פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 697 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 5 שנים אושר פוליאנה :-)
היא הייתה מוקפת באושר, כל מה שסביבה היה אושר. היא לא הכירה משהו אחר.
החל משערה הזהוב המעופף סביבה ומקרין ניצוצות על הבועה הזהובה שבתוכה שהתה, מרחפת.
הכל היה אושר, אושר נוזלי וטהור. והוא היה שלה.
לעיתים חייכה, לעיתים עטתה פרצוף רציני עם עיניים קורצות ושמחות. היא הייתה כל כך מאושרת שהיא לא התפתתה אפילו להסתכל סביבה, מעבר לבועה הזהובה, מעבר ל... מעבר למה? האם היה שם מעבר?
מסביבה ריחפו בועות זהובות נוספות באוויר, יפות כל כך, נוצצות, בוהקות. מדי פעם שלחה מבט תועה מזווית העין אל הבועות שריחפו לצידה, אבל רוב הזמן היא הייתה בשלה, בתוך הבועה הזהובה הפרטית שלה, מאושרת.
עד שיום אחד החלה להבחין בכך שבועות נעלמות, לרגע היו, ולרגע אינם. ושכניה לאושר התחלפו בחברים אחרים, כולם זהובים, כולם יפים כל כך, כמוה.
אך למרות שכולם היו זהובים, לכולם שער ארוך וחיוך, היא זיהתה אותם, אלה לא היו חבריה משכבר הימים, למרות שההגדרה של חברים אולי לא כל כך התאימה להם. כי כולם היו בתוך עצמם, בבועות האושר הזהובות והאישיות שלהם.
'מה קורה פה?' ופעם הראשונה חשה, שאולי היא קצת... לא מאושרת? רגע, זה לא הגיוני, נכון? היא הייתה מאושרת, היא הייתה מאושרת בהחלט! להיות בבועה שלה, באושר הפרטי והזהוב שלה, ששום דבר רע לא היה יכול לחדור דרכו, או שאולי... כן?
"למה כולם נעלמים? ולמה באים אחרים? ולמה... ולאן? והיכן?" כך תהתה זמן רב. קצת קשה לחשב את הזמן החולף כשהאור אינסופי ורך מציף את הכל סביבה.
עד שחושך אפל כיסה את הכל והיא נרדמה, בבועה הזהובה שלה, כשהיא מרחפת קלות ושערה, מרחף סביבה ומקיף אותה כענן של ערפל זהוב.
"ילדה שלי! ילדה קטנה שלי! למה אינך מאושרת? מה גרם לקמט של דאגה להופיע בפניך?" שמעה הילדה בחלומה.
"מי... מי אתה?" שאלה ופקחה בחלום עיניים זהובות ותוהות.
"אני הבורא, אני הבורא שיצר אותך ואת כל חבריך, ולכל אחד מכם, את הבועה המאושרת שלו. אבל את, את כבר לא מאושרת..." קולו היסס בדבריו, כאילו קיווה שתאמר אחרת.
אבל הילדה הבינה לחרדתה שהיא אכן לא מאושרת. ושמי שברא אותה, אומר אמת.
"פשוט תהיתי..." השיבה בקול קטן. "לאן נעלמים חברי... כלומר... כל הילדים שבבועות, לאן נעלמים כולם..."
"אוי ילדתי... הלוואי ולא היית שואלת, עכשיו לא תהיה לי ברירה... הם נשלחים מכאן, נשלחים לעולם אכזר, להיות תינוקות, ואחר כך ילדים וילדות, לבסוף להפוך לבוגרים ואז למות ולחזור לכאן ושוב, ושוב."
"אם זה עולם אכזר, למה אתה שולח אותם מכאן? ואם הם חוזרים לכאן, מדוע עליהם ללכת? ומדוע הם נקראים ילדים וילדות? הרי אני ילדה! וזה שלצידי, ילד! אז אנחנו כבר כאלה! מדוע עלינו להישלח מכאן... אני לא מבינה..."
"את שואלת הרבה שאלות, ולא על כולן אוכל להשיב לך תשובה. ובאשר אליך ילדתי, את אינך ילדה עדיין, את נשמה, נשמה שנבראה על ידי, נשמה שמחה, מאושרת, נשמה יקרה לי מאוד." הבורא עצר לרגע את דבריו, נראה שהוא מתרגש ואילו הייתה לו היכולת לבכות, יתכן שהיה מזיל דמעה.
"ואת ילדתי, יקרה לי כל כך, לא רציתי לשלוח אותך אל העולם הזה. וגם עכשיו אינני רוצה. היי מאושרת כאן ילדה, היי מאושרת! יצרתי עבורך בועה של אושר, כמו לכול הנשמות. היי בה."
אך הילדה, הנשמה, מצאה את עצמה תוהה, האם העולם כל כך רע? ואם כל הנשמות נשלחות אליו, מדוע לא... היא? ואם זה הבורא שברא אותה והוא ברא את כולם ואוהב אותם, לא יכול להיות שהוא יעשה משהו רע...
