פורומים » שירים ומשוררים
יהודה עמיחי, נתן אלתרמן, ולהבדיל אביב גפן. משוררים חדשים וישנים. שירים שאהבתם, וספרי שירה שנגעו בליבכם.
כתיבת הודעה חדשה בפורום שירים ומשוררים
» נצפה 347 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 4 שנים ו-11 חודשים #מההקונספט12 / מעמקי המדיה idomeir48
היום לפני עשור, יצא אלבום האולפן הרביעי של לינקין פארק - "A Thousand Suns".
האלבום הזה מהווה שינוי דרסטי בסגנון של הלהקה. שני האלבומים הראשונים שלהם הם נו-מטאל קלאסי - גיטרות חשמליות עם דיסטורשן, שירה מחוספסת וצרחות, בשילוב עם קטעי ראפ וסקראצ'ים וכמה צלילים אלקטרוניים שמגיעים מהדיג'יי של הלהקה. האלבום השלישי היווה שינוי, מעין התבגרות של הלהקה, אך הם עדיין שמרו בו על הבסיס של גיטרות-תופים-ראפ ואלקטרוניקה (אם כי פחות משני האלבומים הראשונים).
באלבום "A Thousand Suns", המצב שונה לחלוטין.
האלקטרוניקה שולטת באלבום, ויש מעט שירים עם כלי נגינה שלא עברו עיבוד מאסיבי.
אני זוכר את עצמי בגיל 15 מקשיב לכמה שירים מהאלבום כשהוא יצא, ובתור מי שהכיר כמה מהלהיטים הגדולים של לינקין פארק, היה קשה לבלוע אותו. בהתחלה התבאסתי ממש וחצי התחברתי לשיר אחד מכל האלבום. כשהזמן עבר, פתאום שיר אחר נשמע סבבה, ועוד שיר שהוא לא כזה נורא כמו שחשבתי (אחד הגורמים שגרם לי "להתרגל" לאלבום, הוא העובדה שבסיבוב ההופעות של אלבום זה הלהקה הגיעה לראשונה להופעה בארץ).
אחרי כמה שנים, כשחזרתי שוב לכמה משירי האלבום, סוף סוף הבנתי מה לינקין פארק ניסו לעשות בו - ואני חושב שהם הצליחו.
מלבד השינוי הדרסטי בסגנון, זהו גם אלבום הקונספט הראשון של הלהקה, שעוסק בפחדים אנושיים, ובעיקר בלוחמה גרעינית. לא סתם קוראים לאלבום "A Thousand Suns" - מדובר בקטע מציטוט מתוך הבהגווד גיטא, כתב קודש הינדי, שנהיה מוכר בזכות רוברט אופנהיימר, מי שנחשב לאבי פצצת האטום. אופנהיימר ציטט את הבהגווד גיטא בכך שתיאר את הפצצה כ"בהירה כמו אלף שמשות".
האלבום נפתח בקטע "The Requiem", שמכניס את המאזין לאווירה של פחד, אי וודאות ומסתורין. אווירה שהולכת ומתגברת ככל שהשיר מתקדם, בעוד שקול רובוטי שר ושואל "God save us everyone, will we burn inside the fires of a thousand suns?". הקטע מתחבר מיד לרצועה השנייה, "The Radiance", שבה הקלטה מראיון מפורסם של רוברט אופנהיימר (אותו הזכרנו קודם), בה הוא מספר על התחושות שלו ושל צוותו אחרי ההצלחה של ה- "Trinity Test", הניסוי בו הופעלה לראשונה בהיסטוריה פצצה גרעינית.
לאחר מה שנשמע כמו פיצוץ דיגיטלי, אנו עוברים באופן חלק לרצועה השלישית (או בעצם, השיר ה"אמיתי" הראשון) "Burning In The Skies". מבחינה מוזיקלית, הוא נותן הצצה לסגנון המוזיקלי של האלבום - לופים אלקטרוניים ושירה יותר מלודית. אמנם בשיר זה יש גם תופים ואפילו סולו גיטרה, אך ספוילר קטן - אלו לא נפוצים באלבום ונמצאים בשירים בודדים. שיר זה גם מרמז לנו למה לצפות מבחינת הליריקה באלבום - הוא מדבר על ה"אחרי", כלומר אחרי נפילת הפצצה: ההרס, הכאוס, האימה, ושיר זה מדגיש איך מדובר באסון שאין בו אשם אחד, או בודדים, אלא כולם. האנושות הביאה את האסון על עצמה. למרות המילים, השיר עצמו רגוע, עם קפיצת אנרגיה זמנית שהגיטרה נכנסת.
