הלו טקסי - לתפוס מונית במנהטן
שתי מוניות צהובות - ללא נוסעים - חלפו ביעף מול עיניי.
גם השלישית לא שעתה להינף היד שלי.
הגשם התחזק מאוד, וכבר גמרתי בדעתי לשוב לבית הנתיבות, כאשר מונית עצרה לידי.
"לאן?" שאל הנהג.
"למלון הילטון", עניתי.
הנהג הרגיש בחושיו המיוחדים, או אולי בשל עילגות האנגלית שבפי, שאני לא מקומי.
"מהיכן אתה מגיע?" שאל, והוסיף לשאול "והיכן המזוודות שלך?"
"מישראל" עניתי. העדפתי להתעלם משאלת המזוודות.
"נו טוב" ענה הנהג בשפה העברית ושאל "בכל זאת, מה הסיפור עם המזוודות? ומי מממן לך את המלון היוקרתי?"
"אם אספר לך, תתפקע מצחוק" אמרתי בעברית - טובה יותר מזו של הנהג.
"ספר, ספר", אמר. "מזמן לא צחקתי"
"ובכן, הסיפור הוא כזה", אמרתי "אני לא מתגורר ב'הילטון', אלא באכסנייה עלובה בקצה השני של העיר"
"אז למה אתה נוסע ל'הילטון' שזה בכיוון ההפוך?" שאל הנהג.
"כי המזוודות שלי שם", עניתי.
"בלבלת אותי" אמר הנהג, "אולי תוכל להרחיב קצת?"
"הדברים פשוטים" אמרתי, "אנחנו קבוצה גדולה מישראל, וסוכם עם כל הנוסעים שמי שמאחר בטעות לאוטובוס, יגיע להילטון שם יחכו לו המזוודות".
"סיפור נחמד מאוד" אמר הנהג ועצר בצד הדרך. "הנה 'הילטון' ממול"
"כמה אני משלם?" שאלתי.
"שום דבר" אמר הנהג, והוסיף "נדרתי לעצמי שאם הנוסע הראשון, מבית הנתיבות, יהיה ישראלי אסיע אותו חינם".
זהו.
לא כולם נפולת של נמושות
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
