1. כתוב על אהבה / השרוט

יאללה... עוד מחסום כתיבה? היו לך כאלה בעבר... פשוט תעשה את מה שהכי קל לעשות - כתוב על אהבה...
מי שאוהב יאהב, ומי שלא כנראה צריך להתבייש בעצמו כי הוא לא מכיר את ההרגשה.
כתוב על אהבה, כי לא משנה מה תכתוב זה יעודד הזדהות, לא משנה איך תציג את היחסים בינהם אנשים יקראו בשקיקה - כי אהבה זה מושא הרצון המאחד.
אבל רגע? למה בעצם שתכתוב על אהבה? זה אמנם קל להשיג כך את הזדהות הקהל, לגרום להיא לומר "וואו, איזה עמוק הוא" ובאופן כללי לדבר לקהל יעד רחב במיוחד - אבל מה אתה מבין בזה?
באמת חווית אהבה בצורה כל כך חזקה, שאתה כל כך בטוח שאתה זה שיכול לדבר עליה?
עזוב... אל תכתוב על אהבה... אתה לא מבין בזה מספיק, אין לך בזה מספיק ניסיון כדי לגרום לזה להיות ריאלי לקריאה, וגם ככה - הכל מוצף במכתבי אהבה, ובתיאורי זוגות שמסתכלים זה על זה בהערצה...
אל תכתוב על זה, יש מספיק שימלאו את החסר, שכבר מזמן בצונאמי שלא נגמר.
אל תכתוב על אהבה, שמעת אותי?!

נכתב לפני 4 שנים ו-11 חודשים

2. חרב מרחפת מעל ראשו / השרוט

לפני שנים מספר, היה בטחונו העצמי נמוך במיוחד - היה הולך שפוף ממקום למקום ולא מישיר מבט לעולם.
כל זה קרה עד שינוי בגישתו, שלאחריו החל להישיר מבט ולהביט קדימה - אל האנשים אליהם דיבר, מהם פחד כל כך, אל הדרך בה הוא הולך ואל העתיד.
בטחונו העצמי הלך ונבנה, אך יום אחד החל להבחין במשהו - מעין חרב, רבת עוצמה ומפחידה, אשר מלווה אותו לכל מקום אליו הוא הולך ומאיימת עליו - שאם יזדקף ולו במעט, היא תפלח את ראשו.
למען האמת, באחד הימים - כאשר חש גאווה כלשהי בלתי מוסברת, וגבו הזדקף קמעה בעקבות הרגשת גדלות כלשהי, נחתך ראשו מעט ונשארה לו צלקת.
הוא הבטיח לעצמו כל עת שינסה לא להתגאות יותר מדי בהישגיו, אך גם לא לפגום בבטחונו ולחזור למצבו כפי שהיה בעבר.
כעת הוא בין שני צדי הסקאלה - מפחד להרים ראשו יותר מדי, אך גם לא מוכן להרכינו בשנית.

נכתב לפני 4 שנים ו-11 חודשים

3. מוחמד ירחיק את ההר / השרוט

שאיפה למרחק רב היא מה שמאפיין אותו יותר מכל, הוא אפילו אלוף העולם בזה.
הוא כל כך טוב בלשאוף לדברים שהוא פשוט ממשיך לעשות את זה המון, אבל לעולם לא באמת מגיע, או חושב להגיע.
כמו מוחמד, רק שהוא כלל לא מביא את ההר אליו, וגם לא להיפך, אלא מבקש מן האל להרחיק ממנו את ההר, רק לא להתאכזב מהפסגה.
כמו סיזיפוס, אבל הוא יודע שמראש ההר תתגלגל האבן, אז הוא ממשיך באתגר של העלאת האבן, אבל לא רוצה להגיע לפסגת הגבעה.
כמו אודיסאוס, רק שאינו רוצה להגיע חזרה אל החוף, אל משפחתו, משום שחושב יותר מדי על מה יגיד ומה יעשה אם שכחו ממנו כבר או אפילו נעלמו מחייו, ולכן מעצבן הוא את פוסידון פעם אחר פעם, על מנת שיעכב את חזרתו הביתה וירחיק אותו מן החוף באמצעות הנחשולים הרבים.
הוא שואף לזמנים ארוכים בכל רמ"ח איבריו, אך אינו מן המוציאים לפועל של שאיפותיו, שכן הוא חושש שמן הפסגה הוא רק יפול, ומן הנפילה יהא קשה לו במיוחד להתאושש.