אך האווירה הרגועה לא נשארת לאורך זמן, ואנו נכנסים אל תוך הלילה כאשר מגיעים לרצועת המעבר (כן, יש לא מעט באלבום) הבאה - "Empty Spaces", וכאן המלחמה רק מתחילה. בעוד אנו שומעים יריות וצעקת פקודות צבאיות, ונכנסים מיידית אל הרצועה הבאה - "When They Come For Me".
דבר אחד שאני תוהה לגביו בנוגע לשיר הזה הוא המיקום שלו באלבום. מבחינה מוזיקלית הוא מתאים לתחושת האימה והפחד מהמצב, עם הבאסים המאיימים שמתחילים את השיר (בכלל, מדובר בשיר מגניב עם מקצב תופים מיוחד שלינקין פארק לא עשו בעבר) ודברים באמת מתחילים לזוז. במילים, לעומת זאת, הלהקה לקחה הפסקה מנושא הלוחמה הגרעינית של האלבום, ומעבירה בשיר זה מסר מאוד ברור - אנחנו לא אותם לינקין פארק שהכרתם לפני עשור. התבגרנו. זה גם אחד השירים הבודדים באלבום שבו מייק שינודה עושה ראפ.
השיר הבא, "Robot Boy", ממשיך את הצלילה אל תוך אלקטרוניקה ועיבוד מאסיבי, עם סולו סינטיסייזר. אך מילות השיר, לדעתי לפחות, פחות מתאימות לאלבום, שמתחיל לצבור תאוצה רצינית ברצועה הבאה, "Jornada Del Muerto". אמנם זהו לא התרגום המדויק, אך בעבר תרגמו את הביטוי הזה ל"מסע המתים" מספרדית. ולמרות שמדובר בעוד קטע מעבר, זהו אחד מהטובים יותר לדעתי; בקטע זה שרים שני הזמרים בלהקה, מייק שינודה וצ'סטר בנינגטון "Lift Me Up, Let Me Go" ביפנית. נדמה כי הלהקה ניסתה לבטא את הרעיון של מסע המתים מהעולם שלנו אל עבר העולם הבא, וכי המתים כמעט מגיעים אל יעדם... האמנם?
כאן אנו מתחברים ל-"Waiting For The End". גם אחרי שהתחלתי לאהוב כמה שירים מהאלבום, לשיר הזה היה לי קשה להתחבר ולקח לי כמה שנים להעריך אותו. מוזיקלית הוא נשמע כמעט אופטימי, ובפזמון אף משתמש בצירוף אקורדים מאוד נפוץ בשירי פופ. מוזיקלית מדובר בשיר קצבי וקליט (כנראה שלא סתם הוא היה הסינגל השני מהאלבום) מה שמעניין בו הוא המילים. מייק שינודה פותח את השיר בשורה "This is not the end, This is not the begining". לדעתי, זהו המשך ישיר לרצועה הקודמת, בה המתים נמצאים במעין לימבו, מצב ביניים בין העולם שלנו לעולם הבא, וצ'סטר (מי ששר את "הדובר" בשיר) מביע חרטה על מה שלא נאמר, מה שלא עשה, מה שלא תיקן, וכל מה שלא הספיק לפני המלחמה, לפני נפילת הפצצה. אחד הדברים שאני אוהב בשיר זה הדרך שבה הוא נגמר - השיר מתגבר ונוספות עוד ועוד שכבות ככל שהוא מתקדם, לנקודת שיא, ובבת אחת הכל מפסיק, למעט צ'סטר שבדיוק מסיים את המילה האחרונה. ומיד עוברים לשיר הבא.
השיר "Blackout" הוא שיר מאוד טעון עצבים. צ'סטר, כשהוא מלווה במוזיקה שהיא אלקטרונית מאה אחוז, מההתחלה שר בצורה אגרסיבית ונדמה כי הוא עצבני על אדם מסוים והפעולות שלו, ולא במקרה אפשר לפרש את המילים כביקורת על פעולות של פוליטיקאים, שרק משקרים ופועלים לטובתם האישית בלבד. אך הפזמון, שבו צ'סטר כבר מגיע לצעקות, יכול להתפרש כביקורת עצמית כלפיו, שהוא מאוד נסער רגשית, אך חייב לא לפעול ולעשות החלטות חשובות במצב זה.
אחרי הפזמון השני מגיע מייק שינודה בשירה מרגיעה, מתאר מה שלדעתי הוא, עוד פיצוץ גרעיני. השיר מסתיים ב-Come down, far below. רדו למטה, למקלט.
לאחר מכן מגיע השיר "Wretches and Kings" שגרם לי לחשוב "וואו". קודם כל, השיר הוא מחווה אחת ענקית ל-Chuck D מההרכב "Public Enemy".
