פרק 6.
הימים חלפו. מהם טובים יותר, מהם טובים פחות.
עד לאותו זמן גורלי, לאותו האוטובוס ולאותו היום שבו הזמן עצר מלכת.
באותו היום הילדה של אז קמה לחוצה ונרגשת.
יש מבחן, עיניה היו עייפות, היא למדה עד שעה מאוחרת.
וליבה דפק בעוצמה כזאת שהוא נשמע מבעד לסווטשרט שלבשה.
הילדה של היום הביטה בה. עיניה יבשות מדמעות.
היא ידעה, היא ידעה היטב מה הולך לקרות, וידעה שלא המבחן הוא מה שאמור להדאיג אותה.
ידה של הילדה של אז התנופפה לעבר אמה בברכת שלום שגרתית.
ידה של הילדה של היום התנופפה אף היא, אל עבר הילדה של אז, אל עבר אמה, אל עבר העולם.
הילדה נכנסה אל האוטובוס, התיישבה ליד החלון כשילקוטה לצידה, והאוטובוס החל לנסוע.
כשהתקרבו אל העיר, האור הירוק שנראה מרחוק, הפך לאדום, אולם הנהג המשיך לנסוע. משאית יצאה מנתיב מקביל ו...
והילדה של אז? היא הייתה שקועה במנגינות מנגן המוסיקה, שקועה לגמרי בזמן שראשה התנתק מהגוף והיא עלתה וצפה למעלה, למעלה, והייתה, למה שהיא היום.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