נכתב לפני 4 שנים ו-11 חודשים

4. בהלוואין האחרון / השרוט

הלכתי ברחוב, מחופש לאינדיאני-זומבי, כי זה מה שמצאתי בבית ולא ממש היה לי זמן וכוח לקנות שום דבר.
הסתובבנו חבורה של אנשים בוגרים, שכבר אמורים לעשות משהו עם החיים שלהם, וכשהסתובבנו בעיר התמלאתי פחד נורא.
לא, זה לא היה בגלל אנשים אחרים שהשקיעו בתחפושות מזוויעות וקריפיות בקטע הזוי, גם לא בגלל סרטי האימה שבהם צפינו קודם לכן; הפחד שגדש את גופי לכל אורכו היה אחר, פנימי כזה, פחד שנובע ממחשבות.
במהלך היום הזה חשבתי לעצמי לגבי העבר, בו מיעטתי להשתטות; ההווה, בו אני מסתובב כמו אהבל בתחפושת מעפנה ברחוב ביום חג שאינו קשור למסורת שלי כלל, אך בו בזמן נהנה; אך בעיקר לגבי העתיד - מה שמילא אותי בפחד נורא וביראה עמוקה.
מדוע כה פחדתי, אתם בטח שואלים.
ובכן - בניגוד לעבר ולהווה, את נסתרות העתיד אני לא יודע ואפילו לא יכול לשער, ובנוסף אני מודע לכך שהעבר וההווה מביאים אותי אליו - לכן אינני יכול שלא להתמלא בתחושה זו לגביו.
בהלוואין האחרון נמלאתי פחד נורא, כזה ששום ממתק לא העביר לי.

נכתב לפני 4 שנים ו-11 חודשים

5. הדשא של השכן / השרוט

היא באה אלי, ממש עצבנית, מעולם לא ראיתי אותה ככה, ממש רותחת. היא שוב הלכה לבקש משהו מהשכנים, לפי מה שהבנתי ממנה.
"איך זה שהדשא שלנו כל כך חסר, בצבעים כאלה נבולים ושלהם תמיד כל כך ירוק ויפה? הם משקים אותו יותר טוב? אולי זה הדשן, בטח הדשן". זה מה שאמרה, כמעט באותן מילים גם פעם קודמת, אך הפעם החלטתי לבדוק את העניין לעומק, והגעתי למסקנה סבירה - הדשא שלהם לא באמת היה ירוק יותר.
תהיתי לעצמי רבות איך יתכן הדבר? איך ראתה את הדשא שלהם כירוק יותר, על אף שגווניו כמעט זהים לשלנו, ופתאום הבנתי - היא הסתכלה עליו תמיד מן הצד שלנו, מבעד לגדר.
"כשמסתכלים מרחוק", אמרתי לה, "בטח מבעד לגדר, אין אנו רואים את הקרחות שבדשא, את גווניו השונים ואת החלקים הנבולים בו, אך במבט מלמעלה רואים כל דבר קטן שפגום בו".
"בסדר, כנראה שאתה צודק", אמרה לי, "אבל הזוגיות שלהם נראית פורחת יותר משלנו".

נכתב לפני 4 שנים ו-11 חודשים

6. הכי טוב / השרוט

דורשים ממך לעשות הכי טוב, אך גם מהם דורשים אותו דבר. כולם מנסים להיות הכי טובים, וכך הממוצע עולה.
הממוצע הוא הכי טוב, ואתה והם דורשים מעצמכם עכשיו יותר. הכי טוב - תמיד עולה, ולבסוף הכי טוב נהיה לממוצע, בעוד אתה נהיה הכי סביר. תהיה הכי טוב, הם אומרים לך - ובו בזמן מעלים את הרף.
בהצלחה.

נכתב לפני 4 שנים ו-11 חודשים

7. ריאליסטיקיד (הילד המואר) / השרוט

הוא יודע יותר מהוריו על המתרחש מסביב.
בזמן שהילדים בכיתתו עוד לומדים חשבון, הוא כבר חושב על התפקיד אותו ירצה למלא בשירותו הצבאי, על אף שאביו תמיד אומר לו: "כשתגדל כבר לא יהיו מלחמות ולא יהא צבא".
כשנלקח על ידי הוריו לפסיכולוג, הוא קרא לו "ריאליסטיקיד" - שכן היה יותר מחושב מכל אדם בסביבתו, על אף שהיה רק ילד בן שמונה.

נכתב לפני 5 שנים

8. גרוע במיוחד אך מצוין להפליא / השרוט

חיוך פרוש על פניו, הוא משדר חיוביות ושלמות לכל עבר. כולם מקנאים בו, שכן הוא תמיד משדר כלפי חוץ את כל מה שהם מחפשים עמוק בעצמם.
עמוק בפנים הוא נלחם עם עצמו, מנסה לעקוף את עצמו בסיבוב.
השלמות שהוא משדר כלפי חוץ, אינה אלא מסכה; הוא ממסך את הנעשה בתוכו ולא משדר זאת כלפי חוץ. כל זאת, עד שיגיע לשלמות אליה שואף, אז יראה עצמו לעולם.

נכתב לפני 5 שנים

9. לזכור שאתה חי / השרוט

כאב ללא גבולות, זה מה שהרגיש. הרסיס עוד היה עמוק בחזהו, והחובש לא שמע את זעקותיו.
כאב, זה מה שהזכיר לו שהוא עדיין נמצא שם; לא הרעשים, לא הקור העז ולא הריחות - רק כאבו הזכיר לו שאינו מת.
כאב, התזכיר היחיד והאחרון שיכל לסמוך עליו.
לזכור שאתה חי, זה רק מן הכאב - לא מן השמחה.

נכתב לפני 5 שנים