ניחמה אותי מאוד,אולי כי אני אוהבת תשובות ארוכות ואולי כי הצלחתי לזהות את השאלות שלי בתוכן.
אני חושבת שלרוב אנשים לוקחים את השאלות והתהיות שלי למקום האישי שלהם, ואיכשהו הן משתנות ומאבדות את הקשר איתי, הופכות לבעיה שצריך לפתור.
אני פשוט אהבתי את איך שהתייחסת לדברי כמו שהם, ולא עשית את הטעות שהרבה אנשים עושים, והיא להתייחס לשאלות מעניינות וחשובות כאל בעיות שצריך לפתור.
משהו שמענה את הנפש.
השאלות שלי הן חלק טוב ומשמעותי בחיי, ויש להן טעם מעבר למציאת והבנת התשובה.
אז למרות שלא הבנתי לגמרייייייייי מה אתה אומר, זה ברור לי שזה מחובר לאותו מקום ממנו השאלות האלה באות, וזה מספיק בשבילי.
אולי זה מובן ואולי זה לא, בכל מקרה זה כל מה שיש לי כרגע להגיב.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-11 חודשים תגובתך מובנת בהחלט :-) רגב
אני מניח שלא ניסיתי למצוא שורה תחתונה שתמצה את הנושא, ועשויה לסגור עליו את הגולל. ככלות הכל אלו לא "בעיות שצריך לפתור" כפי שכתבת, אלא בעיקר לחוות אותן, למצוא להן כל הזמן פרשנות חדשה. הגם שאם הייתי ממצה את השאלות שלך באיזו תשובה וחותם את העניין מה זה היה אומר עלי? זה היה עשוי להפוך אותי לאדם צר מידי בחשיבתו, מקובע ומשעמם! היכן המעוף? המרחב לטעות? סוקרטס אמר שהידיעה מתחילה בכך שאנחנו לא יודעים שום דבר.
השתדלתי (או התיימרתי ליתר דיוק) לכתוב לך מהמקום בו התהיות הללו עולות ואל המסקנות שאליו הן מכוונות את כולנו באורח אוניברסלי, בשילוב גיחות מתקבלות על הדעת להבנות האישיות שלי בעניין. לצד זאת, אני כל כך שמח שמצאת את תשובתי נעימה, על אף שלא מובנת לגמרי (ואני מתנצל על כך...).
למרות שאת ודאי רוצה לקבל התייחסות עניינית יותר לשאלותייך מצד מגיבים או אנשים שאת באה איתם במגע, שמחי נא שהם מתייחסים להגיגייך מתוך החוויה הסובייקטיבית שלהם, היות שבעוד הם כותבים לך - הם למעשה כותבים לעצמם, הם עונים לשאלות שאת מציפה עבורם על פני השטח ודורשת מהם להתעמת איתם, וזה חשוב כל כך עבורם! גם אם הם לא יודעים זאת. עושה רושם שאת אדם שמעורר אחרים לחשוב מעצם מהותו, גישתו, נקודת מבטו החקרנית.
מצאתי עם הזמן שהתשובות לשאלות החשובות ביותר מקבלות מענה רק בשאלות נוספות, או יותר נכון הן פשוט מתרחבות כמעין אדוות מים, מתחדדות לרוב, אך לא באות לידי פתרונן.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-11 חודשים מסכימה איתך לגבי השורה אחרונה. סייג'
מה שגורם לי לחשוב על כל התהליך הזה של שאילת שאלות, וחיפוש אחר בהירות מחשבתית, ומה בכלל הטעם בלהתעסק בזה ואם יכול להיות שעבורי זו יותר התמכרות מאשר דרך להתפתח ובאמת לחיות מתוך מודעות.
אבל זה כבר משהו שאני אצטרך לברר בעצמי.
ואני מניחה שמה שניסיתי להגיד בכך שלא ממש הבנתי את השורה התחתונה, זה שהבנתי את הכל פחות או יותר, אבל לא הצלחתי להמיר את ההבנה שלי למחשבה אחת ברורה. מחשבה חדשה, שהיא או שאלה או מסקנה.
כאילו, בדרך כלל כשאני מבינה משהו, אני מסוגלת לנסח מה בדיוק הבנתי, ובעצם "להוכיח" לאדם השני שאני אכן מבינה את מה שהוא אומר.
אבל במקרה הזה הרגשתי שהבנתי, ושעדיין איכשהו למרות שהבנתי, אין לי את המילים להוכיח את הבנתי.
זה בוודאי נשמע טיפשי...זה פשוט הרגל.
בכל אופן, היית לגמרי ברור.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-11 חודשים ראשית כל, זה לא נשמע טיפשי בכלל רגב
ואני לא מוכן שתבטלי את עצמך ככה... (תאמיני לי, אני יודע, אני עושה את זה כל הזמן)
כמו כן, אני חושב שיש לי השגה בעניין.
בתשובות שלנו אנחנו לפעמים משקפים מחשבות שהן מופשטות (קיומיות) יותר מאשר מהווים קול חיצוני קונקרטי, תבניתי ומעשי, של אחד + אחד = שתיים. כך שקשה בהתאם להפיק ממחשבות רבות שלנו מסקנה מוגדרת אחת שניתן להפריך; הרי מדובר בהלכי נפש מסויימים שרובנו חולקים ברמה זו או אחרת ויכולים להזדהות איתם, כך שהייתי מציע לך להתייחס לתשובות מעין אלו כחלק מזרם המחשבות הטבעי שלך ולא כמסיגות גבול חיצוניות וזרות שיש לאשרר או להפריך בהיגיון. הרבה פעמים ההגיגים הללו פשוט נחים אי שם בתת ההכרה כחלק מהמון אלמנטים שוליים ונפרדים שחוברים יחדיו וזורמים באותו מקום שוב ושוב, שוחקים אותו כמו מים, עד שלבסוף נוצר אפיק.