"איזה עולם זה? האם יש בו בועות? האם הוא קטן וזהוב? והאם, אהיה בו יפה מבחוץ כפי שאני יפה מבפנים?" מצאה את עצמה הנשמה, סקרנית.
"ילדתי היקרה, העולם יפה, הרבה יותר יפה מבועות הזהב למרות שהיופי כאן הוא שמיימי. העולם גדול ורחב, ניתן ללכת בו לאיבוד. בעולם לא תהיי רק את, יהיו לה אמא ואבא ואולי אחים, אחיות, סבים וסבתות וגם דודים ודודות. ובאשר אליך, את תהיי יפה, עבורי, את יפה תמיד."
"וכולם נכנסים בו? בתוך העולם? ואין מתחלקים כולם בכל האושר הזה?" שאלה הילדה ועיניה הזהובות גדלות והולכות.
"לא רק משפחתך תיכנס בו, המון משפחות, וגם טבע, עצים ופרחים. ובאשר לאושר... את זה את תראי בעצמך."
"וכולם זהובים? כולם נוצצים?"
הבורא חייך. "לא כולם זהובים, יש עוד צבעים בעולם. כחול השמים וירוק העצים, חום האדמה וצהוב החול."
"אז אם הוא כל כך יפה, וכל כך גדול, ויש בו כל כך הרבה משפחות, למה הוא אכזר... אני לא מבינה?" תהתה הילדה בפליאה אמיתית.
"בני האדם, הם אלו שהופכים אותו לכזה." השיב הבורא בעצב גדול.
"כולם נולדו נשמות בעולם שלמעלה, נשמות טובות, זהובות, טהורות וזכות. אך ברגע שהגיעו אל העולם, הסתנוורו מהכמות, מהיופי, מהשפע. ואנשים רבים מצאו את עצמם חיים בשאיפה להשיג לעצמם עוד ועוד ולרמוס אחרים בדרך להשגת שאיפותיהם. אחרים נעשו רעים עד כדי כך שהם הורסים במטרה להרוס ותו לא." הבורא עצר לרגע את דבריו כשהוא מביט בילדה הקטנה והאבודה המנסה להבין את דבריו.
"את מבינה ילדתי הקטנה, למה לא רציתי להביאך לעולם הזה, מדוע רציתי להשאיר אותך כאן. רציתי להגן עליך, לעטוף אותך באושר ושמחה. רציתי לחסוך ממך את הכאב."
"אני מבינה הבורא, אבל הייתי רוצה... אולי אני אוכל לעזור... אולי אם תשלח אותי אל העולם הזה... הגדול. שיש בו אמא, ואבא, וסבים וסבתות ודודים ודודות... שיש בו משפחה... אולי אוכל לעזור, אולי אוכל להפוך את העולם הזה למקום טוב יותר." הילדה הייתה סמוקה בסומק זהוב והרגישה קצת פחד על זה שהעזה לעמוד אל מול זה שברא אותה, אבל היא הייתה איתנה בדעתה. אם כולם עוזבים לשם, גם היא רוצה לעזוב ואולי... הוא הבטיח הרי שבבוא היום תחזור, לא?
"אני מבין, עם כך, אשלח אותך אל העולם." הבורא הניף את ידו הגדולה והכל החשיך.
-------------------------------------------------------------------------------------
"תראו אותה! היא צוחקת! היא מחייכת! היא התינוקת הכי חייכנית שנולדה! תראה קיי, זאת אחותך החדשה! אחותך התינוקת! קורה."
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 5 שנים היום זה יום התגובות שלי חח The Wolf
אחד הדברים שאני אוהב בסגנון שלך הוא שהוא ייחודי בריאליות שלו - קראתי את הקטע הזה לפני כמה ימים, קריאה של השורה - שתיים הראשונות ושורה-שתיים אחרונות ונזכרתי על מה הקטע. אין הרבה ספרים/סיפורים כאלו שאני זוכר - בטח לא קצרים כל כך.
אני לא רואה בסוגה הזו מדע בדיוני ולא פנטזיה...
אם ממש הייתי חייב לתת שם לסוגה הזו - הייתי קורא לה "רוחנית".
אבל האמת היא שהסגנון הזה הוא פשוט את.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 5 שנים כן, רוחני זה השם המתאים Storm~ (ל"ת)
-
לפני 5 שנים תודה רבה! פוליאנה :-)
מרגש כל כך לקרוא את מה שאתה כותב.
ותודה שהמצאת סוגה במיוחד בשבילי:)
זה מחמיא לי:)
והאמת, אני לא יודעת... בעיני, זה כן סוג של פנטזיה כי... טוב, מי יודע, איך זה שם? בעולם הבא?
אבל כן, יש בזה משהו, מוכנה לשקול את העניין:)
"הסגנון הזה הוא פשוט את." תודה, התרגשתי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 5 שנים :) The Wolf
-
-
-
לפני 5 שנים הודעה שמחה ללא כותרת Storm~
-
לפני 5 שנים תודה רבה! פוליאנה :-)
אפשר קצת פירוט? מה אהבת במיוחד בקטע/ סיפור/ משהו שהעליתי על הכתב;);)
תודה בכל אופן שקראת והגבת, אפילו תגובה קטנטנה נחמדה:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 5 שנים אמממ Storm~
אהבתי את איך שכתבת על הנשמות בתור בועות זהובות מאושרות בשמים כי זה דימוי טוב. יצא לי לחשוב פעם איך נשמות מרגישות וזה תיאור די מספק.
