"עמוק עמוק בין הרי הגליל
על ספסל בתחנה המרכזית שקוע בתוך המעיל
אתה יושב שם, עם הנשק דרוך
אך פניך המוכרות מעלות לי ניצנים של חיוך
שיער זהוב כקרני שמש בהירות
ועיניך כמו יערות בירייה ירוקות
מבטים מבויישים ומבוכה נסתרת
אילו רק ידעת שכל ראשון בבוקר להתבונן בך אני מאחלת"