השיר מתחיל בקטע מנאום מפורסם של האקטיביסט ומנהיג תנועת חופש הביטוי באוניברסיטאות בארה"ב, Mario Savio.
מילות השיר מובאות לידי ביטוי כמעין ניגודים, כמעט דיאלוג, מעניין בין מייק שינודה (שעושה ראפ בשיר הזה) לצ'סטר בנינגטון. השיר מציג עימות, אפילו קרב, בין כוחות ביטחון של ממסד חזק (ששינודה מציג את הצד שלו) אל מול העם (בנינגטון) ששר בפזמון "We the animals take control", ו-"Wretches and kings, we come for you!". בנוסף, השיר נגמר בסולו סקרצ'ים של די ג'יי הלהקה, Mr. Hahn, שבעיניי הוא הטוב ביותר שלו.
השיר נגמר ומיד אחריו עוברים ל-"Wisdom, Justice & Love", שהוא בעצם קטע מתוך נאום של מרטין לותר קינג ג'וניור, מלווה בפסנתר.
מה שמעניין ברצועת המעבר הזו, הוא שמדובר בקטע מנאום שבו קינג מביע את התנגדותו למלחמת ויאטנם, ועל האי אנושיות שבמלחמה. אך ככל שהרצועה מתקדמת, הקול של קינג נהיה יותר רובוטי ומונוטוני, עד שלבסוף הוא כלל לא נשמע כמו בן אדם.
לאחר מכן עוברים לשיר "Iridescent" - בלדה שמדברת על תקווה בין ייאוש וכאוס. בניגוד ל-"Robot Boy", מילות השיר שומרות על הקשר לנושא של האלבום.
גם כאן יש דיאלוג מעניין בין שינודה, שמדבר על חצי הכוס הריקה והתחושות הקשות בין כל המוות וההרס, לבנינגטון שמכיר בכך, אך מדרבן את מי שהוא מדבר אליו לשחרר, ולא לאבד תקווה. השיר ממשיך בסולו גיטרה, שמלווה בתופים ובכל חברי הלהקה ששרים את הפזמון.
לאחר שצ'סטר שר "לשחרר" והשיר נחלש, אנו עוברים שוב לאווירת מסתורין ואי ודאות ברצועת המעבר (האחרונה, נשבע) "Fallout", עד שקול רובוטי צץ ושר מילים מוכרות - אלו בעצם מילות הפזמון של השיר השלישי, ובעצם בא בהפוכה לקטע "Wisdom, Justice & Love". בקטע זה, השירה מתחילה כרובוטית, ונהיית יותר אנושית ככל שהרצועה מתקדמת, ומתחברת אל רגע השיא באלבום - The Catalyst.
כל מהות האלבום והנושאים שבהם הוא מתמקד, מתרכזים בשיר הזה.
שינודה שר בייאוש "God bless us everyone, We're a broken people living under loaded gun".
אך זה לא עד שצ'סטר מסיים את הבית שלו, שהמוזיקה נכנסת להילוך מקסימלי. אחד שמערבב את האלקטרוניקה ששמענו באלבום, ביחד עם גיטרה חשמלית.
חשוב לציין ששיר זה יצא כסינגל הבכורה, כלומר זו הטעימה הראשונה שהמעריצים קיבלו מהאלבום. אפשר להבין מהר מאוד למה הרבה מאוד היו מבולבלים כאשר שמעו את השיר לראשונה.
מוזיקלית, את השיר אפשר לחלק לשלוש "מערכות": המערכה הראשונה - ההכנה, או בעצם האזהרה מפני קטסטרופה גדולה. השנייה - הפיצוץ עצמו; כאוס ופחד. השלישית - ה-"Aftermath". וזוהי "מערכה" שאני אוהב מאוד - קודם כל, התופים חוזרים כאן בצורה מאוד מספקת. שנית, החזרה על השורה "Lift me up, Let me go". לדעתי זהו הרגע שבו אחרי הפיצוץ, המתים מבקשים לעבור אל העולם הבא, ולעזוב את העולם הישן וההרוס.
והנה אנו מגיעים אל השיר האחרון באלבום, "The Messenger". מדובר בשיר אקוסטי, ללא תופים ואלקטרוניקה, אלא גיטרה וכינורות. צ'סטר צועק את נשמתו, במאמץ אחרון. השיר הזה ממשיך את הכיוון הלירי מ-"Iridescent" (ואפילו "Robot Boy" באופן מסוים) בכך שהוא מדבר על מה שמשאיר בנו תקווה, מה שמשאיר אותנו שלמים בתוך הרס וכאוס - אהבה. לדעתי זהו רעיון דיי נדוש, והמילים שלו בהתאם. סיום אקוסטי הוא מתאים, אך ההוצאה לפועל בעיני חלשה קצת.