משום כך אל לנו להניח שהעדר תשובות משמען אי מענה מוחלט או חוסר התקדמות. זו בדיוק הסיבה שאינני מגדיר את זהותנו המתהווה בדעה או מחשבה מנוסחות היטב, אלא בתובנות נפשיות שאינן תמיד ידועות לנו אך מסייעות לנו לפעול אינטואיטיבית ממקום של תבונה רבה יותר.
על כל פנים, אני מאמין שזו מטרת הכתיבה שלי במרבית המקרים, וכשזה לא כך אני חוטא מעט לאמת של עצמי, שלנו כבני אדם. אם אני לא מצליח לגעת בשורשים הבסיסיים המשותפים לכולנו אני מרגיש שאני נכשל במתן השיקוף הנכון של המציאות הפנימית, ובסופו של דבר מה כולנו רוצים? שאת הקול שאנו שולחים אי שם לאפלה מישהו ישיב לנו בחזרה עם טעם קצת אחר, ישחק איתנו מסירות.
עוד בעניין הבהירות המחשבתית, שזהו אחד המושגים המקסימים בעיני, אני חושב שכל עוד תהיותייך לא תוקעות אותך אלא מסייעות לך לחדד את העצמי האותנטי שלך הן לא יכולות להוות התמכרות, שהיא בהגדרתה קיצונית ובלתי נשלטת (בדיוק למדתי על כך בקורס של סמים פסיכו-אקטיבים, שאלו סמים משני תודעה). כמו כן, קל כל כך להתמכר למדיה ואפילו לעבודה סיזיפית יומיומית בבחינת "כבלי ההרגל קלים משנרגיש אותם עד שהם הופכים כבדים מכדי להתיר אותם". כך שהבחינה העצמית הזו עשויה להגן עלינו מפני שחיקת המציאות מחד גיסא, אולם כמובן להותיר אותנו מותשים נפשית או עומדים במקום ברמה המעשית מאידך גיסא.
נ.ב סליחה שאני נוטה לכתוב את המובן מאליו, אבל כבר הבנת... אנחנו מתמסרים ;-)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-11 חודשים אני לא יודעת מה ממה שכתבת הוא "מובן מאליו" סייג'
אבל אולי זה כי כמעט שום דבר עבורי הוא לא מובן מאליו.
אני נוטה לפספס את הדברים שכולם מבינים ללא צורך במילים.
הדברים שמובנים מאליהם הם אלה שבדרך כלל אין צורך לדבר עליהם, או כי זה ברור לכולם, או כי כבר דיברו על זה הרבה פעמים בעבר, ולא נראה לי שזה תקף לכאן.
בכל אופן, אני מניחה שבחינה עצמית אכן הופכת את הדברים ליותר קלים בכך שאנחנו יותר ערים לבעיות, ואדם ששואל את עצמו שאלות ומנסה להבין את החיים אולי לא עושה הרבה, אבל כל מה שהוא כן יעשה יהיה משמעותי והכרחי עבורו.
הרבה אנשים שלא מתעסקים בעצמם ומשקיעים בעצמם בצורה הזאת, עלולים למצוא את עצמם נואשים לעצות של אחרים.
אולי זאת הסיבה שאני לא יכולה פשוט להפסיק לחשוב על דברים לעומק, כי בלי תהליך החשיבה, אני אתקשה להתמודד עם החיים.
כי אולי אנשים אחרים מסוגלים לעשות דברים, פשוט ככה כי צריך, אבל אני לא.
אני צריכה להבין למה, ומה ראוי ונכון עבורי לעשות, ואני כל הזמן בונה את עצמי פנימית בצורה שאני חושבת שתעזור לי להתמודד עם החיים.
כלומר, שאני תמיד מסתכלת על דברים מהצד, ומנסה ללמוד מטעויות של אחרים כדי שאני לא להצטרך ללמוד אותם בעצמי בדרך הקשה.
אם יש משהו שאני בטוחה בו, זה שאם אתה לא לומד את הדברים בדרך הקלה, החיים ילמדו אותך אותם בדרך הקשה.
אני פשוט לא רוצה ללמוד את הדברים בדרך הקשה.
כי עבורי אפילו הדרך הקלה נורא מסובכת.
לא יודעת להסביר למה...
אולי זה כי קשה לי להבין את הטעם מאחורי הדברים הכי פשוטים, וכמעט בלתי אפשרי לעשות את הדברים שאני לא רואה בהם טעם.
ככה שאם אני לא אחפש אחר טעם והסברים, אני פשוט לא אוכל לחיות ולעשות דברים מעבר למה שמרגיש טוב.
והחיים הם לא כאלה, הם לא תמיד ירגישו טוב, אפילו סתם להיות קיים לא מרגיש בסדר לפעמים, אז כשקשה בוודאי שחייבים למצוא לזה טעם.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-11 חודשים מסכים עם כל מילה :-) רגב
-
-
-
-
-
-
-
