"מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב, שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם".(משלי טו, ל)
התלמוד במסכת גיטין מביא את הפסוק הזה לאור מקרה שהיה בסמיכות לחורבן בית שני.
והנה מעט בקצרה, רבן יוחנן בן זכאי עשה עצמו למת והוציאוהו תלמידיו "לקוברו" מחוץ לירושלים.
כשהגיע לשם [למחנה הרומאים], אמר לאספסיאנוס: שלום עליך מלך, שלום עליך מלך. אמר לו: התחייבת שתי מיתות.
האחת שאינני מלך וקראת לי מלך. והשנייה אם קראת לי מלך, עד עתה מדוע לא באת אצלי? אמר לו: שאמרת לא מלך אני, תהיה מלך אתה...
ובהמשך אדריאנוס נעל את נעלו הימנית ולפתע הגיע שליח שהודיע לו שהוא מתמנה לקיסר.
אדריאנוס לא הצליח לנעול את הנעל השנייה, ושאל את רבן יוחנן "מה קרה פתאום"?
אמר לו: (ריב"ז) אל תצטער! שמועה טובה באה לך שכתוב (משלי טו, ל) "שמועה טובה תדשן עצם".
תודה בת-יה
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