מדובר באלבום מעניין, מבחינת הרעיון והביצוע. מבחינת הקונספט, בין אם במכוון או לא, אפשר לראות בו כ"המשך" לאלבום הקודם של הלהקה, שנקרא "Minutes To Midnight", שזהו רפרנס לשעון יום הדין, שקובע כמה אנו קרובים לאסון גלובלי (היום אמנם מתייחסים למספר אירועים, אך בעבר הוא התייחס בעיקר לאפשרות לתחילת מלחמה גרעינית). כל האלבום מתאר מלחמה גרעינית שמתרחשת, והשירים פשוט מביאים נקודות מבט של דמויות שונות ואיפה המלחמה תופסת אותם.
אני שמח להגיד, שאמנם לקח לי כמה שנים, אבל הצלחתי להבין את ההגיון מאחורי השינוי המוזיקלי וההליכה לכיוון יותר אלקטרוני. בעיניי, זוהי התשובה שלהם לשאלה "מה אם להקת רוק תתחיל להשתמש יותר בכלים אלקטרוניים ובמחשבים במוזיקה שלה?" בדומה למה שרדיוהד ניסו לעשות עם "Kid A", עם כמה הבדלים ברורים:
1. הבדל טכנולוגי (הפרש של עשור בין האלבומים)
2. בלינקין פארק יש לפחות שני חברי להקה עם ידע מתקדם בכלים אלקטרוניים ובשימוש במחשב בהקשר של מוזיקה
3. לינקין פארק עדיין שמרו על מבנה מוכר של שיר, והמילים מעבירות מסרים מאוד ברורים
בתור נער בן 15, זה מאוד קל ליפול למלכודת הזאת של "הם התמסחרו!!" אך חברי הלהקה הם הכותבים היחידים של האלבום, וזה ניכר - בחלק מהשירים יש סאונד שפשוט לא היה עובר בתעשיית הפופ המיינסטרימי ב-2010 (וגם לא היום). זהו תהליך התפתחות טבעי לכל דבר.
גם במילים ניכרת התבגרות, אם כי לא בכל השירים. יש כמה שורות שאפשר להשוות לשירים מהאלבומים הראשונים, אלו שהסאבטקסט שלהן הוא "אני עצוב/כועס כי___" בלי התחכמות או ניסוח חכם ומבריק. אבל אכן יש שינוי לטובה, שלוקחים בחשבון את הנקודה שהלהקה הייתה באותו זמן.
לינקין פארק ניסו להראות התפתחות, התבגרות, ובעיקר יציאה מאזור הנוחות שלהם (ושל המעריצים). וכשמסתכלים על האלבום כמכלול, בעיניי, הם הצליחו.
הקשבתם לאלבום כשהוא יצא? האם יש לכם שיר אהוב ממנו? שתפו אותנו!
הסיקור נכתב על ידי צוות דף "מעמקי המדיה" בפייסבוק.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-11 חודשים סקירה נהדרת, מושקעת, חכמה. כמובן על להקה גדולה ששינתה ועיצבה עבור כל כך הרבה אנשים. Hill
אהבתי מאוד את הנקודות שנגעת בהם.
העלת לי נקודות למחשבה בנוגע למסרים שאופפים את השירים שלהם.
זה יפה שמוסיקה נוגעת בנו בצורה שונה בפרקי זמן שונים. מסמלת דברים אחרים, בנויה יותר להבנה. כנראה שלפעמים משהו בנו צריך להבשיל כדי להעריך אותה או להנות מאיכותה.
מעבר לכך, אין לי מה להוסיף לדיון, רק לומר שנהנתי מאוד לקרוא את דבריך. מקווה שתכתוב עוד בסגנון הזה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-11 חודשים תודה רבה idomeir48
שמח לשמוע שאהבת את הביקורת והסיפור האישי עם האלבום.
גיליתי פעמים רבות שבזמנים שונים מפרשים בצורה שונה את השירים, וזה נותן לי פרספקטיבה חדשה לגמרי לדברים ששמעתי כילד וכנער.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-11 חודשים מוסיקה לעתים מחברת שברי זמן Hill
נוסכת משמעות שונה, כשהיא לא משתנה כלל. זה רק אנחנו :)
זה יפה כל כך לחזור אליה כל פעם מחדש.
מצרפת שיר שאולי תאהב, של להקה אדירה עם סולנית פורצת דרך, השראה אמיתית, כישרון ענקי:
https://youtu.be/nPglNjxVHiM
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 שנים ו-11 חודשים נשמע מעולה! תודה רבה idomeir48 (ל"ת)
-
-
-
-