וגם אהבתי שקראת לתינוקת קורה חח
מה שכן זה סיפור מנקודת מבט מעניינת, וההאנשה נותנת לזה נופך דתי מסויים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 5 שנים תודה! מוצא חן בעיני שהתחברת לדברים האלה:) פוליאנה :-)
ומעניין אותי לשמוע שהסיפור מקבל נופך דתי:)
האמת, תמיד רציתי לכתוב פנטזיה שבאה מעולם הדת, נראה שרוב הדתיים נרתעים מזה.
שימי לב, אמרתי רוב, יש לפחות סופרת אחת דתיה שאני מכירה שקפצה למים ואני בטוחה שיש עוד.
אני אישית באה מעולם הדת (ועדיין מגדירה את עצמי דתיה פחות או יותר:).
אבל מה שמיוחד לפעמים בכתיבה שלי, שישנם פעמים שאני לא כותבת פנטזיה לשם פנטזיה, כלומר על דרקונים ופיות ו- (טוב, אני כן כותבת על זה, אבל לא תמיד), או לחילופין בכיוון של המדע בדיוני (שזה גם כיוון שמעניין אותי) ישנם פעמים שבהם אני משלבת את אלוהים ואת המלאכים ואת כל מה שקשור לעולם הדתי אבל פחות בכיוון הדתי המקובל.
תמיד מצאתי את עצמי שואלת, איך למשל בספרים כמו הארי פוטר או אינסוף ספרים אחרים, יש שילוב בין החגים הנוצריים לצורך העניין, לצד קוסמים ומכשפות.
ואיך זה שביהדות אין דברים כאלה, לא תמצא קוסם מתלמד ששומר שבת או צם בכיפור ולאחר מכן הוא יוצא להילחם עם דרקון, אין חיה כזאת!
אז מעניין אותי לנסות לכתוב בכיוון, בינתיים, אני עוזבת את החגים והשבתות ויוצאת לקרב פנים מול פנים עם מלאכים... חחח
ואת זה תוכלי לראות בסיפור לברוא מלאך (לא בדיוק קרב, הם פשוט משתלבים שם:).
זה מזכיר לי כשהייתי קטנה ניסיתי לכתוב על גיבורה שומרת כשרות, בעולם של קוסמים. בעיה, א' הם לא יודעים מה זה כשרות, ב' היא צריכה לשתות ריר של חלזנות בתוך שיקוי. ריר של חלזונות זה נראה לך כשר? בעיה.
ויש עוד סיפור מעניין שכתבתי שגם קשור בפנטזיה בשילוב עם עולם הדת.
מעניין, מאמינה שבסוף עוד יצא מזה משהו.
תחי הפנטזיה בשילוב עם הדת. תחי דרקונים שומרי שבת וכשרות חחח או לפחות, האבירים שנלחמים איתם:):)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 5 שנים מעניין Storm~
זה מעולם לא הפריע לי לחשוב על העולם הקסום כלא כשר. תמיד אהבתי לחשוב על האוכל שיש שם. מעולם לא רציתי לטעם בייקון אבל נשמע טעים
וגם העובדה שזה פנטזיה אז למה להכניס הדתה?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 5 שנים הי דן-1
יש ביהדות ובפרט בתלמוד חכמים שומרי שבת שנלחמו במכשפות למשל.
היהדות כוללת הכל.
צריך רק ללמוד יותר ואז מגלים יותר.
הרבה הערכה
דן-1
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 5 שנים צודק, אכן נכון. פוליאנה :-)
אבל אני לא התכוונתי למכשפות אמיתיות:)
התכוונתי למכשפות בסיפורים, לא תפגוש מכשפה ספרותית בדיונית ולא אמיתית שפוגשת בתוך עולם דמיוני תלמיד חכם, נכון?;)
ברור שהיהדות כוללת בתוכה כל כך הרבה דברים וכל כך הרבה תחומים.
אני בעצמי באה מעולם הדת ויודעת קצת, אבל אני בהחלט לא מתיימרת לדעת הכל.
העניין שאני ביקשתי להבהיר היה ש... טוב, פנטזיה ויהדות? לא תמיד הולכות יחד.
אבל- לכל כלל יש יוצא מין הכלל. ויש סדרה מקסימה מקסימה לילדים שנקראת: "אמא קסומה" שכתבה אתי אלבוים, סופרת דתיה:)
אני לא זוכרת אומנם, קראתי את הספרים ממזמן, אז אני לא זוכרת אם הם משלבים את העולם של היהדות בפנים, אם כן, ומוזכרים שם חגים ודברים נוספים מתוך לוח השנה היהודי, אז זה אכן יוצא מין הכלל. לא זוכרת... אבל טוב, זו הסופרת שחשבתי עליה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
