זה הזמן הזה בחודש של האבדנות. וזה גל. אני יודע שזה גל. גל מאוד קשוח ושוטף אמנם, אבל לבסוף הוא חולף.
הבעיה היא - שכשהגל המפלצתי הזה מגיע, אתה תמיד מסתכל סביבך - צופה ברוחך מימינך ומשמאלך ומחפש דבר גדול ובעל ערך, או בעל משמעות, או סתם דבר כזה שמעורר בך מעין ריגוש רגעי או גורם לך לתחושת סיפוק זמנית, בקיצור - אתה מחפש משו להיאחז בו. ותכלס - ברוב המקרים - אין לך באמת דבר כזה, אין לך ממש במה להיאחז, אז אתה נסחף יחד עם הגל הגדול והרעוע הזה ואתה סופג המון מכות מאותו ים דמיוני: אתה נחבט מאבני הים הנוקשות והכואבות למגע, עם הצורה הלא סימטרית והמוזרה שלהן, מאדמת הים המוצקה והקשיחה, וממים. ממים רבים. מים רבים שחודרים אליך מכל כיוון, עוברים במהירות דרך כל פתח חלול ונקב זעיר בגופך, עושים בך כמעשה שד בתוך גוף מלאך. וכך זה נמשך, כל הדרך, עד החוף. וכשאתה מגיע לחוף, יש רגיעה. אתה מתיישב לך על שפת הים הנעימה, הרטובה במעט, ומביט לך באותם גלי שד עצומים שלפני רגע עשו בך שמות, אך הפעם אתה מביט בהם מרחוק, ממרחק בטוח, ממרחק כזה שבו אתה בהחלט מוגן מפניהם. עד הפעם הבאה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
